shushulamit
New member
קצת מבואסת מצוות הגן החדש
אז התחיל גן עירייה, הוא בן שלוש וחודשיים, בגן יש חצי בני שלוש וחצי בני 4. הגננת שהייתה אמורה לפתוח את השנה יצאה לחל"ד ויש גננת זמנית עד דצמבר בערך פלוס סייעת שתהיה כל הזמן. קצת התאכזבתי שלא תהיה הגננת שעל פיה בחרנו דווקא את הגן הזה, אבל חשבתי שאם המחליפה תהיה 'טובה דיה', זה מספיק טוב. הגמילה שלו קצת לקחה זמן, נולדה לו אחות ביוני, הוא לא ככ היה בעניין, אז כשהייתה בת חודש כיוונו אותו לגמילה וקיווינו שיגיע הכי גמול שאפשר לגן. ואכן הגענו למצב שהוא עוד בגן הקודם ובבית עשה עצמאית בסיר, מהאסלה חשש אבל שבוע לפני תחילת השנה כבר כן התחיל ללכת לאסלה. ועדיין היה צריך עזרה עם הבגדים. בתחילת השנה הגננת אמרה שמי שיצטרך עזרה בשירותים, יעזרו לו ושהן לוקחות בחשבון שלא כולם גמולים. אבל... מאז תחילת השנה כל יום כשבאה לאסוף אותו מהגן הסייעת רק אומרת לי 'הוא פספס' ולפעמים 'הוא לא פספס היום', כאילו אין לו שם, או לי, או אין משהו אחר להגיד. אני מאוד מנסה לחייך, לשאול מה שלומה, אבל ההרגשה היא כאילו זה כל מה שחשוב.מבחינת פרידה בבוקר, הוא סבבה, והיחס שלו לגן חיובי. אבל גם אני וגם בן זוגי מרגישים שיש שם משהו מאוד קר. הגן ענקי פיזית, נחמד ונעים בערך כמו מתקן חולות. ובעיקר זה שהצוות לא אומר מיוזמתו כלום, וכששואלת איך היה מתייחסות רק לשירותים. יש שם מזנון פתוח כי זה אמור להיות גן זורם, שזו יוזמה של הגננת הקבועה ולא של המחליפה, וכחלק מהעניין הילדים אמורים לגשת למזנון ולאכול מה שהביאו מהבית. ב3 הימים הראשונים האוכל חזר כלעומת שבא, לא נגע בו. אז דיברתי עם הגננת וביקשתי ממנה שישימו לב שאוכל. ומאז באמת היה שיפור. הבוקר בעלי הגיע עם הילד, והסייעת פנתה כביכול לילד, ואמרה לו, למה כשאני אומרת לך תאכל אתה לא אוכל. הבנתי שהטון היה לא נעים וברור שזה כוון לא לילד כי היה מאוד הפגנתי. פעם ראשונה שהוא לא רצה להיפרד, נצמד מאוד. בעלי הציע לו ללכת לפינת הספרים והיו שם ילדים. הילדים אמרו לו, אנחנו לא רוצים לשחק איתך. בשלב הזה אמא נוספת שהייתה בגן הציעה לו לשחק עם הבן שלה. בזמן הזה הסייעת סידרה דברים בגן ולא התייחסה, אולי גם לא שמעה. מאוד העציב אותי לשמוע את הסיטואציה, והפריע לי שכשהסייעת בבוקר לבד היא בכל זאת לא פנויה לשמוע אותם ומתעסקת בדברים טכניים. בסוף היום (שישי) באנו יחד לאסוף אותו וישר הסייעת אמרה 'הוא פספס היום'. הגננת הייתה גם, והיו עוד ילדים שחיכו לאיסוף אז ניסיתי לפתוח את העניין עם שתיהן. שאלתי אם הוא היחידי שמפספס מדי פעם ואם זה לא צפוי שילד בן 3 בתחילת גן חדש יפספס. והגננת אמרה לי שיש עוד ילדים שמפספסים, אבל זה כי הם לא שמים לב שצריכים ללכת לשירותים. ואצלו הן רואות שהולך לשירותים אבל אז מגלות שפספס בפנים. אמרתי להן שבבית כשהוא הולך לשירותים הוא אומר לי, ואני נמצאת ליד הדלת ואם צריך עזרה עם הבגדים אני עוזרת לו. היא אמרה שהן מאוד מקפידות על הפרטיות של הילדים ולכן לא נכנסות פנימה. אמרתי לה שעדיין קשה לו עם הבגדים, ושכדאי שכן יכנסו איתו. ואז היא אמרה ששמה לב שיש לו בעיות במוטוריקה, ושהיא חושבת שזה בגלל זה. אמרתי לה שאני לא חושבת שזה נכון לשים עליו תווית כזאת, ושגם אם יש לו איזשהו קושי מוטורי, אנחנו מנסים למצוא דרך לעזור לו ולא לאבחן. ושהוא גמול לא המון זמן, נולדה לו אחות, גן חדש, ושפשוט צריך מיומנות וכדאי לעזור לו ושגם בבית אנחנו עובדים איתו על זה. ואז היא התחילה להגיד לי שגם אחיזת העיפרון שלו לא טובה. כמובן שכל זה לידו. עכשיו, מדובר בילד שממש אוהב לצייר, לפסל, לגזור, לא יודעת אם האחיזות שלו 'נכונות' או מה זה אומר בכלל בגיל 3. היה לי ממש מעצבן לשמוע אותה מדברת עליו כאילו הוא איזה מקרה, ובעיקר הפריע לי שדיברה עליו ועל הפספוסים בשירותים לידו. אנחנו מגיעים מגן עם גננת מהממת, שתמיד ניהלה שיחות על הילדים בצד שהם לא ישמעו, אמרה ששליטה בצרכים וענייני אוכל זה שני דברים שמאוד מושפעים רגשית. סיכמתי איתה בכל מקרה שהן כן ישימו לב כשנכנס לשירותים ויעזרו לו כשצריך. ואז שאלתי אותה איך היה לו היום, וסיפרתי לה על ההתנהגות של הילדים. היא אמרה שיש בגן קליקות של הגדולים, והם כל הזמן עושים חרמות, ושהיא רואה את זה בחומרה ותטפל בזה דבר ראשון אחרי החגים. בקיצור... אני מאוד מקווה שהיא בעיקר לא יודעת לדבר עם הורים ושכשהיא רואה עניינים בזמן אמת היא כן מתייחסת אליהם ולא מחכה לאיזה תאריך עלום. אני די סומכת עליו חברתית ובכלל, אבל גם לא מתלהבת מהרעיון שהוא בגן שכנראה אין בו הכלה רגשית. יכול להיות שעם הילדים הן יותר חמימות, אני באמת לא יודעת. לא קרה שם שום אסון שיגרום לי להגיד, זה גן גרוע ויללה ננסה להחליף. אבל הרגשתי שהעובדה שביקשתי שינוי סביב האכילה חזרה אליו כריקושט. הסייעת חמוצה ומעצבנת והיא כן שם כדי להישאר. הגננת למעשה לראשונה בחייה מתפקדת כגננת, היא צעירה מאוד, אם כי אפשר להיות צעירה וחדשה במקצוע ועדיין להיות מקצועית. נקודת האור שלי היא העובדה שהוא בצהרון פרטי נהדר של זוג פנסיונרים, ויש שם כמה ילדים מהגן. הוא הגיע לגן הזה עם עוד שתי ילדות מהגן הקודם והשתדלנו להפגיש ביניהם לפני הכניסה לגן, אז אני יודעת שיש לו שם עם מי לשחק ושהוא בסהכ בסדר שם. בעיקר הרגשה של שתי בחורות מעצבנות נורא ושבידיהן אני מפקידה את האוצר המתוק והכל כך צעיר שלי.
אז התחיל גן עירייה, הוא בן שלוש וחודשיים, בגן יש חצי בני שלוש וחצי בני 4. הגננת שהייתה אמורה לפתוח את השנה יצאה לחל"ד ויש גננת זמנית עד דצמבר בערך פלוס סייעת שתהיה כל הזמן. קצת התאכזבתי שלא תהיה הגננת שעל פיה בחרנו דווקא את הגן הזה, אבל חשבתי שאם המחליפה תהיה 'טובה דיה', זה מספיק טוב. הגמילה שלו קצת לקחה זמן, נולדה לו אחות ביוני, הוא לא ככ היה בעניין, אז כשהייתה בת חודש כיוונו אותו לגמילה וקיווינו שיגיע הכי גמול שאפשר לגן. ואכן הגענו למצב שהוא עוד בגן הקודם ובבית עשה עצמאית בסיר, מהאסלה חשש אבל שבוע לפני תחילת השנה כבר כן התחיל ללכת לאסלה. ועדיין היה צריך עזרה עם הבגדים. בתחילת השנה הגננת אמרה שמי שיצטרך עזרה בשירותים, יעזרו לו ושהן לוקחות בחשבון שלא כולם גמולים. אבל... מאז תחילת השנה כל יום כשבאה לאסוף אותו מהגן הסייעת רק אומרת לי 'הוא פספס' ולפעמים 'הוא לא פספס היום', כאילו אין לו שם, או לי, או אין משהו אחר להגיד. אני מאוד מנסה לחייך, לשאול מה שלומה, אבל ההרגשה היא כאילו זה כל מה שחשוב.מבחינת פרידה בבוקר, הוא סבבה, והיחס שלו לגן חיובי. אבל גם אני וגם בן זוגי מרגישים שיש שם משהו מאוד קר. הגן ענקי פיזית, נחמד ונעים בערך כמו מתקן חולות. ובעיקר זה שהצוות לא אומר מיוזמתו כלום, וכששואלת איך היה מתייחסות רק לשירותים. יש שם מזנון פתוח כי זה אמור להיות גן זורם, שזו יוזמה של הגננת הקבועה ולא של המחליפה, וכחלק מהעניין הילדים אמורים לגשת למזנון ולאכול מה שהביאו מהבית. ב3 הימים הראשונים האוכל חזר כלעומת שבא, לא נגע בו. אז דיברתי עם הגננת וביקשתי ממנה שישימו לב שאוכל. ומאז באמת היה שיפור. הבוקר בעלי הגיע עם הילד, והסייעת פנתה כביכול לילד, ואמרה לו, למה כשאני אומרת לך תאכל אתה לא אוכל. הבנתי שהטון היה לא נעים וברור שזה כוון לא לילד כי היה מאוד הפגנתי. פעם ראשונה שהוא לא רצה להיפרד, נצמד מאוד. בעלי הציע לו ללכת לפינת הספרים והיו שם ילדים. הילדים אמרו לו, אנחנו לא רוצים לשחק איתך. בשלב הזה אמא נוספת שהייתה בגן הציעה לו לשחק עם הבן שלה. בזמן הזה הסייעת סידרה דברים בגן ולא התייחסה, אולי גם לא שמעה. מאוד העציב אותי לשמוע את הסיטואציה, והפריע לי שכשהסייעת בבוקר לבד היא בכל זאת לא פנויה לשמוע אותם ומתעסקת בדברים טכניים. בסוף היום (שישי) באנו יחד לאסוף אותו וישר הסייעת אמרה 'הוא פספס היום'. הגננת הייתה גם, והיו עוד ילדים שחיכו לאיסוף אז ניסיתי לפתוח את העניין עם שתיהן. שאלתי אם הוא היחידי שמפספס מדי פעם ואם זה לא צפוי שילד בן 3 בתחילת גן חדש יפספס. והגננת אמרה לי שיש עוד ילדים שמפספסים, אבל זה כי הם לא שמים לב שצריכים ללכת לשירותים. ואצלו הן רואות שהולך לשירותים אבל אז מגלות שפספס בפנים. אמרתי להן שבבית כשהוא הולך לשירותים הוא אומר לי, ואני נמצאת ליד הדלת ואם צריך עזרה עם הבגדים אני עוזרת לו. היא אמרה שהן מאוד מקפידות על הפרטיות של הילדים ולכן לא נכנסות פנימה. אמרתי לה שעדיין קשה לו עם הבגדים, ושכדאי שכן יכנסו איתו. ואז היא אמרה ששמה לב שיש לו בעיות במוטוריקה, ושהיא חושבת שזה בגלל זה. אמרתי לה שאני לא חושבת שזה נכון לשים עליו תווית כזאת, ושגם אם יש לו איזשהו קושי מוטורי, אנחנו מנסים למצוא דרך לעזור לו ולא לאבחן. ושהוא גמול לא המון זמן, נולדה לו אחות, גן חדש, ושפשוט צריך מיומנות וכדאי לעזור לו ושגם בבית אנחנו עובדים איתו על זה. ואז היא התחילה להגיד לי שגם אחיזת העיפרון שלו לא טובה. כמובן שכל זה לידו. עכשיו, מדובר בילד שממש אוהב לצייר, לפסל, לגזור, לא יודעת אם האחיזות שלו 'נכונות' או מה זה אומר בכלל בגיל 3. היה לי ממש מעצבן לשמוע אותה מדברת עליו כאילו הוא איזה מקרה, ובעיקר הפריע לי שדיברה עליו ועל הפספוסים בשירותים לידו. אנחנו מגיעים מגן עם גננת מהממת, שתמיד ניהלה שיחות על הילדים בצד שהם לא ישמעו, אמרה ששליטה בצרכים וענייני אוכל זה שני דברים שמאוד מושפעים רגשית. סיכמתי איתה בכל מקרה שהן כן ישימו לב כשנכנס לשירותים ויעזרו לו כשצריך. ואז שאלתי אותה איך היה לו היום, וסיפרתי לה על ההתנהגות של הילדים. היא אמרה שיש בגן קליקות של הגדולים, והם כל הזמן עושים חרמות, ושהיא רואה את זה בחומרה ותטפל בזה דבר ראשון אחרי החגים. בקיצור... אני מאוד מקווה שהיא בעיקר לא יודעת לדבר עם הורים ושכשהיא רואה עניינים בזמן אמת היא כן מתייחסת אליהם ולא מחכה לאיזה תאריך עלום. אני די סומכת עליו חברתית ובכלל, אבל גם לא מתלהבת מהרעיון שהוא בגן שכנראה אין בו הכלה רגשית. יכול להיות שעם הילדים הן יותר חמימות, אני באמת לא יודעת. לא קרה שם שום אסון שיגרום לי להגיד, זה גן גרוע ויללה ננסה להחליף. אבל הרגשתי שהעובדה שביקשתי שינוי סביב האכילה חזרה אליו כריקושט. הסייעת חמוצה ומעצבנת והיא כן שם כדי להישאר. הגננת למעשה לראשונה בחייה מתפקדת כגננת, היא צעירה מאוד, אם כי אפשר להיות צעירה וחדשה במקצוע ועדיין להיות מקצועית. נקודת האור שלי היא העובדה שהוא בצהרון פרטי נהדר של זוג פנסיונרים, ויש שם כמה ילדים מהגן. הוא הגיע לגן הזה עם עוד שתי ילדות מהגן הקודם והשתדלנו להפגיש ביניהם לפני הכניסה לגן, אז אני יודעת שיש לו שם עם מי לשחק ושהוא בסהכ בסדר שם. בעיקר הרגשה של שתי בחורות מעצבנות נורא ושבידיהן אני מפקידה את האוצר המתוק והכל כך צעיר שלי.
