קצת מהיומן שלי....שיפורסם בקרוב עם הספר....
על החוף נשבעתי לא לשכוח ...לעולם לא לוותר...את נקמתך רואה מולי...הכעס חריקת השיניים, לחיצת העיניים בחוזקה תנועות הסירוב של הראש המתנדנד מצד לצד ,הידיים משפשפות את הגוף בחוזקה הציפורנים הנעוצות לא מכאיבות לגוף המבקש לאבד עצמו,השנאה להבה בעיניים הדורשות לנקות לשטוף כאביי .... בדמך...,על החול החם בליל חורפי ,בדמעות קרות צעקת שתיקתי,בדממה שסביב שומעת את מעשייך, אכזריותך הבלתי מובנת,שליטתך בלא שלך , התאדות תמימותי ,פציעת מוות לליבי, נרדמתי....קרן שמש המתעקשת להאיר פניי נגעה בי לראשונה,התיישבתי על החול מביטה בה , למרות הצריבה בעיניים,לא הסרתי מבטי כמהופנטת , בהזדהות עמוקה , ככול שהבטתי ביופי שלה בעוצמת כוחה להעניק חום ממרחק , והרס בהתקרבות לגבולה!.הכול מחשיך כשמביטים סביבה, אך היא קיימת גם בחשיכה, בכוחה, פוסעת בחול...רוחות חזקות נושבות יוצרות מערבולות , הים סוער כאילו כועס על ריחופה מעליו,מביטה מתוך מחבואיי לשמיים האפורים מגלה את ריב הבמאי בהצבת העננים הכושלת,הרבה עננים שלא מסכימים להפוך לאחד , מייחדים עצמם בצורות והופכים אותו למיותר,גל מתוך הים שוב יצבור תאוצה יצליח אט להתרומם כדי להתנפץ ...מתגאה הוא בשבריו ולאחר הצלחת יצירת הקצף הלבן והבועות , ישאב חזרה ...כי זאת הדרך להכיר תאוצה.... עם הבוקר ( אחרי שבועיים...)נפרדת מעננים אשר סיימו את הצגת הציורים ,מקבלת בברכה את ליטוף הרוח...מבטיחה לשמור על סודו של הים... ומברכת בחיוך את השכמת השמש...תודה לכם על הענקת לילות וימים בחברתכם , בחוץ... אך בפנים...ללא קירות ומנעולים הייתי מוגנת בניתי ביתי בפנים, חוקי הטבע עבורי שיעור לחיים , זהו חיבור שכתבתי בגיל 20 , חודש לפני שהגעתי לבית השנטי.....,עם תקווה שאצליח להמשיך לשתף בעברי...למרות שהיום יש לי עבודה מכובדת,וכסף,ובית ,ומאושרת ויוצאת ומבלה, אני לא שוכחת להתחבר פנימה ולתת לשירה גם במה.... תודה לכם, מעומק הלב, שירה,
על החוף נשבעתי לא לשכוח ...לעולם לא לוותר...את נקמתך רואה מולי...הכעס חריקת השיניים, לחיצת העיניים בחוזקה תנועות הסירוב של הראש המתנדנד מצד לצד ,הידיים משפשפות את הגוף בחוזקה הציפורנים הנעוצות לא מכאיבות לגוף המבקש לאבד עצמו,השנאה להבה בעיניים הדורשות לנקות לשטוף כאביי .... בדמך...,על החול החם בליל חורפי ,בדמעות קרות צעקת שתיקתי,בדממה שסביב שומעת את מעשייך, אכזריותך הבלתי מובנת,שליטתך בלא שלך , התאדות תמימותי ,פציעת מוות לליבי, נרדמתי....קרן שמש המתעקשת להאיר פניי נגעה בי לראשונה,התיישבתי על החול מביטה בה , למרות הצריבה בעיניים,לא הסרתי מבטי כמהופנטת , בהזדהות עמוקה , ככול שהבטתי ביופי שלה בעוצמת כוחה להעניק חום ממרחק , והרס בהתקרבות לגבולה!.הכול מחשיך כשמביטים סביבה, אך היא קיימת גם בחשיכה, בכוחה, פוסעת בחול...רוחות חזקות נושבות יוצרות מערבולות , הים סוער כאילו כועס על ריחופה מעליו,מביטה מתוך מחבואיי לשמיים האפורים מגלה את ריב הבמאי בהצבת העננים הכושלת,הרבה עננים שלא מסכימים להפוך לאחד , מייחדים עצמם בצורות והופכים אותו למיותר,גל מתוך הים שוב יצבור תאוצה יצליח אט להתרומם כדי להתנפץ ...מתגאה הוא בשבריו ולאחר הצלחת יצירת הקצף הלבן והבועות , ישאב חזרה ...כי זאת הדרך להכיר תאוצה.... עם הבוקר ( אחרי שבועיים...)נפרדת מעננים אשר סיימו את הצגת הציורים ,מקבלת בברכה את ליטוף הרוח...מבטיחה לשמור על סודו של הים... ומברכת בחיוך את השכמת השמש...תודה לכם על הענקת לילות וימים בחברתכם , בחוץ... אך בפנים...ללא קירות ומנעולים הייתי מוגנת בניתי ביתי בפנים, חוקי הטבע עבורי שיעור לחיים , זהו חיבור שכתבתי בגיל 20 , חודש לפני שהגעתי לבית השנטי.....,עם תקווה שאצליח להמשיך לשתף בעברי...למרות שהיום יש לי עבודה מכובדת,וכסף,ובית ,ומאושרת ויוצאת ומבלה, אני לא שוכחת להתחבר פנימה ולתת לשירה גם במה.... תודה לכם, מעומק הלב, שירה,