קצת מחוויות היום הזה:

[אשבל1]

קצת מחוויות היום הזה:

היום בבוקר לקחתי את הבן שלי ושני חברים שלו לסרט "טרזן" ומצאתי את עצמי יושבת ובוכה , נלחמת בדמעות... מקווה שאף אחד לא רואה אותי , את האמא שיושבת שם בוכה ומזדהה עם טרזן.. האמת שלא הכרתי את הסיפור כולו כנראה, ואף פעם לא חשבתי איך טרזן מצא עצמו לבדו שם בג'ונגל .. אולי כמו שאני מצאתי עצמי לפתע שם בג'ונגל של החיים

וחשבתי שעכשיו אשב בכיף לראות מאסטר שף, הייתי סקרנית לראות מה בפרומו ריגש את כולם.. והנה , הפתעה : "אמא" , הביאו למשתתפים את האמהות בהפתעה , וכך הן נכנסו אמא אחרי אמא... זה היה לי כבר קשה מדי...

 

[mykal]

מבינה, אבל רוצה לומר

משהו שעוזר לי--שלא יקרה לי שזה יותר מידי.
מיד 'מתרגמת' את התפקיד האימהי שלי.
הרי גם אני אמא, ואני רוצה להיות לילדי ההפתעה הטובה.
ואני נהנית לרקוד עם הנכד בן השנתיים--את 'אמא יקרה לי'
כי אם הייתי 'ביותר מידי' (פחדתי תמיד להיות שם) איך הייתי יכולה להשאר אמא?!
בתפקידי האהוב כ"כ.

 

[גברת מכנרת1]

גם אני מיררתי בפרק הזה של מאסטר שף..

חוסר התחשבות

 

[אשבל1]

איך כתבה אחת החברות (היתומות)בפייסבוק...

שמיד היא נגשת לאודישנים של העונה הבאה... ואז נראה אותם...

 

[mykal]

רגע, רגע,

האם בגלל העובדה שלנו קשה, זה חוס התחשבות?
האם הנכים על כסא גלגלים, יאמרו חוסר התחשבות להקרין כדורגל?
החסר שלנו 'רודף' ונוכח במציאות חיינו.
אבל זה מחזק אותי לחשוב שיש גם 'נורמלי' ושלם,
זה מאשר את 'הכאב' בחסר שלי. ונותן כח.

 

[אשבל1]

mykal יקרה, לפי הקריצה שהוסיפה גברת מכנרת

זו הייתה הערה בהומור , אני שמחה שאנחנו מצליחות להכניס הומור לתוך הכאב...:

 

[mykal]

אני ראיתי, ובכ"ז

הגבתי מה שהגבתי, כי החיכן יכול להביע גם סתם 'סרקאזם'
וגם כי עצם האמירה שאמרה,לא בא 'משום מקום' זה שם תמיד,--שהרי אנחנו חשות את החסר תמיד,
כי הוא מלוה אותנו, לכן ניסיתי 'לבחון' עם עצמי--איפה זה 'תופס' אותי.

 

[עדיה222]

- חוסר התחשבות...

 

[עדיה222]

אשבל - אין סוף לאמהות שאינן

את מפתיעה במציאת האין של האם! את ממש רדאר ער, עין פקוחה תמיד כדי לקלוט את החסר של אמא. אני מאוד מעריצה אותך שאת משמרת את הצער ועם זאת את חיה בשמחה.
אני משתדלת לא לשמר את הצער על אמי. הצער על אמי ( מיד הצפת דמעות, כמובן!) לא נותן לי לחיות, ואני ממש חייבת להחניק אותו. אני כאילו מחניקה אותו כמו שמחניקים עם כרית. אוי סליחה איזו אלימות, וזאת גם תנועה שמזכירה את השיא המזעזע של הסרט "אהבה" שהוקרן לאחרונה בקולנועים...

אני משערת שהשאלה של אמא של טרזן לא מאוד חשובה בסיפור. כי הרי אלה אנגלים של האימפריה, עם החינוך של התכחשות לרוך של האם. ומצד שני, יש מסורת חדישה פמיניסטית או פוסט-מודרנית וכו', שבה קוראים בתוך הכתוב את הדברים שהסופר לא ידע שהוא כותב. כך שאת קראת את מה שהסופר כתב בבלי-דעת.

 

[אשבל1]

עדיה, כמה רגשות העלית בי בהודעה אחת

את המשפט הראשון קראתי בחיוך, זה כל כך נכון, איך קלטת אותי

באמת התרגשתי לקרוא.

את התיאור שלך על הדחקת הצער, קראתי ברצינות גמורה, תמיד סקרנית לשמוע על ההתמודדות של נשים אחרות.

ולגבי טרזן ,

, משעשע אותי לעסוק בו כאן, (חמוד !) זה שונה מהתיאור שנתת, כי נתנו לאמא מקום בתחילת הסרט, כדואגת, מחבקת, עוטפת , וטרזן איבד את הוריו שם בהתרסקות מסוק כשהוא הניצול היחיד, ובסרט הוא גדל להיות אדם נפלא כמו שהוא בזכות החום והאהבה שקיבל מהשימפנזה שאימצה אותו וגידלה אותו כאם, ובמהלך הסרט הוא כמעט מאבד גם אותה ,זו הייתה ממש חוויה קשה עבורי , הסוף טוב והכל טוב כשהסרט מסתיים הוא זוכה לחיבוק מהשימפנזה המאמצת שהייתה כאימו לכל דבר בג'ונגל

, אני בהחלט מבינה ובטוחה שהייתי היחידה באולם שבכתה, שהסרט לקח אותה למקום הזה , אבל זה בהחלט היה שם בולט וברור.

 

[עדיה222]

אשבל אני מתנצלת, לעיתים די קרובות אני כותבת

בלי להכיר ממש את החומר... את "טרזן" קראתי מאוד מאוד מזמן - ספר עם ניקוד כשהיינו קטנים. אחר כך ראיתי סרט עם ג'וני וייסמילר, ואחר כך עוד סרט עם הכוכב הצרפתי שכחתי מה שמו, עם קטע ארוך כשהוא חוזר אל מעמדו כלורד אנגלי.
וכך היתה לי הרגשה שאני מכירה את הסיפור.
מתנצלת...

 

[אשבל1]

אין צורך להתנצל

אני מבינה שהגירסאות שונות ומשתנות .

 

[עדיה222]

עוד סרט עם אמא וילד וניתוק - "פילומנה"

עכשיו בקולנועים. עוד אחד מהסיפורים הקשים של המנזרים באירלנד שאספו אליהם נערות שהרו מחוץ לנישואין, דברים שקרו במחצית המאה ה-20. אבל הסרט לא קשה ולא מתרכז באכזריות ובקשי-הלב.