קצת מילים על פרסום

[א ב י ב ה חיים טובים]

קצת מילים על פרסום

תוכלו לקרא כאן מוזמנים לתת את דעתכם, נסיונכם, מחשבותיכם יום נעים

 

[יעל ארבל]

לא אהבתי את הטון המתנשא של הכתבה

הוא מדבר כמעט בלעג על השימוש בשפה עילגת והפוכה כדי לכבוש את בני הנוער ולדבר בשפתם. אבל מה לעשות, שהפרסום של אסקייפ והחדרת המותג, נחשבים להצלחה גדולה? ועם הצלחה לא מתווכחים נקודה. אולי בעצם מה שצריך ללעוג לו ולהתקומם בפניו זה הרדידות של בני הנוער, שפרסומות מהסוג הזה מדברות אליו - אבל זה כבר משהו שהוא הרבה פחות פופוליסטי והרבה יותר מושך אש מכדי להתעסק איתו.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

האם את יכולה להתיחס לעניין

לדברים שהביא מבחינה מקצועית מבלי לגעת בדרך שעשה זאת? לדעתי הצלחה גדולה היא הצלחה מתמשכת, לא זמנית. חברות שמצליחות, הן אלה שמחזיקות מעמד לאורך זמן ולא בגלל גימיק זמני וקופצני. בעיני הקמפיין הזה מאוד לא מושך עד, אפשר לומר מגעיל. מצליח? אחלה. נראה כמה זמן יחזיק מעמד. מה לעשות, זה מה יש. אני לא חושבת שהנוער רדוד. ממש לא. הנוער מוצף נון סטופ בגירויים כל כך חזקים שכדי לחדור אותם צריך כל הזמן איך לחשוב ולהביא משהו עוד יותר "חזק" כדי שהם יקלטו אותו. לא הייתי מזלזלת בנוער, עוד כמה שנים ספורות, הם הקליינטים שלנו. מדוע לא לנסות ולהתחבר אל מה שהם במקום לדחות אותם?

 

[י יעל י]

במקרה הזה קשה להתייחס לדברים

מבלי להתייחס לדרך בה נאמרו, משום שאם נסיר את האירוניה שלהם, הרי שבין השיטין נגלה שהמחבר דווקא חושב שהפרסומת היא אכן טובה ומשיגה את המטרה שלה. אבל ברגע שהוא עוטף את הכל בזלזול אחד גדול, אי אפשר להתייחס לאחד בלי השני. לדעתי הצלחה היא הצלחה, ולא בהכרח משנה מה האורך שלה. וממילא ראוי להפריד בין הצלחה של המוצר להצלחה של קמפיין פרסומי - כי אלו שני דברים שונים לחלוטין. המאמר מדבר אך ורק על הקמפיין וגם אני במקרה הזה. בכל מקרה, להמחשת נושא אורך ההצלחה: כששווקו קלפים של חבורת הזבל זו היתה הצלחה הסטרית בכל קנה מידה עסקי ומסחרי שגרפה הון, אז בגלל שמשך הזמן של ההצלחה היה מספר חודשים בלבד, אפשר לבטל את ההצלחה הזאת? מלבד זאת, קשה קצת לומר על חברת פלאפון (ולא שיש לי מניות בחברה הזאת) שהיא גימיק זמני וקופצני. גם בעיניי הקמפיין הזה הוא דוחה ומזיק, אבל לא אני ולא אף אחד מהפורום הזה הוא קהל היעד של הקמפיין, אלא ילדים ובני נוער צעירים. והצלחה של קמפיין פרסומי נמדדת באמצעות שני פרמטרים עיקריים - האחד: מידת החדירה של הפרסומת לתודעת קהל היעד, והשני: הצלחת הקמפיין לעורר רכישה. אני לא יודעת נתונים מדוייקים לגבי הרכישה, מה שבטוח מעל לכל ספק - את המטרה הראשונה הם השיגו ובענק - ולכן זו נחשבת הצלחה. מעבר לכך, אני לא מזלזלת בנוער שלנו. באופן אישי אני חושבת שרוב הנוער הם אנשים צעירים, חושבים ואיכותיים. ויחד עם זאת אני גם מאוד מודאגת ממגמות העדר והרדידות שאוחזות בחלק מנוער הזה, גורמות לו להזדקק לגירויים וסיפוקים מיידים, להעריץ כוכבים וסדרות טלוויזיה רדודות ולחקות שימוש בסמלי מין בכל ההתנהלות שלהם. אני מאוד חרדה לתופעות האלו ולהשלכות שלהן, אם ילכו ויתרבו. אפשר לראות דוגמאות חיות למה שזה גורם בארה"ב וגם באוסטרליה.

 

[יעל ארבל]

אופס, לא יודעת איך הגיע לכאן הכינוי

הישן שלי, בכל אופן, זאת אני כתבתי את הדברים למעלה.

 

[relax]

אני דווקא חושבת קצת אחרת

הכתבה לדעתי מציגה בצורה אובייקטיבית את העובדה שהפרסומאים משתמשים גם באירוניה בפרסום, בתקווה שזה יעזור. אז במקרה של אסקייפ זה לא כל כך עובד מבחינה מיתוגית. לעומת זאת בקמפיין דוד הכי טוב זה דווקא עובד מצויין- לפי דעתו של הכותב. בסופו של דבר, פרסומת טובה היא פרסומת זכירה. אבל לא סתם זכירה. צריך גם לזכור על איזה מוצר היא מדברת. אני יכולה לראות המון פרסומות טובות ולזכור מה היה בהן. אבל אם אני לא מקשרת פרסומת למוצר אז כל העבודה היתה לשווא. שמתי לב שאת הפרסומת של דוד הכי טוב אני בכלל לא קישרתי עם תשעה מליון. אז במבט לאחור, מסתבר שאסקייפ עשו עבודה טובה, אם כי מעצבנת ומעוררת גועל (המגרפה שנתקעת במצח של השחקן, המפלצות הדביליות...) כי אי אפשר היום לא לקשר את הפרסום עם המוצר. בכל מקרה, אני מסכימה איתך לגבי הרדידות של הנוער. לא נראה לי שאפשר לעשות משהו נגד זה בחברה צרכנית כמו שלנו.. שיהיה לנו יום מוצלח ובוקר נפלא!