קצת משתף
יש לי כמה פינות האכלה לחתולי רחוב אבל הפינה הכי מאתגרת היא הפינה בה נמצאת חתולה עיוורת בה מטפל בכמעט חמש שנים האחרונות, מאז שהיא גורה.
השם שלה ילדה כי היא הילדה שלי ואני אוהב אותה במקסימום האפשרי שאדם יכול לאהוב חתול.
עברתי איתה כל מיני הרפתקאות מטורפות בנסיון לשמור עלייה בחיים.
היא נמצאת במקום מאוד לא נעים, עם אנשים לא נעימים, מקום שמאוד לא נוח להאכיל בו.
היו תקופות שפירסמתי אותה המון בנסיון למצוא לה בית, קשה למצוא בית לחתולה בוגרת עיוורת.אני תמיד מציל חתולים אחרים מהרחוב אז העיסוק בהם כולל הצורך לפרסם אותם מונע ממני לפרסם גם אותה במקביל (פייסבוק חוסם מי שמפרסם הרבה).
יש לה עין אחת שכל הזמן דלקתית ומפרישה ואני נותן לה טיפול אנטיביוטי כל פעם שזה קורה אבל זה עוזר לתקופה קצרה ואז חוזר.
גם לא פשוט לתת לה את התרופה (זה כדור שמחביא באוכל אבל קשה לתת לה את זה כשמליון חתולים אחרים מתנפלים עליי בגלל השימורים).
אתמול היא באה קצת צולעת.
הלב שלי נשבר עלייה כל פעם מחדש, מבחינה נפשית קשה לי מאוד להתמודד עם זה בגלל שאוהב אותה מאוד.
להאכיל אותה שם זה סיוט שמביא אותה להתמוטטות עצבים כל פעם.
יש שם קבוצה גדולה של חתולים אחרים שמתנפלים עליי כשמאכיל ובין היתר מכפכפים ומבריחים אותה.
אני רודף אחרייה עם אוכל , מאכיל אותה עם כף לפה , היא נורא חששנית וכל פעם בורחת מהמולת החתולים ואני ככה רודף אחרייה.
כל מכונית שעוברת וכל צליל מבריח אותה, רק להאכיל אותה לבד זה 20 דקות מינימום שבהם אני רודף אחרייה כמו משוגע.
אין לי מילים לתאר איזה סיוט אני עובר שם, אני נשבע לכם שבאמת זה התמוטטות עצבים בכל פעם שמגיע לשם.
בלי קשר להתעסקות החתולית הלא נגמרת שלי (כל החיים שלי סביבם), יש לי כאבים גדולים בחיים האישיים ולהציל אותם בזמן שאני עצמי בקטסטרופה זה משימה על גבול הבלתי אפשרי.
אבל אני באמת אוהב אותם אז ממשיך
