וואי וואי וואי...
איך הכל היה שונה... הכרטיס של דקלה היה אצלי.. אני זוכרת שהבאתי לה את האקס בוי שלי (שלקח לו חצי שנה לחזור אלי..)... בפתאום תומר הגיע וכל השיער שלו היה מוזר וככשאלתי מה נסגר איתו הוא אמר שהוא היה אצל אבא ולא היה לו ג'ל וככה גליתי שההורים שלו התגרשו (אחרי שהם כבר היו גרושים איזה 3 שנים...).. נכנסנו.. רוב החבר'ה קנו את הכרטיסים שעלו 99.. דובי, איציק ואני ישבנו ביחד במקומות היקרים... איציק הכי שמאלי, דובי לידו ואני הכי ימנית. מימיני ישב איש רחב בשנות ה40 לחייו... בטח קבל את הכרטיס בחינם.. אם אני לא טועה היה עליו מיקרופון של גל"צ... הביצועים היו מדהימים.. הבמה הייתה מעוצבת מקסים והתחושות שעברו לי בבטן לא ניתנות לתיאור בכלל... בהפסקה פגשתי את לילוש בפעם הראשונה... ואז אחרי ההפסקה מיטלמן ניגן את יכול להיות.. את הביצוע הזה אני ממש זוכרת מההופעה משום מה... התבאסתי שאין את לא קל והזמן שלך וכשתום עלה עם לא קל... יווווו... הרמתי את הרגליים למושב, התכווצתי בתוך עצמי והוצפתי ברגשות מעורבים של אושר והכאב של כל אותה תקופה... בסוף רצנו לבמה והלכתי מכות עם איזה הבלה אחת על מפרט.. היא הצליחה לקחת אותו בסוף כי איזה שומר גורילה העיף אותי... למחרת התחיל הקורס שלי אז חזרתי הביתה מהר.. אבל הייתי כ"כ מאושרת... והכל היה כ"כ שונה... כל החבר'ה של אז... לא בהכרח לטובה... אבל כ"כ שונה...
ולפי דעתי זאת אחת ההופעות הבלתי נשכחות... המוזיקה.. הקסם ששרר באותו הזמן באולם.. הביצועים... האנשים שהיו ליידכם... תמונות... הכל בקיצור,נסו לשחזר ולהעלות לכאן את החוויות..
