קצת נעלמתי.... מצטערת...

קצת נעלמתי.... מצטערת...

יושבת על המדף עם כל הבובות לא באמצע או בקצה סתם בין הכלבלב שחסרה לו עין ובין הברבי עם השמלה הורודה איך אוכל לגרום לך להסתכל דווקא עליי להוציא אותי משורת הבובות הכל כך ארוכה וחסרת משמעות בעינייך. למה אותי את לא מחבקת אותי לפני שאת נרדמת או סתם מסתכלת בחיוך עצוב ומאמינה שאת מדברת ואני מבינה. הרי פעם כל כך אהבת אותי היום אני עוד אחת מהשורה כשאת מקומי ממלא דובי חום עם עיניים נוצצות וחיוך קטנטנן. אותו רואים שאת באמת אוהבת.
 
אל תצטערי...

אני משוכנעת שהיתר יסכימו איתי- המקום הזה כדי לקבל קצת נחמה/פורקן.זה לא מקום ש'צריך' להיות בו... גם אני נעלמת לפעמים מפה לימים או שבועות... אם יש לנו אי
אחד שבו אנחנו מחקבים ועוטפים אחד את השני,עם מינימום דרישות/ציפיות-זה פה. ולגבי השיר-אהבתי את הדימוי של הצעצועים... צעצוע זה דבר-אצלי לפחות-שנראה קצת אנושי.אני לא אטיח אותו בריצפה,למשל. וצעצוע חסר אונים לגמריי...
 

magal101

New member
ככה גם אני מרגיש....

אני חושב שזה בעיקר בזכות מנהל הפורום שמאפשר את המצב הזה של חוסר ציפיות ודרישות.
 
מרגישה ש...

הכתיבה שלי צריכה להיות ראויה למקום בו כותבים אנשים כל כל מוכשרים ואני...................
 
פה זה לא לפי כמה מוכשרים

פה זה לפי כמה צריכים לפרוק... בשביל המוכשרים,יש את הפורומים כתיבה צעירה,וכיוצא בזה.
 

SIRI41

New member
את כתבת מאוד יפה, כל אחד

והמיוחדות בכתיבה שלו - כך למדתי עם השנים :)
 

SIRI41

New member
אני באופן אישי

אוהבת את סגנון השירה / כתיבה הזה מאוד, מן שיר סיפור כזה שמביע רגשות בתוך כל מיני דימויים :) אהבתי
 
תודה!

זה מרגיש לי טוב כשמישהו מתחבר לאוסף המילים שמתחבר לשורות והופך לערימת רגשות עם מעט סדר....
 
../images/Emo24.gif../images/Emo210.gif

אני מצטערת, אני באמת מצטערת. אני יודעת איך זה כשאנשים חשובים הולכים לאיבוד, סתם ככה. (לפעמים אפילו לא בגלל דברים שתלויים בהם או בי. או במישהו.) פשוט חיבוק.
 
תודה, אני באמת כבר לא יודעת מה עדיף

שתהיה סיבה לעזיבה או סתם לקבל את העזיבה כמשהו שהיה צריך לקרות....
 
למעלה