קצת נעלמתי ...
אני יודעת שלא "הראתי נוכחות" כאן לאחרונה, פשוט הייתי מאד מאד עסוקה בעבודה (משבע בבוקר ועד עשר בלילה בהחלט לא משאיר זמן לשום דבר אחר), אבל היום סיימתי מוקדם יחסית אז אנצל את הזמן קצת לעדכן ולהתעדכן. ביום חמישי האחרון היה לי יום חופש וכמה שאני הייתי צריכה חופש. את הבוקר פתחתי בביקור בקניון עזריאלי וברכישה של שני זוגות סנדלים לקיץ (מה יש, אם כבר - אז כבר). אח"כ נסעתי לקנות ירקות וגבינות שכמעט אזלו מהמקרר ואסור שכזה דבר יקרה (הרי אם אין זה פתח לאוכל אחר שקיים והוא מחוץ לתפריט). ואז, בשעת צהריים נפלתי שדודה במיטה ונרדמתי לי עד אחה"צ. כשהתעוררתי הלכתי עם גיסתי לים, וארוחת ערב כבר אכלנו בקפולסקי. הגעתי הביתה קורנת. עשה לי טוב החופש הזה (אפילו אם זה רק יום אחד). לא נשקלתי כבר שבועיים, פשוט לא מושך אותי יותר לדעת כמה ירדתי. אני יודעת שאני יורדת. נקודה. רואים את זה ומרגישים את זה (בעיקר בבגדים). מה הטעם בשקילה הזו? אני יודעת שאני משנה הרגלים של שנים ומורידה קילוגרמים שאספתי במשך שנים. אין סיכוי שהם יעלמו ביום אחד וגם לא בחודש אחד ובטח ובטח שלא בשנה אחת. אז מה הלחץ ? למה לי לרדוף אחרי המחוג ??? חוץ מזה, האנשים אצלי בעבודה כל הזמן שואלים "כמה ירדת ???" ודי נמאס לי לענות, מצד שני, אני לא יודעת לשקר ולהגיד שלא נשקלתי, אז ככה יוצא לי הכי טוב - גם אני לא נשקלת, גם אני לא נלחצת וגם אני לא משקרת. את השינוי הגדול ביותר עוד לא עשיתי, כשעובדים כ"כ הרבה שעות, לא נשאר זמן לפעילות גופנית, אבל כמו שאמרתי כבר פעם, גם זה יבוא. זהו להפעם, וואו, איזו מגילה ... חיבוקים,
אני יודעת שלא "הראתי נוכחות" כאן לאחרונה, פשוט הייתי מאד מאד עסוקה בעבודה (משבע בבוקר ועד עשר בלילה בהחלט לא משאיר זמן לשום דבר אחר), אבל היום סיימתי מוקדם יחסית אז אנצל את הזמן קצת לעדכן ולהתעדכן. ביום חמישי האחרון היה לי יום חופש וכמה שאני הייתי צריכה חופש. את הבוקר פתחתי בביקור בקניון עזריאלי וברכישה של שני זוגות סנדלים לקיץ (מה יש, אם כבר - אז כבר). אח"כ נסעתי לקנות ירקות וגבינות שכמעט אזלו מהמקרר ואסור שכזה דבר יקרה (הרי אם אין זה פתח לאוכל אחר שקיים והוא מחוץ לתפריט). ואז, בשעת צהריים נפלתי שדודה במיטה ונרדמתי לי עד אחה"צ. כשהתעוררתי הלכתי עם גיסתי לים, וארוחת ערב כבר אכלנו בקפולסקי. הגעתי הביתה קורנת. עשה לי טוב החופש הזה (אפילו אם זה רק יום אחד). לא נשקלתי כבר שבועיים, פשוט לא מושך אותי יותר לדעת כמה ירדתי. אני יודעת שאני יורדת. נקודה. רואים את זה ומרגישים את זה (בעיקר בבגדים). מה הטעם בשקילה הזו? אני יודעת שאני משנה הרגלים של שנים ומורידה קילוגרמים שאספתי במשך שנים. אין סיכוי שהם יעלמו ביום אחד וגם לא בחודש אחד ובטח ובטח שלא בשנה אחת. אז מה הלחץ ? למה לי לרדוף אחרי המחוג ??? חוץ מזה, האנשים אצלי בעבודה כל הזמן שואלים "כמה ירדת ???" ודי נמאס לי לענות, מצד שני, אני לא יודעת לשקר ולהגיד שלא נשקלתי, אז ככה יוצא לי הכי טוב - גם אני לא נשקלת, גם אני לא נלחצת וגם אני לא משקרת. את השינוי הגדול ביותר עוד לא עשיתי, כשעובדים כ"כ הרבה שעות, לא נשאר זמן לפעילות גופנית, אבל כמו שאמרתי כבר פעם, גם זה יבוא. זהו להפעם, וואו, איזו מגילה ... חיבוקים,
