הנה הנה הנקודה
מה זאת אומרת "הם מחליטים אם לפרסם או לא" ? היכן ריכוז המידע המסודר וניתוחו בכלים מקצועיים-סטטיסטיים, לשם הפקת לקחים ושיפור? היכן הפירסום המתאים? האם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מקבלת מידע כזה באופן סדיר לפירסומיה? כיצד יוכל מערך כיבוי האש להשתפר במקצועיותו אם אין מערכת איסוף וניתוח מידע מובנים ומוכללים, ללא שיקול דעת של "אם לפרסם או לא"? אחד הכללים הבסיסיים שלומד מי שלומד ניהול איכות הוא כלל מעגל ההיזון של מידע. נכון שאין בכך לשפר את מקצועיותו של הכבאי הבודד, מבחינת אופן הנחת סולמות וטיפוס עליהם או מבחינת זוית התזת המים ופיזורם/ריכוזם מעל שכבת שמן/סולר בוער, אבל בהחלט יש בכך לשיפור מערכתי של התקני הבטיחות הנדרשים/מומלצים ע"י מערך הכבאות, הנחיות למקומות עבודה/עסקים בכל הנוגע לבטיחות אש וכד´. ממש מפתיע שנציבות כיבוי אש עוסקת בשיקולים של "אם לפרסם או לא" במקום לעסוק בשיקולים של "כיצד לשפר אחרי שפירסמנו". דוגמא קטנה: בזמנו החלפתי את כל המטפים במחלקה בה עבדתי (בערך 70 יחידות). ההנמקה (בזכותה גם קיבלתי גיבוי תקציבי) היתה סקר הכולל סטטיסטיקה של גורמי דליקה, התאמת מטפים לגורמי דליקה, ונזקים שנגרמו מחוסר בהתאמה כזו או ממטפים שהכזיבו בעת מבחן. כל זאת במתקני עבודה דומים. הוכחתי בקלות שההשקעה קטנה הרבה מאשר התמודדות עם דליקה אחת בלבד, מבחינת הנזק הצפוי בגלל מטפים לא מתאימים ליעודם (גם אם הם תקינים). נתונים כאלו משמפורסמים, בהחלט יסיעו לרבים להתמקד בהשקעה במקומות הנכונים כדי למנוע דליקות, במקום להתעסק בכיבוי לאחר התרחשותן. דרך אגב, אינני כבאי, אבל נושא הבטיחות בכלל אינו זר לי (מוסמך המוסד לבטיחות וגיהות בבטיחות בעבודה)
