MikMercury
New member
קצת (...) על ההופעה בלבונטין 10.6
לא היה מאוד שונה מכרגיל, ובכל זאת די מיוחד. הסט-ליסט היה פחות או יותר זהה לרוב הופעות הפסנתר האחרונות. היו שירים משני האלבומים וקאברים שכבר תפסו מקום קבוע בהופעה: מגדל הפזמון והחיים שלי טובים + שני אורחים קצת פחות שכיחים מ"ספר השירים שלי": ככה סתם ושגר פגר, בביצוע מטורלל במיוחד. מי שראה את הדבר הזה קורה אולי זוכר שלקראת הסוף צץ לו ברווזון גומי שזוכה לכמה לחיצות הגונות, ובהופעה זו, כשהוא סיים את תפקידו שלומי השליך אותו קדימה והוא נמרח לחלוטין. מסכן. ציפיתי לקצת יותר הפתעות בבחירת השירים, אבל לפחות קיבלנו את חדשות מהקוטב ל*אהממ*-בקשת הקהל, וכמה אורחים חביבים. האורחת הראשונה והלא-הכי-יוצאת דופן הייתה אורגנית הקסיו בשרמוטה. אני לא מאמינה שאני מוצאת את עצמי מתרגשת מהשיר הזה פעם אחר פעם. האירוח הבא היה טיפה יותר מפתיע - החצוצרן אבישי כהן (בתמונה), שמנגן בלהקה (האהובה עלי עד מאוד) Third World Love ולאחרונה הגיע לארץ להופיע עם אחיו ואחותו, גם הם נשפנים מעולים. הוא די משוקע בניו יורק, וכנראה שהם נפגשו כששלומי היה שם לא מזמן. שלומי הזמין אותו לבמה בשלב כלשהו ושניהם נראו לא הכי סגורים על מה שעמדו לעשות. "נעשה את זה... על החיים ועל המוות." אמר שלומי, ונכנסו לפעם שירים. ונו, זה היה מרגש. עם זה שהצליל של כהן, שתמיד נשמע לי קצת מוזר, ונעשה עוד יותר מוזר עם עמעם, ועם טיפ טיפה חוסר בטחון מצד שניהם - נהניתי מכל רגע. אח"כ הם עברו לניו אייג' ועד כמה שזו קלישאה, זה הרגיש כמו משב רוח רענן לתוך השיר. מי יודע כמה פעמים אמרתי שאני הכי אוהבת את שלומי נטו, בלי שום תוספת, אבל עובדה - לפעמים זה באמת עובד. לראות מוסיקאים כאלה מגיבים זה לזה באופן ספונטני, לא מתוכנן עד הסוף (זה הרושם שנוצר, לפחות) זה אחד הדברים הכי יפים שיש, לדעתי. אז ניו אייג' אמנם מתרחש בת"א, אבל אמריקה נוכחת בו בכל אקורד, ואבישי כהן פשוט לקח את זה עוד צעד קדימה. הוא אילתר בהתלהבות לכל האורך וגם יצא לסולו מגניב בעידודו של שלומי, שפירגן לו מאוד, והיה ברור שהוא בעצמו נותן קצת יותר. תוך כדי דניאלה עלה לפתע אסף תלמודי עם האקורדיון שלו וסיגריה בפה. לפני כן שלומי שאל אם תלמודי עדיין פה ולא קיבל תשובה חיובית, והנה פתאום הוא הופיע והתקבל ב"הופה!" ע"י שלומי. מה לומר, זה היה.. שונה. "היא פותחת את הרדיו, רוקדת וחרא..." הקו הזה היה יכול להמשך עם "איזה שיייייייייט, איזה שיט..."
אחרי שתלמודי ירד, שלומי הזכיר ש"היצור הזה" הפיק לו שני דיסקים והמליץ לכולם לקנות את "הסי-די החדש" שיצא ללהקתו אוי דיוויז'ן. גם אני ממליצה, על ההופעה אפילו יותר (מחר בירושלים! במקום בשם בירא רמא בנחלת שבעה). לכו, לא תוכלו להתכחש לשורשים האשכנטוזיים שלכם אח"כ, גם אם אין לכם כאלו באמת. אני מרגישה מוזר בהופעות של שלומי בת"א. כאילו הקהל שם חושב שהוא שייך רק לו - נוצרת אווירה קצת משונה. וכל מני רעשי רקע, ודיבורים כל הזמן... אבל היה קהל חם ואוהב ונלהב, ושלומי נראה כאילו הוא נהנה מאתנו באותה מידה שאנחנו ממנו. זהו. היה כיף
לא היה מאוד שונה מכרגיל, ובכל זאת די מיוחד. הסט-ליסט היה פחות או יותר זהה לרוב הופעות הפסנתר האחרונות. היו שירים משני האלבומים וקאברים שכבר תפסו מקום קבוע בהופעה: מגדל הפזמון והחיים שלי טובים + שני אורחים קצת פחות שכיחים מ"ספר השירים שלי": ככה סתם ושגר פגר, בביצוע מטורלל במיוחד. מי שראה את הדבר הזה קורה אולי זוכר שלקראת הסוף צץ לו ברווזון גומי שזוכה לכמה לחיצות הגונות, ובהופעה זו, כשהוא סיים את תפקידו שלומי השליך אותו קדימה והוא נמרח לחלוטין. מסכן. ציפיתי לקצת יותר הפתעות בבחירת השירים, אבל לפחות קיבלנו את חדשות מהקוטב ל*אהממ*-בקשת הקהל, וכמה אורחים חביבים. האורחת הראשונה והלא-הכי-יוצאת דופן הייתה אורגנית הקסיו בשרמוטה. אני לא מאמינה שאני מוצאת את עצמי מתרגשת מהשיר הזה פעם אחר פעם. האירוח הבא היה טיפה יותר מפתיע - החצוצרן אבישי כהן (בתמונה), שמנגן בלהקה (האהובה עלי עד מאוד) Third World Love ולאחרונה הגיע לארץ להופיע עם אחיו ואחותו, גם הם נשפנים מעולים. הוא די משוקע בניו יורק, וכנראה שהם נפגשו כששלומי היה שם לא מזמן. שלומי הזמין אותו לבמה בשלב כלשהו ושניהם נראו לא הכי סגורים על מה שעמדו לעשות. "נעשה את זה... על החיים ועל המוות." אמר שלומי, ונכנסו לפעם שירים. ונו, זה היה מרגש. עם זה שהצליל של כהן, שתמיד נשמע לי קצת מוזר, ונעשה עוד יותר מוזר עם עמעם, ועם טיפ טיפה חוסר בטחון מצד שניהם - נהניתי מכל רגע. אח"כ הם עברו לניו אייג' ועד כמה שזו קלישאה, זה הרגיש כמו משב רוח רענן לתוך השיר. מי יודע כמה פעמים אמרתי שאני הכי אוהבת את שלומי נטו, בלי שום תוספת, אבל עובדה - לפעמים זה באמת עובד. לראות מוסיקאים כאלה מגיבים זה לזה באופן ספונטני, לא מתוכנן עד הסוף (זה הרושם שנוצר, לפחות) זה אחד הדברים הכי יפים שיש, לדעתי. אז ניו אייג' אמנם מתרחש בת"א, אבל אמריקה נוכחת בו בכל אקורד, ואבישי כהן פשוט לקח את זה עוד צעד קדימה. הוא אילתר בהתלהבות לכל האורך וגם יצא לסולו מגניב בעידודו של שלומי, שפירגן לו מאוד, והיה ברור שהוא בעצמו נותן קצת יותר. תוך כדי דניאלה עלה לפתע אסף תלמודי עם האקורדיון שלו וסיגריה בפה. לפני כן שלומי שאל אם תלמודי עדיין פה ולא קיבל תשובה חיובית, והנה פתאום הוא הופיע והתקבל ב"הופה!" ע"י שלומי. מה לומר, זה היה.. שונה. "היא פותחת את הרדיו, רוקדת וחרא..." הקו הזה היה יכול להמשך עם "איזה שיייייייייט, איזה שיט..."