קצת על הלידה הטבעית הקודמת ותהיות ללידה הבאה
הי בנות, ילדתי לפני שנה ו4 חודשים בלידה טבעית באיכלוב, אתמצת קצת את החוויה שהייתה לי ואשמח לעצות לקראת הלידה הבאה.
שבוע 39+0, אחרי יום עבודה, שיעור יוגה, ארוחת ערב עם בעלי וצילומים של הבטן הענקית והופ ב11 בלילה מתחילה להרגיש שמשהו קורה..
לקראת 2 בלילה הצירים מתחזקים, מתקשרת לדולה והיא אומרת לי לשתות כוס יין אדום ולנסות לנוח. ביין עשה פלאים ונמנמתי עד 6 בבוקר עם התעוררות כל פעם לצירים לא מאוד חזקים.
ב6 בבוקר התעוררתי, קמתי ואז ירדו לי המים
התקשרתי לדולה ואמרתי לה שתשים את הילדה בבית ספר ואחכ תגיע. ב8 וחצי היא הגיעה והיתי כבר עם צירים של כל 4 דקות.
אקצר שהעברתי את הצירים בבית עם מוזיקה, הרבה תנועתיות, המואופטיה שהדולה הביאה איתה ומחשבות חיוביות שכל ציר מקרב אותי לקטנה. בגלל שהדולה חששה שאני מטעה ושאני מתקדמת ממה שאני נראת, יצאנו ב10 וחצי בבוקר לכיוון איכלוב.
הגענו למיון עמוס, לאחר הפעלת פרוטקציה קיבלו אותנו והיתי בפתיחה 6, מחוברת למוניטור בגלל האטות דופק.
עד פתיחה מלאה היתי במיון, מחוברת על המיטה, ללא המקלחת/כדור/תנועתיות שעליהם פינטזתי... למזלי הדולה והמוזיקה עשו פלאים ופשוט התנתקתי מכל מה שקורה מסביב.
אחרי בערך שעה וחצי במיון העלו אותי לחדר לידה ושם אנחנו פוגשים את המיילדת המזעזעת שתלווה אותנו... שום תמיכה בלידה טבעית, לא היתה מוכנה שאהיה על 6 ודרשה שאשכב על הגב ואם לא אז היא "לא עוזרת לי". בגלל שהיתי בעולם אחר ובגלל שידעתי שהדולה איתי איכשהו לא נתתי לזה לרגש אותי ופשוט המשכתי ללחוץ על מיטה על 6.. וב14:15 נולדה הפצפונת. אז אומנם החוויה בגדול הייתה מעצימה וחיובית אבל המיילדת השאירה ממש טעם רע מכל החוויה..
אני אמורה ללדת שוב ביולי ותוהה איפה ללדת. הבנתי שמרכזי הלידה הטבעית נסגרו בינתיים... אני גרה בחולון ולניאדו/מאיר קצת רחוקים מידי.
מה האופציות שעומדות בפניי? האם מה שעברתי באיכלוב זה עניין של חוסר מזל? שומעת לאחרונה די הרבה סיפורים דומים מאיכלוב.. רק אציין שמהמחלקה אח"כ היתי מאוד מרוצה.
תודה רבה!
הי בנות, ילדתי לפני שנה ו4 חודשים בלידה טבעית באיכלוב, אתמצת קצת את החוויה שהייתה לי ואשמח לעצות לקראת הלידה הבאה.
שבוע 39+0, אחרי יום עבודה, שיעור יוגה, ארוחת ערב עם בעלי וצילומים של הבטן הענקית והופ ב11 בלילה מתחילה להרגיש שמשהו קורה..
לקראת 2 בלילה הצירים מתחזקים, מתקשרת לדולה והיא אומרת לי לשתות כוס יין אדום ולנסות לנוח. ביין עשה פלאים ונמנמתי עד 6 בבוקר עם התעוררות כל פעם לצירים לא מאוד חזקים.
ב6 בבוקר התעוררתי, קמתי ואז ירדו לי המים
התקשרתי לדולה ואמרתי לה שתשים את הילדה בבית ספר ואחכ תגיע. ב8 וחצי היא הגיעה והיתי כבר עם צירים של כל 4 דקות. אקצר שהעברתי את הצירים בבית עם מוזיקה, הרבה תנועתיות, המואופטיה שהדולה הביאה איתה ומחשבות חיוביות שכל ציר מקרב אותי לקטנה. בגלל שהדולה חששה שאני מטעה ושאני מתקדמת ממה שאני נראת, יצאנו ב10 וחצי בבוקר לכיוון איכלוב.
הגענו למיון עמוס, לאחר הפעלת פרוטקציה קיבלו אותנו והיתי בפתיחה 6, מחוברת למוניטור בגלל האטות דופק.
עד פתיחה מלאה היתי במיון, מחוברת על המיטה, ללא המקלחת/כדור/תנועתיות שעליהם פינטזתי... למזלי הדולה והמוזיקה עשו פלאים ופשוט התנתקתי מכל מה שקורה מסביב.
אחרי בערך שעה וחצי במיון העלו אותי לחדר לידה ושם אנחנו פוגשים את המיילדת המזעזעת שתלווה אותנו... שום תמיכה בלידה טבעית, לא היתה מוכנה שאהיה על 6 ודרשה שאשכב על הגב ואם לא אז היא "לא עוזרת לי". בגלל שהיתי בעולם אחר ובגלל שידעתי שהדולה איתי איכשהו לא נתתי לזה לרגש אותי ופשוט המשכתי ללחוץ על מיטה על 6.. וב14:15 נולדה הפצפונת. אז אומנם החוויה בגדול הייתה מעצימה וחיובית אבל המיילדת השאירה ממש טעם רע מכל החוויה..
אני אמורה ללדת שוב ביולי ותוהה איפה ללדת. הבנתי שמרכזי הלידה הטבעית נסגרו בינתיים... אני גרה בחולון ולניאדו/מאיר קצת רחוקים מידי.
מה האופציות שעומדות בפניי? האם מה שעברתי באיכלוב זה עניין של חוסר מזל? שומעת לאחרונה די הרבה סיפורים דומים מאיכלוב.. רק אציין שמהמחלקה אח"כ היתי מאוד מרוצה.
תודה רבה!