אני מעדיף לקרוא לכך מיסטיקה נוצרית
אבל אין ספק שמילטון ניסה להפוך אותה למיתולוגיה בפני עצמה (עם השפעות ממיסטיקה יהודית, בין השאר), שהיתה גם רלוונטית לתקופתו (כמו באיזכור של גלילאו והטלסקופ שלו בקאנטו הראשון). זו היתה בעצם המיתולוגיה המודרנית הראשונה, ומקור רחוק גם לפנטסיה המודרנית. בעניין המקור - לדעתי הוא לא קשה מדי (יותר קל משייקספיר או ספנסר, ילידי התקופה). יש גם שני תרגומים עבריים מעניינים שכדאי לבדוק - אחד של זאלקינסון מסוף המאה ה-19 (לעברית תנכ"ית מרשימה), שהודפס מחדש לא מזמן ע"י אגודה נוצרית כלשהי (למרות שהיצירה לא מטיפנית), והשני של ראובן אבינועם (מ-1980) שאולי יותר מובן, אבל פחות 'אותנטי' (לדעתי). נסיתי אגב להכין ליצירה תרגום פרוזה משלי - לא משהו פיוטי מדי, אלא יותר נסיון להעביר את המקור באופן קריא יותר, עבור מי שאינם רגילים לקרוא שירה ארוכה. התוצאה נשמעת בין לבין, ויש לה רושם מעניין - לדעתי כמובן. הנה הפתיחה: * * * מוזה שמימית! שירי-נא אודות חטאו הראשון של האדם, ועל טעמו של הפרי האסור אשר הביא מוות לתוך העולם יחד עם כל שחרדנו מפניו, ועל אובדן גן-עדן - עד אשר אדם כביר אחד השיב לנו את מקומינו המבורך. שירי ממרומי הר חורב (או הר סיני), כיצד זה הענקת השראה לאותו רועה אשר לימד לעם הנבחר בראשית הדברים כיצד השמים והארץ עלו מתוך התוהו; ואם גבעת-ציון תשמח לך, ומעיין השילוח אשר יפכה לצד מקדש האל, הנה אקרא לעזרתך בשירי ההרפתקני. כי ישאף זה השיר להגביה-עוף מעל הרי אאוניה, וישתדל לנסות דברים שטרם נוסו בשיר או סיפור. וראשית לכל, הוי את אשר תאהבי מעל כל מקדש את הלב הטהור והנעלה, למדיני-נא כי את היודעת, והלא מן הראשית היית כאן ובכנפיים אדירות ככנפי-יונה ישבת מעל התהום האדירה ודגרת בה: את החשוך בי הארת; את הנמוך רוממת ותמכת - על-מנת כי לדברים אלה אערה מהעושר אשר לא יסולא בפז באשר הוא אלוהי, ואבאר דרכי אלוה לבני-אדם. אמרי-נא תחילה - כי לא יסתר דבר בשמים מעינייך - מהו שגרם לאבותינו אשר אהבו את השמים באותה ארץ נעימה, ליפול כה הרחק מבוראם, להפר רצונו של אדון-עולם? מיהו שפיתה אותם למרוד מרד כה שפל? הנחש השטני, הוא שאשמה תרבוץ לפתחו, הוא שעורר מרבצה את הקינאה והנקמה, שרימה את אמם של כל בני-אדם, בשעה שגאוותו היא שהשליכה אותו ממרום, אותו ואת כל בני-חילו. על אודות מלאכים מורדים, ---- * * *