קצת על חסידות סאטמר.
גברים בשחור בישראל היא מוכרת כקבוצה קיצונית קטנה, אך בארצות הברית מדובר בעשירה ובגדולה שבחסידויות. הרבי מסאטמר הלך לעולמו, וקרב הירושה האלים בין הזלויינים לאהרויינים נכנס לשלב המכריע יהונתן ונדר אלפי חסידי סאטמר גדשו את רחובות ניו-יורק אור ליום שלישי. במשטרת העיר סיפרו שלפחות 100 אלף איש השתתפו בהלוויית האדמו"ר מסאטמר, הרב משה טייטלבוים. ההלוויה, שיצאה מניו-יורק בשעות הערב, הסתיימה רק בשעה שבע בבוקר בעיירה מונרו שהיא מעוז נוסף של החסידות. חסידות סאטמר הגיעה לנקודת מפנה, גם אם לא מפנה אידיאולוגי. האדמו"ר שנפטר בגיל 91 הגדיר אמנם במדויק מי יחליף אותו, אך הדבר לא ימנע את מאבק הירושה על החסידות העשירה בעולם, מאבק על ירושת מיליארדי דולרים ועל יוקרה רבה שנכרכת בכס הנשיאות של ה'עדה החרדית' בירושלים. בעיניים ישראליות קשה להבין על מה המהומה. סאטמר נתפסת בארץ כקבוצה קטנה, קיצונית שבקיצוניות, שאינה משפיעה על החברה הישראלית ושעולה לכותרות רק באירועים כמו ההפגנה הסוערת בעקבות פרשיית ישראל ולס. אלא שהמציאות רחוקה מכך. סאטמר היא כנראה החסידות הגדולה בעולם לצד חסידות גור - הגם שבישראל חיה רק קהילה קטנה שלה, אלף משפחות לכל היותר. ההערכה היא שברחבי העולם יש כ-120 אלף חסידי סאטמר, אבל כמו תמיד, כשמדובר בקהילה חרדית אף אחד לא באמת סופר. בארץ ידועה סאטמר בנוקשותה, אבל כשהדברים אינם נוגעים למדינת ישראל הסאטמרים נוקשים הרבה פחות. בחו"ל הם יוצאים לעבודה בהמוניהם וקשריהם עם המוסדות האמריקניים ועם הממשל מצוינים. אפילו הלבוש שלהם שם מודרני יותר. החסידות מחזיקה שם נכסי נדל"ן רבים, ובהם כמה בתי חולים בניו-יורק. "כל יום יוצא מבורו פארק בניו-יורק לבתי הקזינו שבאטלנטיק סיטי אוטובוס מלא בחסידי סאטמר, במחיר 19 דולר לכרטיס", מספר הפרשן החרדי ישראל גליס. "יום אחד החלטתי לגשת עם אשתי, לבחון את התופעה. נכנסתי לקזינו וראיתי בחור עם כובע קסקט יושב ליד אחד המתקנים. אמרתי לאשתי שזה בטוח חסיד סאטמר. ניגשתי אליו ושאלתי אותו ביידיש איפה יש כאן מניין למנחה. הקללה שהוא החזיר לי ביידיש לא הותירה מקום לספק". ה'תעשייה' הסאטמרית מאפשרת לקברניטי החסידות להחזיק מבחינה כלכלית את כל האגף האנטי-ציוני. הכסף של 'ועד ההצלה', המממן בכל ימות השנה את 'העדה החרדית' על גווניה השונים, שאינה נוטלת כסף מהמדינה - מגיע בעיקר מקופת סאטמר. נראה אפוא שאת המימון ואת האנרגיות להפגנות בכיכר השבת מספקים החסידות והתורמים שלה בחו"ל. בלי הנחות בארנונה הסיפור של סאטמר, כמו סיפורה של כל חסידות כמעט, מתחיל במזרח אירופה. באזור שסביב העיירות סיגט, מונקטש וכמובן סאטמר, כיום בצפון מזרח רומניה, חיו משכילים רבים, והאדמו"רים המקומיים הכריזו מלחמת חורמה בתנועת ההשכלה המקומית. ההקצנה האנטי- ציונית היתה כמעט מובנת מאליה. אחרי מלחמת העולם השנייה ואפיזודה קצרה בארץ העביר האדמו"ר הקודם מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, את החסידות מאירופה לארצות הברית, משום שרוב חסידיו התגוררו שם, באזור ניו-יורק. שם מיצב הרב יואל את עצמו ואת החסידות שלו כסמן היהודי הקיצוני ביותר של האנטי- ישראליות והאנטי-ציונות. ספרו 'ויואל משה' היה כתב אישום חריף נגד המדינה. חסידי סאטמר בארץ התנזרו לא רק מהבחירות אלא גם מתקציבי המדינה הציונית. כששאלו את האדמו"ר אם מותר לקבל הנחות בארנונה, הוא השיב בשלילה. לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל המערבי הוא הורה לחסידיו שלא להגיע לעיר העתיקה מכיוון שזהו שטח שנכבש על ידי הציונים. גם בבית הקברות בהר הזיתים חסיד סאטמר לא ייקבר בשום אופן. ברחוב החרדי מספרים בבדיחות שחסיד סאטמר שלומד דף יומי בעברית בכותל המערבי עובר על שלושה לאווים: ביקור בכותל, דיבור עברית, ולימוד הדף היומי - נוהג שהחל כיוזמה של אגודת ישראל, הנתפסת בסאטמר כגרועה כמעט כמו ה'ציויינים'. בימי ראשית המדינה, כשאסר האדמו"ר מסאטמר על השתתפות בבחירות, ניצב מולו קרוב משפחתו האדמו"ר מבעלז, והמאבק החריף שנפתח בין החסידויות הקרובות זכה לכינוי "המערכה". בוויכוחים שפרצו אז הסבירו רבני סאטמר שהנסים שהתרחשו בעת הקמת מדינת ישראל נובעים מכוחות הטומאה שרוצים לחזק את הציונות. כשהרב של בעלז נסע לארה"ב, ליוו אותו חסידיו שמא יחבלו הסאטמרים בביקור. כדי להבהיר שהם לא מפחדים, הקפידו המלווים הבעלזאים למשוך את הגרביים מעל למכנסיים - שאיש לא יטעה בזהותם. בתחילת שנות השבעים הם גם הקימו את בד"ץ בעלז, המתחרה הראשון לבד"ץ 'העדה החרדית'. מלחמת האחים האדמו"ר משה טייטלבוים עלה על כס האדמו"רות לפני 26 שנה. בחירתו היתה צפויה: עוד בתחילת שנות החמישים סימן אותו דודו הרב יואל כיורש העתידי. הרב משה היה יושב לידו בכל טיש של החסידות לא היה מעביר את כוס היין שלו לחסידים לפני שמזג בה מן היין שבכוס אחיינו. אומרים שהרב משה לא השפיע במיוחד על החסידות אלא שמר על הקיים. מבחינה עסקית ידעה החסידות תחת הנהגתו ימים יפים והפכה לאימפריה כלכלית. ארבעה בנים יש לרב משה. שניים התמנו לראשי ישיבות ולא עסקו באדמו"רות, ואילו שניים אחרים - הבן הבכור, הרב אהרן, והבן השלישי, הרב זלמן לייב - ראו בעצמם אדמו"רים לעתיד. בשנת 2000 נפל דבר. האדמו"ר הכתיר את זלמן לייב ליורש העתידי. תומכיו של אהרן הבכור פתחו במערכה של תביעות ותביעות שכנגד. בית הדין של החסידות נתן לצוואה תוקף הלכתי, אך הדבר לא מנע מתומכי הבן הבכור מלצאת למאבק, והחסידות התפצלה לשניים: תומכי אהרן הפכו ל'אהרויינים', ותומכי זלמן לייב ל'זלויינים'. בין המחנות פרצה אלימות של ממש. לשיא הגיעו הדברים בשמחת תורה השנה. העימות נסב על השאלה מי יקבל את ההקפה השמורה בדרך כלל לאדמו"ר. כמו בכל מקרה מסוג זה, גם הפעם בסופו של דבר איש לא קיבל. המכות והכיסאות התעופפו, ספרי תורה נפלו, והמשטרה שהגיעה כדי לשים קץ למהומה - ספגה גם היא מכות מכל הצדדים. כשהבין הבן הבכור, אהרן, כי הוא עומד להפסיד את המערכה בארצות הברית, הוא החליט לנסות להשתלט על הזירה המקומית. הוא שלח את בנו לארץ ומינה אותו לרב הקהילה בירושלים. הוא אף רכש כמה מבנים ברחוב יונה בעיר ואת מתחם קולנוע אדיסון, שבו הולכים ונבנים עתה בית מדרש גדול של החסידות וכמה מבני מגורים. זלמן לייב לא נשאר חייב, ורכש את מתחם תנובה בצפון העיר (תנובה עומדת להעתיק את פעילותה לאזור עטרות). הוא מתכנן להקים שם קומפלקס גדול משלו. ובכל זאת, אולי בזכות מספרן הקטן יחסית של משפחות סאטמר בארץ, לא נרשמו כאן מאבקים מיוחדים. "המאבק בארץ אינו חריף במיוחד משום שהקהילה מתנהלת כבר שנים ללא אדמו"ר", מסביר ישראל גליס. "הם לא ממש מעורבים במחלוקת". בירושלים שולטים האהרוינים, ובקריה המפוארת בבני-ברק - הזלויינים. התקרית היחידה הזכורה היתה בעת ביקורו של אהרן בבני-ברק. הזלויינים גירשו אותו כמעט מיד מבית המדרש. "תהיה מלחמה גדולה מאוד", מעריך גליס. "מי שישלוט בשטח הוא מי שיש לו יותר כסף, וכפי שהדברים נראים כרגע לרב אהרן יש יותר כסף ויותר חיבור לעשירים". אבל זה לא אומר שהוא ינצח או שהחסידות תתפלג. גליס מעריך שבסופו של דבר החסידות תישאר מאוחדת, כנראה תחת הנהגתו של זלמן לייב. "החסידות לא תתפלג. אין לשני המחנות הכוח לעשות את זה. במיוחד שהזקנים הולכים עם הרב זלמן לייב. בכל מקרה, המאבק לא אמור לגלוש מעבר לתחומי החסידות".
גברים בשחור בישראל היא מוכרת כקבוצה קיצונית קטנה, אך בארצות הברית מדובר בעשירה ובגדולה שבחסידויות. הרבי מסאטמר הלך לעולמו, וקרב הירושה האלים בין הזלויינים לאהרויינים נכנס לשלב המכריע יהונתן ונדר אלפי חסידי סאטמר גדשו את רחובות ניו-יורק אור ליום שלישי. במשטרת העיר סיפרו שלפחות 100 אלף איש השתתפו בהלוויית האדמו"ר מסאטמר, הרב משה טייטלבוים. ההלוויה, שיצאה מניו-יורק בשעות הערב, הסתיימה רק בשעה שבע בבוקר בעיירה מונרו שהיא מעוז נוסף של החסידות. חסידות סאטמר הגיעה לנקודת מפנה, גם אם לא מפנה אידיאולוגי. האדמו"ר שנפטר בגיל 91 הגדיר אמנם במדויק מי יחליף אותו, אך הדבר לא ימנע את מאבק הירושה על החסידות העשירה בעולם, מאבק על ירושת מיליארדי דולרים ועל יוקרה רבה שנכרכת בכס הנשיאות של ה'עדה החרדית' בירושלים. בעיניים ישראליות קשה להבין על מה המהומה. סאטמר נתפסת בארץ כקבוצה קטנה, קיצונית שבקיצוניות, שאינה משפיעה על החברה הישראלית ושעולה לכותרות רק באירועים כמו ההפגנה הסוערת בעקבות פרשיית ישראל ולס. אלא שהמציאות רחוקה מכך. סאטמר היא כנראה החסידות הגדולה בעולם לצד חסידות גור - הגם שבישראל חיה רק קהילה קטנה שלה, אלף משפחות לכל היותר. ההערכה היא שברחבי העולם יש כ-120 אלף חסידי סאטמר, אבל כמו תמיד, כשמדובר בקהילה חרדית אף אחד לא באמת סופר. בארץ ידועה סאטמר בנוקשותה, אבל כשהדברים אינם נוגעים למדינת ישראל הסאטמרים נוקשים הרבה פחות. בחו"ל הם יוצאים לעבודה בהמוניהם וקשריהם עם המוסדות האמריקניים ועם הממשל מצוינים. אפילו הלבוש שלהם שם מודרני יותר. החסידות מחזיקה שם נכסי נדל"ן רבים, ובהם כמה בתי חולים בניו-יורק. "כל יום יוצא מבורו פארק בניו-יורק לבתי הקזינו שבאטלנטיק סיטי אוטובוס מלא בחסידי סאטמר, במחיר 19 דולר לכרטיס", מספר הפרשן החרדי ישראל גליס. "יום אחד החלטתי לגשת עם אשתי, לבחון את התופעה. נכנסתי לקזינו וראיתי בחור עם כובע קסקט יושב ליד אחד המתקנים. אמרתי לאשתי שזה בטוח חסיד סאטמר. ניגשתי אליו ושאלתי אותו ביידיש איפה יש כאן מניין למנחה. הקללה שהוא החזיר לי ביידיש לא הותירה מקום לספק". ה'תעשייה' הסאטמרית מאפשרת לקברניטי החסידות להחזיק מבחינה כלכלית את כל האגף האנטי-ציוני. הכסף של 'ועד ההצלה', המממן בכל ימות השנה את 'העדה החרדית' על גווניה השונים, שאינה נוטלת כסף מהמדינה - מגיע בעיקר מקופת סאטמר. נראה אפוא שאת המימון ואת האנרגיות להפגנות בכיכר השבת מספקים החסידות והתורמים שלה בחו"ל. בלי הנחות בארנונה הסיפור של סאטמר, כמו סיפורה של כל חסידות כמעט, מתחיל במזרח אירופה. באזור שסביב העיירות סיגט, מונקטש וכמובן סאטמר, כיום בצפון מזרח רומניה, חיו משכילים רבים, והאדמו"רים המקומיים הכריזו מלחמת חורמה בתנועת ההשכלה המקומית. ההקצנה האנטי- ציונית היתה כמעט מובנת מאליה. אחרי מלחמת העולם השנייה ואפיזודה קצרה בארץ העביר האדמו"ר הקודם מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, את החסידות מאירופה לארצות הברית, משום שרוב חסידיו התגוררו שם, באזור ניו-יורק. שם מיצב הרב יואל את עצמו ואת החסידות שלו כסמן היהודי הקיצוני ביותר של האנטי- ישראליות והאנטי-ציונות. ספרו 'ויואל משה' היה כתב אישום חריף נגד המדינה. חסידי סאטמר בארץ התנזרו לא רק מהבחירות אלא גם מתקציבי המדינה הציונית. כששאלו את האדמו"ר אם מותר לקבל הנחות בארנונה, הוא השיב בשלילה. לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל המערבי הוא הורה לחסידיו שלא להגיע לעיר העתיקה מכיוון שזהו שטח שנכבש על ידי הציונים. גם בבית הקברות בהר הזיתים חסיד סאטמר לא ייקבר בשום אופן. ברחוב החרדי מספרים בבדיחות שחסיד סאטמר שלומד דף יומי בעברית בכותל המערבי עובר על שלושה לאווים: ביקור בכותל, דיבור עברית, ולימוד הדף היומי - נוהג שהחל כיוזמה של אגודת ישראל, הנתפסת בסאטמר כגרועה כמעט כמו ה'ציויינים'. בימי ראשית המדינה, כשאסר האדמו"ר מסאטמר על השתתפות בבחירות, ניצב מולו קרוב משפחתו האדמו"ר מבעלז, והמאבק החריף שנפתח בין החסידויות הקרובות זכה לכינוי "המערכה". בוויכוחים שפרצו אז הסבירו רבני סאטמר שהנסים שהתרחשו בעת הקמת מדינת ישראל נובעים מכוחות הטומאה שרוצים לחזק את הציונות. כשהרב של בעלז נסע לארה"ב, ליוו אותו חסידיו שמא יחבלו הסאטמרים בביקור. כדי להבהיר שהם לא מפחדים, הקפידו המלווים הבעלזאים למשוך את הגרביים מעל למכנסיים - שאיש לא יטעה בזהותם. בתחילת שנות השבעים הם גם הקימו את בד"ץ בעלז, המתחרה הראשון לבד"ץ 'העדה החרדית'. מלחמת האחים האדמו"ר משה טייטלבוים עלה על כס האדמו"רות לפני 26 שנה. בחירתו היתה צפויה: עוד בתחילת שנות החמישים סימן אותו דודו הרב יואל כיורש העתידי. הרב משה היה יושב לידו בכל טיש של החסידות לא היה מעביר את כוס היין שלו לחסידים לפני שמזג בה מן היין שבכוס אחיינו. אומרים שהרב משה לא השפיע במיוחד על החסידות אלא שמר על הקיים. מבחינה עסקית ידעה החסידות תחת הנהגתו ימים יפים והפכה לאימפריה כלכלית. ארבעה בנים יש לרב משה. שניים התמנו לראשי ישיבות ולא עסקו באדמו"רות, ואילו שניים אחרים - הבן הבכור, הרב אהרן, והבן השלישי, הרב זלמן לייב - ראו בעצמם אדמו"רים לעתיד. בשנת 2000 נפל דבר. האדמו"ר הכתיר את זלמן לייב ליורש העתידי. תומכיו של אהרן הבכור פתחו במערכה של תביעות ותביעות שכנגד. בית הדין של החסידות נתן לצוואה תוקף הלכתי, אך הדבר לא מנע מתומכי הבן הבכור מלצאת למאבק, והחסידות התפצלה לשניים: תומכי אהרן הפכו ל'אהרויינים', ותומכי זלמן לייב ל'זלויינים'. בין המחנות פרצה אלימות של ממש. לשיא הגיעו הדברים בשמחת תורה השנה. העימות נסב על השאלה מי יקבל את ההקפה השמורה בדרך כלל לאדמו"ר. כמו בכל מקרה מסוג זה, גם הפעם בסופו של דבר איש לא קיבל. המכות והכיסאות התעופפו, ספרי תורה נפלו, והמשטרה שהגיעה כדי לשים קץ למהומה - ספגה גם היא מכות מכל הצדדים. כשהבין הבן הבכור, אהרן, כי הוא עומד להפסיד את המערכה בארצות הברית, הוא החליט לנסות להשתלט על הזירה המקומית. הוא שלח את בנו לארץ ומינה אותו לרב הקהילה בירושלים. הוא אף רכש כמה מבנים ברחוב יונה בעיר ואת מתחם קולנוע אדיסון, שבו הולכים ונבנים עתה בית מדרש גדול של החסידות וכמה מבני מגורים. זלמן לייב לא נשאר חייב, ורכש את מתחם תנובה בצפון העיר (תנובה עומדת להעתיק את פעילותה לאזור עטרות). הוא מתכנן להקים שם קומפלקס גדול משלו. ובכל זאת, אולי בזכות מספרן הקטן יחסית של משפחות סאטמר בארץ, לא נרשמו כאן מאבקים מיוחדים. "המאבק בארץ אינו חריף במיוחד משום שהקהילה מתנהלת כבר שנים ללא אדמו"ר", מסביר ישראל גליס. "הם לא ממש מעורבים במחלוקת". בירושלים שולטים האהרוינים, ובקריה המפוארת בבני-ברק - הזלויינים. התקרית היחידה הזכורה היתה בעת ביקורו של אהרן בבני-ברק. הזלויינים גירשו אותו כמעט מיד מבית המדרש. "תהיה מלחמה גדולה מאוד", מעריך גליס. "מי שישלוט בשטח הוא מי שיש לו יותר כסף, וכפי שהדברים נראים כרגע לרב אהרן יש יותר כסף ויותר חיבור לעשירים". אבל זה לא אומר שהוא ינצח או שהחסידות תתפלג. גליס מעריך שבסופו של דבר החסידות תישאר מאוחדת, כנראה תחת הנהגתו של זלמן לייב. "החסידות לא תתפלג. אין לשני המחנות הכוח לעשות את זה. במיוחד שהזקנים הולכים עם הרב זלמן לייב. בכל מקרה, המאבק לא אמור לגלוש מעבר לתחומי החסידות".