קצת על לחץ..../images/Emo95.gif
אני לא הכי יודע איך להתמודד עם לחץ. אבל לחץ מאוד מסוים. בחינות בנגינה. נראה לי שזה הלחץ היחיד שעולה לי שממש משתק אותי.. ועכשיו כשאני חושב על זה, רק בחינות ב..בחברה מסוימת? עד היום היו לי שלושה סוגים של נגינה מול אנשים. הראשון - נגינת סולו. עשיתי את זה בלי שום בעיה, כמובן שזה קצת מלחיץ ומרגש, אבל לא ברמה של להרוס את זה.. השני - בחינות בקונסרבטוריון שלי - תמיד הייתי מאוד בטוח בעצמי שם, ניגנתי בלי שום בעיה וקיבלתי ציונים מצוינים ותשבוחות. השלישי - בחינות בבצפר או במסגרות שונות של אותם האנשים בערך מהבצפר.. ופה טמונה הבעיה שלי. כל שנה בבחינות סופשנה בבצפר פישלתי לאללה. אולי כי זה קובע את השיבוץ לתזמורת, אולי כי אני יודע שאני לא הכי טוב שם, אולי לא יודע מה, אבל בבחינות של בצפר, הייתי מפשל. ובגלל זה גם לא קיבלתי סולו בקונצרט שמיניסטים, כי למרות שיכלתי לנגן ממש טוב, ניגנתי ממש ממש רע, וקיבלתי ציון 94 (כן, זה נשמע טוב, אבל זה לא באמת משנה, מי שמקבל מתחת ל95 לא מקבל סולו, וזו הפואנטה בבחינות האלו). החלק המעצבן הוא, שאין פה בעיה של הערכה עצמית. אני יודע שאני נגן טוב, ויש לי את כל הסיבות להאמין בזה ולדעת את זה. אנשים מכירים אותי, שמעו עליי, הזמינו אותי לנגן במקומות.. אבל בבחינות מול אנשים מקהילה מסוימת אני נלץ נורא.. ואני יודע שזה מה שמפיל אותי.. הדוגמא הכי טובה שלי היא בבחינות למוסיקאי מצטיין. לא האמנתי שאני יכול להתקבל, אז גם ממש לא נלחצתי מהבחינה, והגעתי נורא רגוע, למרות שזה מול כל האנשים מבצפר. והייתי כל כך שלו שניגנתי מעולה, והתקבלתי.. מחר יש לי אודיציה לתזמורת של האקדמיה למוסיקה. אני יודע שאני מסוגל להתקבל. אני מספיק טוב בשביל להכנס לשם. אבל אני פוחד שאני אלחץ כל כך בבחינה שלא אצליח.. אז איך מתמודדים עם כזה לחץ? כי להגיד להזכיר לעצמי שאני טוב לא כל כך עוזר, וגם לא להוריד פרופורציה, כי אמנם זה חשוב לי, אבל עולמי ממש לא ייחרב אם לא אתקבל גם ככה.. אז בעצם אין לי שום סיבה מיוחדת להיות בלחץ..
אני לא הכי יודע איך להתמודד עם לחץ. אבל לחץ מאוד מסוים. בחינות בנגינה. נראה לי שזה הלחץ היחיד שעולה לי שממש משתק אותי.. ועכשיו כשאני חושב על זה, רק בחינות ב..בחברה מסוימת? עד היום היו לי שלושה סוגים של נגינה מול אנשים. הראשון - נגינת סולו. עשיתי את זה בלי שום בעיה, כמובן שזה קצת מלחיץ ומרגש, אבל לא ברמה של להרוס את זה.. השני - בחינות בקונסרבטוריון שלי - תמיד הייתי מאוד בטוח בעצמי שם, ניגנתי בלי שום בעיה וקיבלתי ציונים מצוינים ותשבוחות. השלישי - בחינות בבצפר או במסגרות שונות של אותם האנשים בערך מהבצפר.. ופה טמונה הבעיה שלי. כל שנה בבחינות סופשנה בבצפר פישלתי לאללה. אולי כי זה קובע את השיבוץ לתזמורת, אולי כי אני יודע שאני לא הכי טוב שם, אולי לא יודע מה, אבל בבחינות של בצפר, הייתי מפשל. ובגלל זה גם לא קיבלתי סולו בקונצרט שמיניסטים, כי למרות שיכלתי לנגן ממש טוב, ניגנתי ממש ממש רע, וקיבלתי ציון 94 (כן, זה נשמע טוב, אבל זה לא באמת משנה, מי שמקבל מתחת ל95 לא מקבל סולו, וזו הפואנטה בבחינות האלו). החלק המעצבן הוא, שאין פה בעיה של הערכה עצמית. אני יודע שאני נגן טוב, ויש לי את כל הסיבות להאמין בזה ולדעת את זה. אנשים מכירים אותי, שמעו עליי, הזמינו אותי לנגן במקומות.. אבל בבחינות מול אנשים מקהילה מסוימת אני נלץ נורא.. ואני יודע שזה מה שמפיל אותי.. הדוגמא הכי טובה שלי היא בבחינות למוסיקאי מצטיין. לא האמנתי שאני יכול להתקבל, אז גם ממש לא נלחצתי מהבחינה, והגעתי נורא רגוע, למרות שזה מול כל האנשים מבצפר. והייתי כל כך שלו שניגנתי מעולה, והתקבלתי.. מחר יש לי אודיציה לתזמורת של האקדמיה למוסיקה. אני יודע שאני מסוגל להתקבל. אני מספיק טוב בשביל להכנס לשם. אבל אני פוחד שאני אלחץ כל כך בבחינה שלא אצליח.. אז איך מתמודדים עם כזה לחץ? כי להגיד להזכיר לעצמי שאני טוב לא כל כך עוזר, וגם לא להוריד פרופורציה, כי אמנם זה חשוב לי, אבל עולמי ממש לא ייחרב אם לא אתקבל גם ככה.. אז בעצם אין לי שום סיבה מיוחדת להיות בלחץ..