קצת על סצנת הרגאיי..
סצינת רגאיי קיימת בארץ משנות ה-80. ב-1980 הוקמה תנועת הרגאיי הישראלית ובשנת 82' החלו להופיע כאן אמני רגאיי ידועים, בהם הרכב הדאב הבריטי Aswad והזמרת הג'מייקנית האגדית גרייס ג'ונס. בשנת 85' נפתח מועדון הסווטו בת"א, שהפך למועדון הבית של הרגאיי בישראל. באותה שנה הגיעה לארץ הוויילרז, להקתו האגדית של בוב מארלי, לשלוש הופעות. גם אלפא בלונדי, מאמני הרגאיי הידועים של אותה תקופה, היה כאן בהופעה בסינרמה. ב-88' ו-90' התקיימו שני פסטיבלי "קולות מן העולם השלישי", שבהם הופיעו בין השאר ברנינג ספיר וזיגי מארלי. ב-1993 יצא אלבום הראגא הראשון בישראל חומוס מטמטם של נייג'ל האדמו"ר, בהפקת יוסי פיין. היום דרך אגב, האדמו"ר הוא סוג של גורו של אמנות לחימה יהודית הנקראת "אביר". באותה שנה התקיים פסטיבל הרגאיי הראשון באכזיב, שבמסגרתו הופיע כאן ההרכב הג'מייקני המפורסם איזראל וייבריישן. הפסטיבל הזה התקיים עוד ארבע פעמים, עד שנת 97', ובמסגרתו הופיעו אמנים רבים מהארץ ומחו"ל. באותן שנים החלו לפעול באופן קבוע אמני ראגא ישראלים דוגמת פישי הגדול וצ'ולו, שבמקביל לרגאיי התעסקו לא מעט גם בהיפ-הופ. בשנת 97' נפתח גם פאב "הבאר" בקיבוץ צאלים שבנגב, שבו קמה נציגות יפה לאנשים שחיים בדרך הראסטפארי, הכוללת בין השאר אכילת מזון מן הטבע ואימוץ דרך חיים אורגנית. הבאר הפך לביתו של הרגאיי בדרום, והתארחו בו אמנים רבים, בהם ג'ה מייסון ובמבו סטיישן. גם חברי שב"ק ס' ביקרו שם כמה פעמים. בשנת 99' ביקרו חברי להקת שב"ק ס' בג'מייקה, בעיקר כדי לקבל השראה להקלטת אלבומם השלישי כנען 2000, ושם החל שיתוף הפעולה ההדוק של פילוני עם מפיקים ואמנים ג'מייקנים. מאז התקיימו עוד כמה אירועים גדולים ופסטיבלים, בהם פסטיבל הרגאיי בנמל ת"א, בהשתתפות טוני ריי, סילברדון ואחרים, וסצינה קטנה אך מגניבה של רגאיי ודאב התקיימה לה במועדון הדינמו דבש בת"א ולאחר מכן גם בג'ה פן. אבל רק לאחרונה כל עניין הרגאיי התחיל באמת לצבור כאן תאוצה. גיל בונשטיין, מומחה לרגאיי ומוסיקה אפריקאית, הוא מהאנשים המשפיעים ביותר על הרגאיי הישראלי, והאיש שאחראי למועדוני ופסטיבלי הרגאיי הראשונים בארץ. הוא ביקר בג'מייקה עשרות פעמים, נפגש ועבד עם כוכבי רגאיי בינלאומיים והביא חלק לא קטן מהם להופעות בישראל. בונשטיין גם תרגם לעברית את הספר "חייו של בוב מארלי" בהוצאת מודן, שכתבה אמו של המלך, סדלה מארלי בוקר, ולצורך התרגום בילה איתה בונשטיין לא מעט בכפר הולדתה בג'מייקה. "היא אישה מדהימה", משתפך בונשטיין. "הייתי ביום ההולדת שלה בהרים, בכפר בו היא ובוב נולדו. זה היה מרגש מאוד, ומאז אנחנו נפגשים בכל פעם שאני מבקר באי. לפעמים אני גם פוגש את הילדים של בוב כשהם באי. היא אישה מאוד מיוחדת. למרות שהיא כבר בת שמונים ועל כיסא גלגלים, היא ממשיכה לשמור על המורשת של בנה ולארגן פסטיבלי ענק יחד עם ריטה אשתו של בוב. תכף המשך..
סצינת רגאיי קיימת בארץ משנות ה-80. ב-1980 הוקמה תנועת הרגאיי הישראלית ובשנת 82' החלו להופיע כאן אמני רגאיי ידועים, בהם הרכב הדאב הבריטי Aswad והזמרת הג'מייקנית האגדית גרייס ג'ונס. בשנת 85' נפתח מועדון הסווטו בת"א, שהפך למועדון הבית של הרגאיי בישראל. באותה שנה הגיעה לארץ הוויילרז, להקתו האגדית של בוב מארלי, לשלוש הופעות. גם אלפא בלונדי, מאמני הרגאיי הידועים של אותה תקופה, היה כאן בהופעה בסינרמה. ב-88' ו-90' התקיימו שני פסטיבלי "קולות מן העולם השלישי", שבהם הופיעו בין השאר ברנינג ספיר וזיגי מארלי. ב-1993 יצא אלבום הראגא הראשון בישראל חומוס מטמטם של נייג'ל האדמו"ר, בהפקת יוסי פיין. היום דרך אגב, האדמו"ר הוא סוג של גורו של אמנות לחימה יהודית הנקראת "אביר". באותה שנה התקיים פסטיבל הרגאיי הראשון באכזיב, שבמסגרתו הופיע כאן ההרכב הג'מייקני המפורסם איזראל וייבריישן. הפסטיבל הזה התקיים עוד ארבע פעמים, עד שנת 97', ובמסגרתו הופיעו אמנים רבים מהארץ ומחו"ל. באותן שנים החלו לפעול באופן קבוע אמני ראגא ישראלים דוגמת פישי הגדול וצ'ולו, שבמקביל לרגאיי התעסקו לא מעט גם בהיפ-הופ. בשנת 97' נפתח גם פאב "הבאר" בקיבוץ צאלים שבנגב, שבו קמה נציגות יפה לאנשים שחיים בדרך הראסטפארי, הכוללת בין השאר אכילת מזון מן הטבע ואימוץ דרך חיים אורגנית. הבאר הפך לביתו של הרגאיי בדרום, והתארחו בו אמנים רבים, בהם ג'ה מייסון ובמבו סטיישן. גם חברי שב"ק ס' ביקרו שם כמה פעמים. בשנת 99' ביקרו חברי להקת שב"ק ס' בג'מייקה, בעיקר כדי לקבל השראה להקלטת אלבומם השלישי כנען 2000, ושם החל שיתוף הפעולה ההדוק של פילוני עם מפיקים ואמנים ג'מייקנים. מאז התקיימו עוד כמה אירועים גדולים ופסטיבלים, בהם פסטיבל הרגאיי בנמל ת"א, בהשתתפות טוני ריי, סילברדון ואחרים, וסצינה קטנה אך מגניבה של רגאיי ודאב התקיימה לה במועדון הדינמו דבש בת"א ולאחר מכן גם בג'ה פן. אבל רק לאחרונה כל עניין הרגאיי התחיל באמת לצבור כאן תאוצה. גיל בונשטיין, מומחה לרגאיי ומוסיקה אפריקאית, הוא מהאנשים המשפיעים ביותר על הרגאיי הישראלי, והאיש שאחראי למועדוני ופסטיבלי הרגאיי הראשונים בארץ. הוא ביקר בג'מייקה עשרות פעמים, נפגש ועבד עם כוכבי רגאיי בינלאומיים והביא חלק לא קטן מהם להופעות בישראל. בונשטיין גם תרגם לעברית את הספר "חייו של בוב מארלי" בהוצאת מודן, שכתבה אמו של המלך, סדלה מארלי בוקר, ולצורך התרגום בילה איתה בונשטיין לא מעט בכפר הולדתה בג'מייקה. "היא אישה מדהימה", משתפך בונשטיין. "הייתי ביום ההולדת שלה בהרים, בכפר בו היא ובוב נולדו. זה היה מרגש מאוד, ומאז אנחנו נפגשים בכל פעם שאני מבקר באי. לפעמים אני גם פוגש את הילדים של בוב כשהם באי. היא אישה מאוד מיוחדת. למרות שהיא כבר בת שמונים ועל כיסא גלגלים, היא ממשיכה לשמור על המורשת של בנה ולארגן פסטיבלי ענק יחד עם ריטה אשתו של בוב. תכף המשך..
