anukin claires girl
New member
קצת על Maternal Instincts
אתמול ראיתי את הפרק בפעם המי יודע כמה, וזה מיותר לציין שכשהחלטתי לראות אותו נהגתי בסאדיסטיות מסויימת... פרק קשה, מרגש, עצוב ומצויין. הגעתי לכמה מסקנות: 1. אפשר לדעת מתחילת הפרק שקאליסטו שמה עין על סולן, לפי הציטוט בהתחלה "I've always wanted a child" 2. הופ היא צרה צרורה. עד כמה שזה ידוע בעצם, אתמול עליתי על עוד כמה מסקנות. לא רק שהיא הגורם לקרע הענקי במערכת יחסים של זינה וגבי, היא גם הורגת את קלייפוס, משחררת את קאליסטו, הורגת את סולן, משקרת לגבריאל, מעמידה פנים של ילדה טובה ירושלים ובנוסף לכל, היא נמצאת במקום הלא נכון, בזמן הכי לא נכון. 3. סולן וזינה כל כך דומים בתכונות שלהם, יש את הקטע שקלייפוס מנסה לשכנע את סולן להסתתר, ואומר לו שהוא לא כמו שאר הילדים. גם זינה היא לא כמו שאר הלוחמים. שזינה מתיישבת ליד סולן, הצורת ישיבה שלהם היא בדיוק אותו דבר, והחיוך הזה! אוי, החיוך! 4. אם זינה הייתה אומרת לסולן שהוא הבן שלה, אולי הוא לא היה מת, אולי אם היא הייתה אומרת לו במקום let's do it on the road, במקום זה להגיד Solan, you are my son... ועוד לפי הרבה ציטוטים אחרים, אם הוא היה מבין, אולי הוא היה ניצל. 5. גבי והמבטי קנאה העזים שלה, עצבנו אותי לחלוטין. נכון, נולדה לך ילדה, סבבה לך, אבל את יודעת שהיא של אל הרשע, איך את יכולה להאמין, אחרי שבגיל כמה חודשים היא רוצחת איזה מישהו, איך את יכולה לחשוב שהיא תשתנה? המבט על סולן כשזינה אומרת לו You dirty rat! והמבט על זינן כשאפיני מדגדגת אותו, מבטים ממש מרגיזים. 6. השיער של קאליסטו, תופעה מאוד מעניינת, בהתחלה כשהיא מגיעה לאיזור לפני שעושים ממנה קיפוד, השיער שלה בסדר, פתאום הוא נהיה מבולגן לסירוגין, פעם רגיל, פעם מבולגן. 7. אחרי הקטע שהיא אומרת לזינה you'd like to kill me, wish you could היא מעיפה את זינה למרחק של איזה 200 מטר, ואת החרב היא זורקת. אני לא מבינה, היא חזרה לקחת את החרב? כאילו, פתאום במערה יש לה חרב, היא חזרה לקחת אותה? למה? 8. כבר מיותר לציין שלמפיקים יש משהו עם הקטע של החיצים. כל כך הרבה קטעים בפרקים היו שחצים הורגים את הבנאדם או לפחות עושים לו איזה משהו, הקטע הזה היה מיותר מאוד, אבל היה משעשע ביותר. 9. הילד שמשחק את זינן, איזה יפיוף! אמאל'ה! 10. יש פה הרבה גורמים חוזרים. הקטע של הזאב עם הכבשה של הופ שמופיעה פתאום, הקטע של הילד, גם אפיני, גם זינה וגם גבי, הקטע של החיצים, הקטע של ההסכם אמזונות וקנטאורים, הקטע של ה"כלי" שגבריאל הייתה כלי ועכשיו הופ היא הכלי. 11. בקיצר, פרק מצויין ביותר, למרות שהסוף שלו, גורם לי לבכות, רק הקטע שזינה שמה את היד על הפנים כשהיא בוכה גורם לי לפרוץ בבכי. כשסולן מת, הקטע של הצרחה גם שובר אותי ביותר, וגם לפני זה כשזינה אומרת לגבי "get out" הורג אותי. זינה מתמודדת פה עם נושא מאוד מאוד רגשי, לעומת קאליסטו שלוקחת את כל העניין בשיא האדישות... בהתחלה, כשהאנשים באים אליה עם חרבות וצורחים כאילו הם באים להרוג אותה what do you think your doing, אפילו בלי לפזול היא אומרת just sending a massage to an old friend. קאליסטו היא אחד הדברים היותר מורכבים בסדרה הזאת, אפילו יותר מזינה, ואין ספק שיום יבוא ואני אכתוב עליה מאמר... עד אז, תחשבו על זה קצת.
אתמול ראיתי את הפרק בפעם המי יודע כמה, וזה מיותר לציין שכשהחלטתי לראות אותו נהגתי בסאדיסטיות מסויימת... פרק קשה, מרגש, עצוב ומצויין. הגעתי לכמה מסקנות: 1. אפשר לדעת מתחילת הפרק שקאליסטו שמה עין על סולן, לפי הציטוט בהתחלה "I've always wanted a child" 2. הופ היא צרה צרורה. עד כמה שזה ידוע בעצם, אתמול עליתי על עוד כמה מסקנות. לא רק שהיא הגורם לקרע הענקי במערכת יחסים של זינה וגבי, היא גם הורגת את קלייפוס, משחררת את קאליסטו, הורגת את סולן, משקרת לגבריאל, מעמידה פנים של ילדה טובה ירושלים ובנוסף לכל, היא נמצאת במקום הלא נכון, בזמן הכי לא נכון. 3. סולן וזינה כל כך דומים בתכונות שלהם, יש את הקטע שקלייפוס מנסה לשכנע את סולן להסתתר, ואומר לו שהוא לא כמו שאר הילדים. גם זינה היא לא כמו שאר הלוחמים. שזינה מתיישבת ליד סולן, הצורת ישיבה שלהם היא בדיוק אותו דבר, והחיוך הזה! אוי, החיוך! 4. אם זינה הייתה אומרת לסולן שהוא הבן שלה, אולי הוא לא היה מת, אולי אם היא הייתה אומרת לו במקום let's do it on the road, במקום זה להגיד Solan, you are my son... ועוד לפי הרבה ציטוטים אחרים, אם הוא היה מבין, אולי הוא היה ניצל. 5. גבי והמבטי קנאה העזים שלה, עצבנו אותי לחלוטין. נכון, נולדה לך ילדה, סבבה לך, אבל את יודעת שהיא של אל הרשע, איך את יכולה להאמין, אחרי שבגיל כמה חודשים היא רוצחת איזה מישהו, איך את יכולה לחשוב שהיא תשתנה? המבט על סולן כשזינה אומרת לו You dirty rat! והמבט על זינן כשאפיני מדגדגת אותו, מבטים ממש מרגיזים. 6. השיער של קאליסטו, תופעה מאוד מעניינת, בהתחלה כשהיא מגיעה לאיזור לפני שעושים ממנה קיפוד, השיער שלה בסדר, פתאום הוא נהיה מבולגן לסירוגין, פעם רגיל, פעם מבולגן. 7. אחרי הקטע שהיא אומרת לזינה you'd like to kill me, wish you could היא מעיפה את זינה למרחק של איזה 200 מטר, ואת החרב היא זורקת. אני לא מבינה, היא חזרה לקחת את החרב? כאילו, פתאום במערה יש לה חרב, היא חזרה לקחת אותה? למה? 8. כבר מיותר לציין שלמפיקים יש משהו עם הקטע של החיצים. כל כך הרבה קטעים בפרקים היו שחצים הורגים את הבנאדם או לפחות עושים לו איזה משהו, הקטע הזה היה מיותר מאוד, אבל היה משעשע ביותר. 9. הילד שמשחק את זינן, איזה יפיוף! אמאל'ה! 10. יש פה הרבה גורמים חוזרים. הקטע של הזאב עם הכבשה של הופ שמופיעה פתאום, הקטע של הילד, גם אפיני, גם זינה וגם גבי, הקטע של החיצים, הקטע של ההסכם אמזונות וקנטאורים, הקטע של ה"כלי" שגבריאל הייתה כלי ועכשיו הופ היא הכלי. 11. בקיצר, פרק מצויין ביותר, למרות שהסוף שלו, גורם לי לבכות, רק הקטע שזינה שמה את היד על הפנים כשהיא בוכה גורם לי לפרוץ בבכי. כשסולן מת, הקטע של הצרחה גם שובר אותי ביותר, וגם לפני זה כשזינה אומרת לגבי "get out" הורג אותי. זינה מתמודדת פה עם נושא מאוד מאוד רגשי, לעומת קאליסטו שלוקחת את כל העניין בשיא האדישות... בהתחלה, כשהאנשים באים אליה עם חרבות וצורחים כאילו הם באים להרוג אותה what do you think your doing, אפילו בלי לפזול היא אומרת just sending a massage to an old friend. קאליסטו היא אחד הדברים היותר מורכבים בסדרה הזאת, אפילו יותר מזינה, ואין ספק שיום יבוא ואני אכתוב עליה מאמר... עד אז, תחשבו על זה קצת.
