קצת עצוב לי

[ילדונט]

קצת עצוב לי

אני מרגישה שאני מאבדת את החברים שלי. מדובר על הקרובים באמת. אני הראשונה שיש לה בת. האחרים רחוקים מאד: שתי רווקות נטולות בן זוג, ועוד חבר, נטול בן זוג גם הוא. הם מתקשרים ומביעים התעניינות, אבל מן הסתם יש לנו פחות ופחות נושאים משותפים. בנוסף, המרחק הגיאוגרפי גדל. הם חסרים לי, הקשר בינינו חסר לי, אבל מצד שני, אני יודעת שהקשר בינינו, כפי שאני זוכרת אותו, לעולם לא יחזור. לא חושבת שיש פתרונות,וגם לא ממש מחפשת פתרונות, אבל רציתי קצת לספר.

 

[בזזזזזזז]

הם יחזרו. בטוח.

גם אצלינו זה היה ככה. כשהתחתנו, היינו הזוג השני בחברה, ונוצרה קבוצה כזו של הנשואים, וחבר אחד התחתן אחרי המון זמן, והוא שדוקא היה החבר הכי טוב שלנו, קצת התרחק. אבל היום גם הוא נשוי עם ילדים ואנחנו שוב מתראים המון. אותו הדבר היה עם חברה נוספת שלי, שכשמעין נולדה וירדן היתה בת 4, רק התחתנה - ועכשיו יש לה ילדה והיא בסוף ההיריון השני ושוב יש לנו המון על מה לדבר ויכולות לפטפט שעות על שעות. אז אם החברות על בסיס אמיתי - היא לא תעלם - אולי רק תדאך, ותעלה שוב אח"כ. העצה היומית - אל תלחצי, שחררי ותראי שהם יחזרו, ואז את תהיי ה"מומחית"...

 

[אפרת12]

אני מאמינה שאם הקשר לא ניתק

הוא יתחזק. כרגע גם את לא ממש פנויה לזה. בסופו של דבר תמצאו שוב את הנושאים המשותפים. זה עצוב, בודאי. אבל זה חלק מהחיים.

 

[1איתן ולהב שלנו]

אם תשמרו קשר על

"אש קטנה" כשהם יגיעו למעמדך המכובד ויהיו הורים בעצמם,הקשר ישוב ויתחזק!

 

[עמית@]

שום דבר לא נשאר כשהיה.

אני מאמינה שאחרי תקופה מסויימת הדברים יתארגו מחדש, והם משתנים. פעם היינו שלושה חברים טובים, למדנו יחד, היינו שותים יחד ומדברים יחד ומציגים יחד תערוכות ומבלים לילות כימים, עכשיו אנחנו שלושה חברים שהולכים יחד עם העגלה ומקטרים על השיניים וגם מבלים יחד מדי פעם- אבל הכל שונה. וזה טוב, לי זה כל כך טוב, זה לא שאין געגועים להתרגשויות ולחברויות העוקצניות של פעם- אבל השינוי הזה הוא שינוי שבחרתי בו, צריך לחשוב טוב מה באמת רוצים- וכמה שווה להשקיע על מנת שישאר וישוב להיות טוב (גם אם שונה) ולעשות- לא לתת לעצלות ולעייפות להשתלט (אמרה עמית שלרוב נותנת לימים לחלוף בלי לדבר עם החברים הכי טובים בעולם

)

 

[yaelia]

חברויות משתנות

וחלקן לא. אני מרגישה אחרי הלידה שהחברות הבאמת טובות שלי מאז ומעולם, עדיין ככה. גם אם נפגשים הרבה פחות, וגם אם כל אחת עסוקה בעניינים שלה. תינוקות, עבודה, לימודים מפרכים, או אפילו מגורים בארצות שונות. בסוף תמיד ממשיכים מאותה נקודה שבה נעזבו הדברים. ופעם בחודש לצאת לשתות עם הבנות ולשעתיים שלוש להיות "רווקה" חסרת דאגות, זה נורא נורא כיף. תנסי.

 

[wieci]

|חיבו אני מבינה אותך, אבל מהצד השני

חברה מאוד טובה שלי עוד מימי התנועה, התחתנה מוקדם מאוד (21) ובגיל 25 כבר היתה אמא ועברה לגור באזור המרכז. היינו חברות טובות כמו אחיות, הכי קרובות שאפשר. ועם זאת, כשהיא התרחקה ג"ג וילדה, הנושאים המשותפים לנו הצטמצמו. תמיד רציתי לשמוע מה שלום רוני, איך היא גדלה וגם לראות אותה, אבל זה היה יותר מעמדה של כמו דודה רחוקה. ולא ממש מהבנה של המצב החדש שבו היא היתה (היא כאילו "הזדקנה" לי פתאום ולא כ"כ ידעתי איך לאכול את זה. וככה לאט לאט הקשר הצטמק לו (לא התנתק, אלא רק הופחת). תמיד הקפדנו עדיין להיפגש אחת לתקופה ולהתעדכן בחיים אחת של השניה, אבל זה לא היה זה. והנה כשנכנסתי להריון כאילו הכל השתנה וחזר לקדמותו, פתאום היינו באותו סטטוס, ועכשיו שיש לי את ניצן, אנחנו קרובות כמו קודם, ואפילו יותר, כי אין כמו חווית האמהות לקרב בין חברות. ולמה כל הסיפור הארוך הזה

כי זה פשוט מהלך טבעי של החיים. החברים שלך בפאזה אחרת, ועד שהם לא יחוו משהו דומה, הם לא יבינו, ולא כ"כ ירצו להבין ולחלוק. מרכז החיים שלך עכשיו שונה לגמרי משלהם. אבל, את תראי שכל החיים הם מעגל והכל חוזר, אל תתייאשי. פשוט את צריכה למצוא לעצמך מעגל קרוב חדש שיתמוך בך בתקופה הזו.

רותי

 

[boringvered]

המממ...

התחושה שלי היא שלכל תקופה יש את החברים שלה... וכן, גם אני בהחלט מאבדת כאן חברים על חשבון הורותי החדשה... אבל אני מקווה שכמוני, זכית לחברים חדשים בעקבות החוויה החדשה. יש חברים שתמיד יהיו, אולי לא באותה האינטנסיביות שהיתה קודם, אבל תמיד תוכלי להתקשר אליהם והם לא יטרקו לך את הטלפון בפרצוף, גם אם זה לא יהיה על בסיס יומיומי, ואולי אח"כ כשהחברות הרווקות ישנו ססטוס, הדברים ישתנו שוב. כל עוד הם מביעים התעניינות ומתקשרים, אני רואה בזה סימן דווקא טוב, כי יש כאלה שפשוט נוטשים אותך ברגע שאת אמא... בינתיים שולחת

ורד

 

[אביטלתל]

כנראה שזה אצל כולן זה ככה

יש לי רק חברה אחת שהיא אמא וההפרד בין הבנות שלנו הוא כמעט חודשיים כך שהמערכת יחסים לא נפגעה בכלל

אבל יש לי גם חברות אחרות ואני מבינה לחלוטין את מה שאת אומרת כל החברות שלי מלפני ההריון גרות באזור המרכז ואם פעם להפגש זה היה עניין של לעלות על הרכבת וזהו, היום זו משימה מורכבת להפליא (שעדיין לא התנסיתי בה) ומצד שני לאט לאט אני רוכשת חברות חדשות אני חושבת שקשרים טובים יישארו גם אם העוצמה שלהן תפחת בתקופות מסויימות של החיים, סביר להניח שהן יתחדשו בתקופות אחרות

 

[מאז]

אני הרגשתי את זה מיד אחרי החתונה

המרחק ביני ובין חברותיי הרווקות גדל. אני זו שמרימה את רוב הטלפונים ומאוד משתדלת, אבל באמת שמעסיקים אותנו דברים שונים (במיוחד מאז ההריון כמובן) אם תמצאי פתרון תגידי לי...

 

[Joy107]

שולחת לך ../images/Emo24.gif

כבר כתבו פה לפני הכל ואכן ברגע שהנושאים המשותפים מצטמצמים, טבעי שהקשר יתרחק. תחשבי אפילו על הפורומים, היום אני לא רואה את עצמי נכנסת לפורום חתונות ורק לפני כשנה הייתי מכורה טוטלית. אפילו לפורום הריון - ועברו רק כ 3 חודשים - אני מציצה רק לפעמים. די טבעי שהקשרים שלך היום הם עם אמהות לתינוקות כי כאמהות - קל וחומר טריות - זה מרכז העיסוק שלנו ולכן קל להזדהות עם נשים דומות.. בכל אופן אנחנו כאן תמיד, ולו רק כדי לשמוע.. (בעצם לקרוא..) רינת

 

[nubi]

אני חושבת שאצל כולם

זה ככה. היינו הראשונים מהחבר'ה שהתחתנו ועברנו לירושלים (שהיא "מוקצה" - אף אחד לא היה מוכן לבוא אלינו). לאט לאט הקשרים גוועו, כך שללידה אף אחד לא טרח להתקשר. אולי פעם נחזור להיות בקשר...

 

[POOH*]

../images/Emo24.gif

גם אצלנו זה ככה עם החבר'ה של יזהר. והאמת שגם קצת עם החברות הטובות שלי למרות שהן קצת יותר קרובות לנושא אם כי גם אצלן לאף אחת אין ילדים בנתיים... מצד שני בנתיים הכרתי המון חברות חדשות... ונראה לי שכשלחברות יהיו ילדים הקשר יחזור להתחזק... POOH

 

[קרניר]

../images/Emo24.gifלצערי גם אצלנו זה ככה,

יותר עם החבר'ה שלי, אבל כמו שפו כתבה, הכרתי חברות חדשות ומקווה שהקשר יחזור להיות קרוב כשלהן יהיו ילדים..

 

[sipor]

ילדונט יקרה..

אני קוראת את הודעתך מבינה אך לא מסכימה איתך, אם הם חשובות לך אז באמת חבל ! ההתלהבות הראשונה שלנו מהילדה גוררת אותנו להיות כל היום סביבה להניק ולחשוב רק על הילדה, תוסיפי לזה את העובדה שעדין לא חזרנו לעבודה אז מעט מאוד יש לנו בחיים העצמאיים , אלה שחברותיך חוות יום יום. אך עוד מעט כמעט תחזרי לעבודה תהיה לך מטפלת/משפחתון ותמצאי קצת יותר זמן, כמו כן, גם העצמאות תחזור אליך ויתחילו לעניין אותך עוד דברים לא רק הילדה. אני במצבך אך אני יודעת שזה זמני, אם חברייך כן מביאים התעניינות להם כנראה לא מפריע שיש לך ילדה נהפוכו, עוד מעט תחזור חברות, נכון אחרת אבל תמצאי אולי קצת זמן יותר להתפנות גם אליהם, מה שכנראה חסר לך עכשיו. לי אישית יש חברות רווקות וגם כאלה נטולות בן זוג, זה נכון זה לא אותו קשר במיוחד שמעניין אותם דברים אחרים לגמרי ממה שאותי, אבל אני יודעת שגם אני יותר מדי הסתגרתי עם הילדה וכל מה שקשור לטיפול שלה, ככל שעוברים הימים אני מוצאת קצת יותר זמן בשבילם וקצת יותר חוזרת לקשר, מסכימה לא אותו קשר, אבל קשר נחמד מאוד שבקרוב שיהיה להם גם ילדים אני בטוחה שזה יתהדק . בכל מקרה, כתבתי המון וכל מה שכתבתי התכוונתי שזה לגיטימי תני לעצמך זמן ולהם ולאט לאט הקשר יחזור למסלול חדש ואחר אך חביב והם הזמן אולי שמצבם ישתנה לשלך אף מעבר לכך.. חברה טובה שלי נשואה פעם אמרה לי , כשיש ילדים ההורים חברים של הורים עם ילדים בגיל זהה, זה הולך לפי הילדים אין מה לעשות! יכול להיות שהיא צדקה..