קצת רוצה לפרוק :/

Kim54

New member
קצת רוצה לפרוק :/

בעלי ואני נשואים כבר שנתיים וחצי והחלטנו מלפני קצת יותר משנה שאנחנו מוכנים להביא ילדים לעולם.
היה לנו הריון כימי בספטמבר האחרון. היה לא פשוט אבל עברנו את זה והמשכנו הלאה עם מוטיבציה ענקית להקים משפחה.

לפני חודשיים גילינו שאני שוב בהריון. והפעם הכל היה מושלם! לא היו דימומים, לא כאבים, בדיקות דם מושלמות עם בטא שמוכפלת מאוד יפה.
הגענו לבדיקת דופק מרוגשים ושמחים ואז הרופא אמר לנו שאין עובר. שבוע לאחר מכן הגענו שוב פעם לבדיקה נוספת ועדיין לא היה עובר.
שבוע שעבר עברתי שאיבה.

המנתח התקשר אלי שלשום והודיע לי כי אחרי בדיקה בפתולוגיה, התברר שהיה לי מולה שלמה.
כלומר עכשיו אני צריכה להיות במעקבים שנה שלמה ושנצטרך לחכות בסבלנות שנה עד שנקבל אישור מהרופא להתחיל לנסות שוב.
אני שבורה לחלוטין. אנחנו כל כך מוכנים לילד וכל כך רוצים! כמעט כל החברים כבר הקימו משפחה והרבה נשים מהסביבה הקרובה שלי בהריון ראשון או שני.
יש לי בעל תומך ומדהים, אבל עדיין שנינו במצב נפשי לא קל. אנחנו מאוד מחזקים אחד את השני אבל עדיין מבואסים כל כך מהמצב הזה.
כל הזמן אני שואלת למה זה מגיע לנו? למה אנחנו?
הריון מולארי שלם זו תופעה נדירה. אז למה אנחנו "זכינו"?
איך מתמודדים עם המשפחה המורחבת והחברים שכל הזמן שואלים אותנו מה איתנו? ולמה אנחנו מחכים?

וגם אם עוד שנה באמת שוב פעם ניכנס להריון, מי מבטיח לי שההריון הבא יהיה תקין? לפי מה שקראתי יש לי סיכוי פי 10 לחלות שוב בהריון מולארי.
החלום שלי להיות בהריון ולהרגיש את העובר מבפנים ואני מפחדת שבהריון הבא אני אהיה בלחץ כל הזמן :(

איך שורדים את התקופה הזאת? איך מסתכלים על כל הזוגות שמסביב שמקימים משפחה ומאושרים, ואנחנו צריכים לחכות בסבלנות?
 

אמאלוסי

New member
חיבוק

יקרה, זה כל כך כואב ולא פייר שזה קרה לך. במיוחד שצריך לחכות שנה שלמה עד לנסיון הבא.
דבר יחיד שאפשר לעשות בשנה הזאת - לעשות דברים שלא תוכלי לעשות עם בייבי על הידיים. כי אחר כך יהיו לך כמה שנים טובות עמוסות מאוד.
סתם זורקת רעיונות - תעשי רשיון נהיגה אם עדיין אין לך, לימודי תעודה, נסיעה לתאילנד. תחשבו ביחד עם בן הזוג מה יעשה לכם טוב בשנה הזאת.
לגבי משפחה/חברים שמנג'סים - אם ישאלו אותך, תגידי שזה קצת מורכב.רב האנשים הנורמטיביים יבינו שלא צריך להמשיך לשאול.ומי שימשיך - תסננו אותו.
לגבי הריון הבא. נכון אף אחד לא מבטיח כלום, והריון אחרי אובדן הוא לרב מלא חששות וחרדות. אבל יש גם דרכים להתמודד - שיחות עם פסיכולוג, דמיון מודרך / היפנוזה, במידת הצורך יש גם טיפול תרופתי. כשתגיעי לגשר, אני מבטיחה שתעברי אותו.
 

nela11

New member
היי

שולחת לך חיבוק ענק, מאוד מבינה את מה שאת מרגישה, כי עברתי אותו דבר. מולה שלמה. לא ציינת בת כמה את, אני הייתי בת 34 כשזה קרה לי. אני יכולה לעודד אותך בכך, שאין באמת הסכמה בין רופאים אם חייבים לחכות שנה או שחצי שנה זה מספיק. בגלל שתוצאות בטא שלי כל הזמן יצאו שליליות (בהתחלה בודקים כל שבוע, אחר כך פעם בחודש) ובגלל גילי, הרופאה שלי הסכימה להחזיר אותי לטיפולי פוריות חצי שנה אחרי התאפסות הבטא (לקח לה חודש להתאפס). אל תדאגי, יהיה בסדר, עוברים את זה וחוזרים לחיים. והעצה המעולה שכבר כתבו לך- תמלאי את הזמן הזה בדברים שאת לא יכולה לעשות בהריון או עם תינוק. הזמן טס. עכשיו קשה לך להאמין, אבל זה נכון. מחזקת אותך, ואם יש לך שאלות את מוזמנת לכתוב
 

Kim54

New member
תודה רבה על היחס והתגובות!

אני היום בת 28 וחצי.
אני יודעת שאני עדיין צעירה, אך החלום להיות אמא כבר קיים יותר משנתיים.

ממש מעניין אותי הסיפור שלך. את גם די נותנת לי תקווה שאולי יהיה אפשר להתחיל גם לפני שתעבור שנה שלמה.
האם הצלחת מאז להיכנס להריון תקין? מזה אני חוששת בעיקר.
 

nela11

New member
היי

נכנסתי מאז להריון פעמיים. לצערי, שניהם הסתיימו בצורה לא טובה, ואין לי עדיין ילדים. אבל!!! אף אחד מההריונות האלה לא היה מולה! אצלי פשוט זה סיפור מורכב, ולא מצאו עדיין סיבה לכישלונות של ההריונות. תחשבי חיובי! אצלך הכל יהיה בסדר, אני בטוחה ומאחלת לך את זה מכל הלב!
 

Kim54

New member
תגובה

אוי אני מצטערת לשמוע!
אני מאחלת לך גם שהריון הבא יהיה תקין ויעבור בקלות!!

ממש ממש תודה על התמיכה! מעריכה את זה מאוד!
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך


היה לי מאוד עצוב לקרוא את התיאור שלך- ממש החלום ושברו.
העלת הרבה מאוד סוגיות מורכבות ומשמעותיות ביותר שלמען האמת קשה לי להתייחס אליהן על גבי האינטרנט, כי כל נושא שהעלית הוא כבד משקל-
הסוגיה של ההתמודדות עם החברה והמשפחה
ההשפעה על בן הזוג והזוגיות
ההתמודדות עם העיכוב הנוסף של שנה בשל ההריון המולארי
שאלת ה"למה" הקשה
ההתמודדות עם הריון חדש, כאשר יהיה, ועם החרדות שיביא עימו
הקנאה בחברים בעלי המשפחות...

כל אחד מהנושאים הללו (וייתכן שיש עוד דברים שלא כתבת אותם) מצריך התייחסות משמעותית ואינדיבידואלית. לפיכך, את מוזמנת ליצור עימי קשר במערכת המסרים ולשמוע פרטים אודות תהליך הליווי והתמיכה האישיים שאני נותנת לנשים לאחר אובדן הריון, וזאת מחוץ לתחום ההתנדבות שלי.

אני בת 44, יש לי 3 ילדים, עברתי בעצמי 7 הפלות, אני אשת מקצוע טיפולי, חברה בפורום קרוב ל-6 שנים, ומנהלת אותו במשך 3 שנים.
בחודשים האחרונים אני משקיעה רבות בלימודים כדי שאוכל גם לטפל וללוות נשים באופן אישי, ולא רק כמנהלת הפורום (שהוא נפלא בפני עצמו, אך לא יכול להחליף תהליך טיפולי אישי).

שולחת חיבוקי כוחות ונחמה,

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה