TheOutsider
New member
קצת שונה
יצאה מהבית, קשרה את נעליה והתעטפה בצעיף המשי השחור שהיה מונח בכניסה. שמה באוזניה את האוזניות הקטנות השחורות הנבלעות בין בגדיה ומעיל העור השחור הארוך שלה. התחילה ללכת. הזמרת שרה באוזניה ומכשיר המינידיסק שלה מזהיר אותה מעוצמת הקול שבוקע מכרביו. מחייכת בזלזול לאור ההערה וחושבת לעצמה, ``כמה הטכנולוגיה לא מבינה כלום...``. יצאה מהרחוב והגבירה את הקצב - מעילה נראה כמו גלימה ובעוד הלכה בקצב אופרת המוות ששמעה נראיתה כמו מכשפה שעטה אל עבר עוד מטרה מסכנה. בעוד היא הולכת, עוברת את אותם הבתים שעברה כל יום בשנה האחרונה כל פעם שהלכה, או חזרה, מתחנת האוטובוס הקבועה היא מהרהרת באותן השאלות השיגרתיות שמעסיקות אותה כבר כמה שנים. שאלות על קיום, על אהבה, על מוות ושאלות הרבה יותר פשוטות - כמו למה, או איך קרה. פתאום היא הבינה. היא הבינה שאין היא מבינה. הבינה שאין היא מסוגלת. עצרה. הוציאה מכיס המעיל קופסא קטנה, ומתוכה לקחה סיגריה מגולגלת וזוג גפרורים. הסתכלה שאף אחד לא בסביבה והציאה את הסיגריה בין שפתיה. הסתכלה על השמים וחייכה. כעבור כמה שניות המשיכה ללכת - עדיין מהרהרת.
יצאה מהבית, קשרה את נעליה והתעטפה בצעיף המשי השחור שהיה מונח בכניסה. שמה באוזניה את האוזניות הקטנות השחורות הנבלעות בין בגדיה ומעיל העור השחור הארוך שלה. התחילה ללכת. הזמרת שרה באוזניה ומכשיר המינידיסק שלה מזהיר אותה מעוצמת הקול שבוקע מכרביו. מחייכת בזלזול לאור ההערה וחושבת לעצמה, ``כמה הטכנולוגיה לא מבינה כלום...``. יצאה מהרחוב והגבירה את הקצב - מעילה נראה כמו גלימה ובעוד הלכה בקצב אופרת המוות ששמעה נראיתה כמו מכשפה שעטה אל עבר עוד מטרה מסכנה. בעוד היא הולכת, עוברת את אותם הבתים שעברה כל יום בשנה האחרונה כל פעם שהלכה, או חזרה, מתחנת האוטובוס הקבועה היא מהרהרת באותן השאלות השיגרתיות שמעסיקות אותה כבר כמה שנים. שאלות על קיום, על אהבה, על מוות ושאלות הרבה יותר פשוטות - כמו למה, או איך קרה. פתאום היא הבינה. היא הבינה שאין היא מבינה. הבינה שאין היא מסוגלת. עצרה. הוציאה מכיס המעיל קופסא קטנה, ומתוכה לקחה סיגריה מגולגלת וזוג גפרורים. הסתכלה שאף אחד לא בסביבה והציאה את הסיגריה בין שפתיה. הסתכלה על השמים וחייכה. כעבור כמה שניות המשיכה ללכת - עדיין מהרהרת.
תודה ענבל