anna the best
New member
קצת שופכת את הלב
היי, אני לא מהפורום, באתי לשפוך את הלב אני חושבת.
לפני בערך חודש נפרד ממני בחור שיצאתי איתו 8 חודשים בערך. זה בא לי די בהפתעה, כי הכל היה ממש טוב לדעתי (וגם לדעתו) והוא התקשה להסביר לי למה הוא בעצם נפרד ממני.. אחרי שחשבתי על זה כמה ימים הגעתי למסקנה שזה היה מחוסר בטחון שלו, בעצמו, שאולי הוא הרגיש שהוא לא מספיק טוב בשבילי, או שהוא לא בטוח שהוא מוכן למחוייבות, או שהוא לא היה סגור על עצמו מה הוא רוצה ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה...
השלמתי עם זה ואני בגדול בסדר עם זה, זאת החלטה שלו וזכותו ואני לא בוכה כל היום או משהו... אבל כן קשה לי. הוא היה הקשר הרציני הראשון שלי (ואני הייתי שלו) והוא היה מאוד מאוד משמעותי בשבילי ואהבתי אותו ממש והערכתי אותו ממש.
ועכשו.. אני מקבלת את המצב החדש מבחינה שכלית אבל אני עדיין מתגעגעת אליו.. (יודעת שעבר פחות מחודש וזה טבעי שיהיו לי מחשבות אבל זה מפריע לי ומציק וקשה לי להתרכז במשהו ביומיום). יש עצות איך להפסיק לחשוב? אני מאוד בעד לצאת עם אנשים אחרים אבל לא יצא עד עכשו כל כך. אני יודעת שאני די חסרת סבלנות, אבל בעיקר רציתי להוציא את זה ולשמוע מה דעתכם
היי, אני לא מהפורום, באתי לשפוך את הלב אני חושבת.
לפני בערך חודש נפרד ממני בחור שיצאתי איתו 8 חודשים בערך. זה בא לי די בהפתעה, כי הכל היה ממש טוב לדעתי (וגם לדעתו) והוא התקשה להסביר לי למה הוא בעצם נפרד ממני.. אחרי שחשבתי על זה כמה ימים הגעתי למסקנה שזה היה מחוסר בטחון שלו, בעצמו, שאולי הוא הרגיש שהוא לא מספיק טוב בשבילי, או שהוא לא בטוח שהוא מוכן למחוייבות, או שהוא לא היה סגור על עצמו מה הוא רוצה ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה...
השלמתי עם זה ואני בגדול בסדר עם זה, זאת החלטה שלו וזכותו ואני לא בוכה כל היום או משהו... אבל כן קשה לי. הוא היה הקשר הרציני הראשון שלי (ואני הייתי שלו) והוא היה מאוד מאוד משמעותי בשבילי ואהבתי אותו ממש והערכתי אותו ממש.
ועכשו.. אני מקבלת את המצב החדש מבחינה שכלית אבל אני עדיין מתגעגעת אליו.. (יודעת שעבר פחות מחודש וזה טבעי שיהיו לי מחשבות אבל זה מפריע לי ומציק וקשה לי להתרכז במשהו ביומיום). יש עצות איך להפסיק לחשוב? אני מאוד בעד לצאת עם אנשים אחרים אבל לא יצא עד עכשו כל כך. אני יודעת שאני די חסרת סבלנות, אבל בעיקר רציתי להוציא את זה ולשמוע מה דעתכם