קצת שופכת את הלב...
כפי שכתבתי כאן לפני זמן מה - הודעתי בעבודה שאני מתפטרת. החלטה לא קלה, אך אין לי ספק לגבי נכונותה. ציפיתי למסע שכנועים, אך התגובה שקיבלתי הייתה "בהצלחה". ככה. אחרי שנתיים של עבודה מסורה למרות הבטחות שלא קויימו. אז צבט לי בלב. אבל - אופטימית שכמותי - אמרתי שהכל לטובה. הקטנטונת בת חודשיים ואנחנו עורכים לה מסיבה. לא היה לי ספק, שלמרות שאני עוזבת את העבודה - אני אזמין את האנשים שאיתם עבדתי פרק זמן לא קצר. היה לי ברור שרבים לא יגיעו, אבל בכל זאת. אז צדקתי. רק לא ידעתי עד כמה. כמעט אף אחד לא יבוא. אני יודעת בוודאות לגבי חברה אחת (הכרנו בעבודה והיא באמת חברה) שלא היה לי ספק שהיא תגיע - ותבינו, מדובר בארגון גדול. אבל - אוקיי. לא חייבים. מה שכן - נודע לי שאחת הבחורות שעבדתי איתן אמרה, ש"כיוון שאני לא חוזרת לעבודה - אז זה לא שווה את הטרחה של לבוא אליי למסיבה". לא צריך. בלי טובות. דעתי לגבי המקום הזה רק מתחזקת מיום ליום. פשוט ג'יפה לי קצת, כאילו נגסתי בפרי רקוב. איכס.
כפי שכתבתי כאן לפני זמן מה - הודעתי בעבודה שאני מתפטרת. החלטה לא קלה, אך אין לי ספק לגבי נכונותה. ציפיתי למסע שכנועים, אך התגובה שקיבלתי הייתה "בהצלחה". ככה. אחרי שנתיים של עבודה מסורה למרות הבטחות שלא קויימו. אז צבט לי בלב. אבל - אופטימית שכמותי - אמרתי שהכל לטובה. הקטנטונת בת חודשיים ואנחנו עורכים לה מסיבה. לא היה לי ספק, שלמרות שאני עוזבת את העבודה - אני אזמין את האנשים שאיתם עבדתי פרק זמן לא קצר. היה לי ברור שרבים לא יגיעו, אבל בכל זאת. אז צדקתי. רק לא ידעתי עד כמה. כמעט אף אחד לא יבוא. אני יודעת בוודאות לגבי חברה אחת (הכרנו בעבודה והיא באמת חברה) שלא היה לי ספק שהיא תגיע - ותבינו, מדובר בארגון גדול. אבל - אוקיי. לא חייבים. מה שכן - נודע לי שאחת הבחורות שעבדתי איתן אמרה, ש"כיוון שאני לא חוזרת לעבודה - אז זה לא שווה את הטרחה של לבוא אליי למסיבה". לא צריך. בלי טובות. דעתי לגבי המקום הזה רק מתחזקת מיום ליום. פשוט ג'יפה לי קצת, כאילו נגסתי בפרי רקוב. איכס.
