קצת שחרור של קיטור

[שוקולדמנטה]

קצת שחרור של קיטור

אחרי חודשיים שלא הייתי בטיפולים - האחד אחרי שאיבה, והשני בגלל העומס בעבודה.
חוזרת לעוד סבב, וקשה לי. קשה לי רגשית.
לא בגלל הזריקות, השאיבות, התקוות.... שגם הם קשים.
מחכה כרגע שהמחזור יגיע כדי להתחיל - והוא כרגיל מאחר. ופתאום הכל בהמתנה.
קשה לי בגלל התחושה שכל החיים פתאום סביב הטיפול.
לא יכולה לקבוע פגישות בעבודה, כי אולי אצטרך לבטל.
לא יכולה לתכנן פעילות לקייץ עם הילדה ולהבטיח לה דברים - כי אולי אז בדיוק תהיה השאיבה....
כל בדיקה אצל הרופאה וכל מעקב כרוך אצלי ביותר משעה נסיעה לכל כיוון, כך שבדרך כלל פשוט לוקחת יום חופש מהעבודה, אבל צריכה אחרי זה להשלים את העומס בעבודה, את המטלות בבית...
וזה לא שהבוס מעיר לו בכלל לא איכפת. וגם לא הבעל. רק לי זה קשה.
הלוואי וכל זה כבר יהיה מאחורי.
לזכות בהיריון בלי כל הסיבוך הזה.
אז מאיפה שואבים את הכוחות?
ואיך ממשיכים בחיים ובשיגרה? האם זה בכלל אפשרי?

 

[anguly]

זה באמת ממש ממש לא קל

כשהייתי בטיפולים המשך לתכנן תכניות כאילו אין טיפולים, והמשכתי בטיפולים כאילו אין תכניות.
קצת קשה להסביר את זה, אבל לא ויתרתי על שום דבר בגלל הטיפולים, מצד שני, המשכתי בטיפולים כאילו אין תכניות.
כשהטיפולים יחסית קצרים, אפשר לעצור רגע ולפנות להם זמן, אבל לא תמיד זה ככה, אני הייתי בטיפולים בסבב השני כמעט 3 שנים מאד אינטנסיביות, אי אפשר להפסיק לחיות כשנמצאים כל כך הרבה זמן בתהליך.
את הכוחות מצאתי בבת הגדולה שלי שהביע רצון עז באח/אחות רצוי שניים, הבקשות החוזרות שלה, גרמו לזה שגם כשכבר הייתי מיואשת המשכתי לנסות.

שולחת חיבוק גדול, הלוואי שהדרך שלך תהיה קצרה.

 

[שוקולדמנטה]

איך אפשר להמשיך לחיות כאילו אין טיפולים

בטיפולים כבר ארבע שנים, רק בשנה האחרונה התחלתי IVF, ודחיתי בדיוק בגלל הקושי הזה.
מרגישה שממש ממש קשה לי. כמו שאמרתי לא מעירים לי על ההתנהלות ובכל זאת מפריע לי.
בגלל הציפיות שלי מעצמי, בגלל העומס, העייפות שנוצרת.
והפעם יותר מבעבר מרגישה שהחיים נעצרו, שבוע שעבר דחיתי הצעת עבודה מאוד מפתה ומעניינת כי לא יודעת מה יהיה מצבי, ולא יכולה להרבות להחסיר במקום חדש בגלל הטיפולים.
מנסה להמשיך בחיים כאילו אין טיפולים, אבל כן מרגישה את ההשפעה.
כמו אצלך הכוח שלי להמשיך מהילדה המקסימה שלי שכבר גדולה וכמהה לאח/ות.