קצת שקט פה

[כנף רננים]

קצת שקט פה

האם זה אומר שטוב לכולם? שאין דאגות? שאין שאלות? או שמא יש מכל זה, ואין כח/חשק לכתוב? נדמה לי שהפורום התחיל בכיוון טוב, של שיתוף והתייעצות אבל כנראה לא מספיק בשביל שאנשים ירגישו בנוח לדון גם בנושאים שמעבר לתרופות וטיפולים. אני מודה שחיכיתי כבר כמה זמן שמישהו אחר יכתוב משהו כדי שאוכל להגיב, אבל זה לא קרה. אז הנה אני מתחילה: אשתף אתכם בהרהורים הפרטיים שלי, סדרת שאלות שאני שואלת את עצמי הרבה לאחרונה. התגובות יכולות להיות התייחסות להרהורים שהועלו או תוספת לרשימה. - איך מתמודדים עם מצב הולך ומידרדר של הורה? - איך מסתכלים לאבא בעיניים ומנסים בכוח לזכור את מה שהוא היה פעם, כדי לא להישאר עם טעם מר? - מה עושים כשרואים את מי שבעבר ראינו בו את המשענת שלנו כמישהו שנעשה יותר ויותר זקוק לסביבה? - איך מאפשרים מצד אחד חיים מכובדים לחולה ומצד שני לא מוותרים על חיי הבריא (בן זוג, ילדים)? כרגע אלה מבחינתי בעיקר שאלות. מקוה לחזור עם קצת תשובות, כשאצליח לסדר את המחשבות.

 

[DOMINION84]

אני לא יודע מה לענות על השאלות האלו

שאלות קשות שאלת. צריכים להעיז איתם ולהשקיע בהם המון. זה לא קל לנו אנחנו שעומדים בחוץ ובטח שלא להם. אבא שלי כבר 17 שנה עם פרקינסון. כמה עוד אפשר? מאיפה הכוחות? ..לא יודע ..ממש אין לי מושג מאיפה הכוחות להתחיל עוד יום עם המוגבלות הזו. אבל מידי פעם רואים את מי שהם היו פעם דרך העניים או דרך דיבור כזה או אחר, וזה המעט וכיף. מקווים לטוב תמיד.

 

[manyaa]

אני כךל כך מבינה אותך...

אצלי אמנם לא אבא או אמא, אבל זו סבתא ולמרבה הפלא זה לא יותר קל.. המצב שלה כבר כל כך גרוע שאני לא רואה לאן זה עוד יכול להדרדר ואני יודעת שזה הולך להיות גרוע יותר. כל כך קשה לי לראות את האישה שגידלה אותי כל כך קטנה ותלויה בכולם, האישה שהחליפה לי חיתולים לא יכולה ללכת לשירותים בלי שאני ארים אותה ויעשה בשבילה הכל. והמצב רק מחמיר כל רגע, היא כבר לא מדברת, ממש צמח רק שלא כי היא מבינה הכל ושומעת הכל ורואה כל יום איך היא מידרדרת אבל לא יכולה להגיב, בקושי מצליחה לבכות. קודם שלא נרדמתי ניסיתי להיזכר איך היא היתה פעם לפני המחלה הנוראה הזו ולא הצלחתי!! עברו בערך שנתיים מאז שזה התחיל ואני לא מצליחה לזכור את כל ה20 שנים שקדמו לכל הסיוט הזה.. אני רק רוצה שהיא תפסיק לסבול..

 

[K o H a N i M]

בהמשך למה שכתבתי מקודם..

אז מה עושים איתם? (אני זה דומינוין, בכינוי אחר). זה כואב להתרכז במצב שהם תכל"ס נתונים בו. לכן אולי קל לנו להדחיק אותו, רק שאחרי תקופה הוא הופך להיות קשה יותר לצפייה. וככה גוררים את זה.. עד הסוף?! אבא שלי עשה ניתוח בצד ימין של המוח ככה שיד שמאל שלו לא רועדת . הניתוח היה בקנדה, דוקטור גילעדי הוא שם מוכר אצלנו והרב פירר גם עזר לנו. עוד כמה חודשיןם נגמרת הבטרי ואנחנו חושבים לעשות ניתוח גם בצד השני. הבעיה שגם במקרה וזה יצליח, זה עולה הרבה כסף, ויש לזה תופעה נילוות של דיכאון. הרבה שנותחו ובוצע אחריהם מעקב , נכנסים לדכאון. פיתרון? כדורים. פיתרונות נוספים? ..לא יודע.. המדע מאד משוכלל תכל"ס, ניתוחים הם דבר ממש מדהים במה שהן, להכנס למקומות ולצאת כאילו כלום. ..יהיה מה שיהיה פעם מישהי סיפרה לי על מישהי זקנה שהייתה חולה בצורה כ"כ רצינית, שהיא הייתה מזיעה כל הזמן ומתפרקת, ומגמגמת עד שנפטרה.. איכס. אבל זה סיפור יוצא מהכלל.

 

[SuperGirl 25]

ההתדרדרות לא מהירה מדי?

שנתיים וכבר היא צמח? עצוב

סבא שלי ז"ל גם היה כמעט צמח-דיבר בקושי, לא הלך/ישב (שכב במיטה). ממש התנוון. סבתא שלי גם כבר לא הולכת, היא יושבת על כסא גלגלים, אבל היא די צלולה ומודעת למצבה (היא רופאה במקצועה). שנהיה בריאים!

 

[הקוסמת היחידה]

אכן שקט פה לאחרונה ...

האמת בשבועיים האחרונים בקושי יצא לי להציץ פה, היו לי שבועיים דיי לחוצים, גם העבודה , וגם בבית , והחגים והחופשות ... לגבי כל התהיות שהעלת, הם בהחלט עולות גם אצלי , לא פעם אני חושבת על מה יהיה בעתיד, עד כמה ידרדר מצבו של אבי, לזכור איך היה לפני 10 שנים קצת קשה . אין תשובות מוגדרות , רק תקוות שיהיה בסדר. דרך אגב האם בני המשפחה החולים שלכם נמצאים באיזו מסגרת של פעילות מסוימת? משהו בשביל להעביר את הזמן ?

 

[SuperGirl 25]

סבתא שלי בבית אבות

וזו מסגרת שמעסיקה מאוד את החולים. היא שוהה שם שנה, עד אז היא התנגדה מאוד למעבר לבית-אבות. כשהתגוררה בבית, הציעו לה להשתלב במועדוני קשישים והיא אכןביקרה שם מס'פעמים.

 

[K o H a N i M]

לא. (אבל עוד משהו חשוב בענין,)

חשבתי על למצוא לאבא איזה מקום עבודדה, עבודה פחות משמעותית לבעל העסק אם בכלל, אבל עצם ההמצאות בסביבה אורגנית ולא בבית, לדעת שיש לך מקום וקביעות במום שבו אתה עושה משהו משמעותי, יכולה לתרום לו. הבעיה כשמגיעים לתכל"ס, ולא יודעים מאיפה להתחיל (ניסיתי ככה לעבור על איזה סוג עבודה לסות להלביש עליו, אבל לא מצאתי משהו מוגדר ומתוך כך לא מצאתי גם בלי קשר מישהו שאני מכיר שיכול לתת לו לעשות איזו עבודה . כמה שעות ביום, לא יותר מזה). ובפעם הראשונה שבאתי לכתוב פה נכבה לנו החשמל בבית בגלל השעון שבת, אז אני אכתוב את מה שהתחלתי לכתוב אז שהיתה תקופה לפני 3 שנים שאבא היה בבית חולים וכשהיינו באים לבקר אותו, היינו רואים איך שהוא יחסית פורח שמה מבחינה חברתית.. הריץ צחוקים עם החברים לחדר, עם האחיות "מתולצץ עם רופאיו" זה ביטוי שאני אוהב לתאר לעצמי מהו. בכל מקרה, אחרי שהוא יצא משם ב"ה, הוא חזר ל4 אמות שלו, וחבל. הבעיה איתם שהם מצד אחד, טוב בשבילם להיות בסביבה, אבל מצד שני אני יודע על אבא שלי של הקטע של הרעד מבייש אותו ומונע ממנו לעשות דברים. אם כבר אני ארצה לקחת אותו לאנשיהו, או לעבודה קלילה או לאיזה מקום שבו הוא יוכל להתלב ולעשות פעילויות, אני צריך משהו בסביבות רמת גן פחות או יותר. אשמח לשמוע תגובות. המשך שמחת חג סוכות לכולנו

 

[SuperGirl 25]

חג שמח,

כפי שצייניתי, סבתי כרגע בבית אבות, אך כשהתגוררה בביתה, היא ביקרה מס' פעמים במועדוני קשישים. אולי כדאי לברר במקום מגוריך האם יש כאלה. ניתן לפנות לעיריה- לאגף הרווחה (למחלקת קשישים) או לחברות סיעוד.