יותר טוב שאין מי שיצטרף אלייך. תאמיני לי.
כמו גרעינים...
תראי, פסק זמן או לא, כשהילדים באים אין ברירה.
כלומר, אני מוציאה אותם פעם בכמה חודשים למסעדה, אם ממש אין לי כוח, אבל אני מודעת לערך המוסף שיש באוכל ביתי, ולמפגש וכולי. ואצלנו זה בעצם מפגש של שתי משפחות: הילדים שלי ושלו. והם לא באים הרבה. הבנים שלי בכלל מסתפקים בפעם בחודש (גרים קרוב, ומאז אני רואה אותם גם בין לבין די הרבה) והילדים שלו מוכנים לבוא פעם בשבועיים-שלושה. זה לא כל שבוע, אז אני עושה מאמץ.
וחוץ מזה אין לשכוח שהשלם הכין שלשום טחינה וחילבה, ואתמול מרק עדשים. והרבה פעמים את הסלט של הערב, כי אין לי סבלנות בשבילו...
מקווה שהעניינים ישתפרו. ותודה, בכל מקרה.
כמו גרעינים...
תראי, פסק זמן או לא, כשהילדים באים אין ברירה.
כלומר, אני מוציאה אותם פעם בכמה חודשים למסעדה, אם ממש אין לי כוח, אבל אני מודעת לערך המוסף שיש באוכל ביתי, ולמפגש וכולי. ואצלנו זה בעצם מפגש של שתי משפחות: הילדים שלי ושלו. והם לא באים הרבה. הבנים שלי בכלל מסתפקים בפעם בחודש (גרים קרוב, ומאז אני רואה אותם גם בין לבין די הרבה) והילדים שלו מוכנים לבוא פעם בשבועיים-שלושה. זה לא כל שבוע, אז אני עושה מאמץ.
וחוץ מזה אין לשכוח שהשלם הכין שלשום טחינה וחילבה, ואתמול מרק עדשים. והרבה פעמים את הסלט של הערב, כי אין לי סבלנות בשבילו...
מקווה שהעניינים ישתפרו. ותודה, בכל מקרה.
