אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
קצת
וגם
(ארוך)
- פותח הנושא מיכל153
- פורסם בתאריך
קצת ../images/Emo32.gif ../images/Emo7.gif וגם ../images/Emo13.gif (ארוך)
היי אתמול תכננתי לי יום חופש לפחות בחלקו (בין בדיקות ופגישות). בבוקר בשעה 09:00 היתה לנו פגישה עם הפסיכיאטרית של ליאור ודיברנו קצת על מצב הרוח של ליאור שהדרדר בזמן האחרון. זה כמובן משפיע על כל הבית. על זה כבר סיפרתי לכם לפני כשבועיים. היא התחילה את הפגישה עם שאלה : מה קורה ? התחלתי להסביר שמאוד קשה עם ארבעתם. היא הדגישה שוב שעם 4 ילדים עם קשיים יותר קשה. בזמן שאני מסבירה מה קורה עם כל אחד, עולות דמעות בעיניי, כי אני במצב שביר כרגע. אחרי מספר מילים, פשוט פרצתי בבכי היסטרי והסברתי לה שאני פשוט כבר כשבועיים ממוטטת. כל דבר "קטן" גורם לי לבכי הסטרי. היא הציעה לי להרגע ע"י כוס קפה שהכינה לי. ספרתי לה שכל כמה חודשים אחרי שאני "סופגת" ו"סופגת" הרבה דברים והרבה זמן, אני מתמוטטת. היא נתנה לי בסוף הפגישה כדור הרגעה. היא ציינה שהכדור במקרה פג תוקפו, אך יתכן שפשוט יפעל פחות מ-4 שעות. זה צריך לפעול אחרי 20 דקות. התנצלתי בפניה שלא הספקנו לדבר הרבה על ליאור והיא אמרה שלא נורא. היא כמבון הציעה שאקח יום חופש או יותר מהעבודה. כמבון שהכדור משפיע על העירנות ויגרום לי לישון. חוץ מזה קבלתי ממנה מרשם לעוד מעט כדורים למשך היום. היתה לי התלבטות, איפה לעשות את כמה שעות החופש שיש לי. בבית שכב ליאור שאתמול לא קם לביה"ס. אייל שהיה חולה (השתעל נורא בלילה ובבוקר) היה אצל הוריי למשך הפגישה עם הפסיכיאטרית (כשעה). בעלי לא חזר לעבודה, אלא היה לו סידור עוד כשעה לאחר מכן. הוריי הסכימו לשמור על אייל עוד כשעה. הוריי הסכימו לשמור על אייל עד שבעלי יחזור אליהם. בשעה 10:15 הסתיימה הפגישה ואני חזרתי הביתה ובעלי הלך לסידורים. כשהגעתי הביתה נכנסתי למיטה להרגע אך דבר לא עזר. לאחר כשעה ויותר, התייאשתי וקמתי כדי לגלוש קצת באינטרנט(גם זאת הרגעות מסויימת). ליאור ישן עד לרגע זה. פתאום שמע קול (אולי של הדלקת המחשב) ואז התחיל גם ריב גדול. ליאור החליט להציק לי ואני בלי סבלנות, התרגזתי עליו בחזרה. בסוף הרבצנו אחד לשני והשלכנו אחד על השני כסא פלסטיק. בשלב זה התחלתי שוב בכי הסטרי והבנתי שכך אני לא אוכל להמשיך את היום. דיברתי עם בעלי והוריי וסיכמנו שבעלי יגיע אל הוריי ויחזור בעזרת אבא שלי אלינו הביתה ואני אגיע אליהם בנסיעה שלו חזרה הביתה. יצאתי מיד מהבית החוצה לחכות להם, כי לא יכולתי לסבול עוד להשאר עם ליאור בבית. כשהגיעו בשעה 12:30 בערך, ביקשתי מאבא שלי שיעצור בדרך כדי לקנות את הכדורים מהמרשם. כשהגיע תורי בבית המרקחת, מסרה לי הרוקחת, שאסור לה לתת לי, כי הרופאה טעתה בתאריך ותקנה על המרשם. ביאושי התקשרתי שוב לקליניקה ושם נודע לי שהפסיכיאטרית כבר יצאה מהמקום. שאלתי את הפקידה אם אין רופא אחר שיכול להחליף לי את המרשם, בהתחלה היא ענתה שלא, אך אחרי טלפון או שניים בנושא אחר, היא מצאה רופא שיכול לעזור לי. מיד בשעה 13:30רצתי לקבל מרשם חדש. לא היתה לי אפשרות להגיע לבית מרקחת אחר, כי היו לי עוד סידורים. לאחר "חופשה קצרה", יצאתי שוב לדרכי באוטובוס לבדיקת אולטרסאונד לבלוטת התריס שלי. שם המתנתי כמובן בתור והתוצאות שאין שינוי בגודל הבלוטה. זה מצוין. אח"כ מיהרתי ליום הורים לליאור. כאן מתאים החיוך. המורה של ליאור ציינה שבכל המקצועות הוא כמובן ברמה גבוהה, אבל מבקשים ממנו להשתתף יותר בכיתה. ציינו שתינו, אני והמורה שהבעיה העיקרית היא הגעתו לביה"ס ושעות הישנה שלו שגורמות לו להתקשטות לקום בבוקר. התפקוד מתקלקל כך. המורה לחשבון וארצות הים התיכון (אותה מורה) שיבחה אותו על התקדמותו והראתה לי ולו את המבחנים. הציונים גבוהים, להפתעתי הוא למד כפל ואפילו דו ספרתי בחד ספרתי (קודם לא ידע כלום). הוא הבין איזו פעולה צריך לבעיה מילולית באחוזים. הוא התקדם מאוד. יש בקבוצה שלו ילדים יותר מצליחים ממנו, כך שזה אתגר. באנגלית יש ברמה יותר גבוהה ממנו בכיתה כך שזה גם אתגר. במקצוע השני, היא שיבחה אותו כי הוא גם קיבל מצוין במבחן וגם "עוזר" לה בשיעור (כי הוא יודע את החומר). היא ממש נחמדה. גם בשאר המקצועות המורים מציינים שהוא משתף פעולה ועובד מצוין. הבעיה העיקרית היא השינה המאוחרת והקימה והגעה לביה"ס. כרגע שוב התרגזנו אחד על השני פה בעבודה והחלטנו שמפסיקים לתקופה מסוימת את הסוסים עד שנרגע. אם הגעתם לקרוא עד פה, אני שמחה.
היי אתמול תכננתי לי יום חופש לפחות בחלקו (בין בדיקות ופגישות). בבוקר בשעה 09:00 היתה לנו פגישה עם הפסיכיאטרית של ליאור ודיברנו קצת על מצב הרוח של ליאור שהדרדר בזמן האחרון. זה כמובן משפיע על כל הבית. על זה כבר סיפרתי לכם לפני כשבועיים. היא התחילה את הפגישה עם שאלה : מה קורה ? התחלתי להסביר שמאוד קשה עם ארבעתם. היא הדגישה שוב שעם 4 ילדים עם קשיים יותר קשה. בזמן שאני מסבירה מה קורה עם כל אחד, עולות דמעות בעיניי, כי אני במצב שביר כרגע. אחרי מספר מילים, פשוט פרצתי בבכי היסטרי והסברתי לה שאני פשוט כבר כשבועיים ממוטטת. כל דבר "קטן" גורם לי לבכי הסטרי. היא הציעה לי להרגע ע"י כוס קפה שהכינה לי. ספרתי לה שכל כמה חודשים אחרי שאני "סופגת" ו"סופגת" הרבה דברים והרבה זמן, אני מתמוטטת. היא נתנה לי בסוף הפגישה כדור הרגעה. היא ציינה שהכדור במקרה פג תוקפו, אך יתכן שפשוט יפעל פחות מ-4 שעות. זה צריך לפעול אחרי 20 דקות. התנצלתי בפניה שלא הספקנו לדבר הרבה על ליאור והיא אמרה שלא נורא. היא כמבון הציעה שאקח יום חופש או יותר מהעבודה. כמבון שהכדור משפיע על העירנות ויגרום לי לישון. חוץ מזה קבלתי ממנה מרשם לעוד מעט כדורים למשך היום. היתה לי התלבטות, איפה לעשות את כמה שעות החופש שיש לי. בבית שכב ליאור שאתמול לא קם לביה"ס. אייל שהיה חולה (השתעל נורא בלילה ובבוקר) היה אצל הוריי למשך הפגישה עם הפסיכיאטרית (כשעה). בעלי לא חזר לעבודה, אלא היה לו סידור עוד כשעה לאחר מכן. הוריי הסכימו לשמור על אייל עוד כשעה. הוריי הסכימו לשמור על אייל עד שבעלי יחזור אליהם. בשעה 10:15 הסתיימה הפגישה ואני חזרתי הביתה ובעלי הלך לסידורים. כשהגעתי הביתה נכנסתי למיטה להרגע אך דבר לא עזר. לאחר כשעה ויותר, התייאשתי וקמתי כדי לגלוש קצת באינטרנט(גם זאת הרגעות מסויימת). ליאור ישן עד לרגע זה. פתאום שמע קול (אולי של הדלקת המחשב) ואז התחיל גם ריב גדול. ליאור החליט להציק לי ואני בלי סבלנות, התרגזתי עליו בחזרה. בסוף הרבצנו אחד לשני והשלכנו אחד על השני כסא פלסטיק. בשלב זה התחלתי שוב בכי הסטרי והבנתי שכך אני לא אוכל להמשיך את היום. דיברתי עם בעלי והוריי וסיכמנו שבעלי יגיע אל הוריי ויחזור בעזרת אבא שלי אלינו הביתה ואני אגיע אליהם בנסיעה שלו חזרה הביתה. יצאתי מיד מהבית החוצה לחכות להם, כי לא יכולתי לסבול עוד להשאר עם ליאור בבית. כשהגיעו בשעה 12:30 בערך, ביקשתי מאבא שלי שיעצור בדרך כדי לקנות את הכדורים מהמרשם. כשהגיע תורי בבית המרקחת, מסרה לי הרוקחת, שאסור לה לתת לי, כי הרופאה טעתה בתאריך ותקנה על המרשם. ביאושי התקשרתי שוב לקליניקה ושם נודע לי שהפסיכיאטרית כבר יצאה מהמקום. שאלתי את הפקידה אם אין רופא אחר שיכול להחליף לי את המרשם, בהתחלה היא ענתה שלא, אך אחרי טלפון או שניים בנושא אחר, היא מצאה רופא שיכול לעזור לי. מיד בשעה 13:30רצתי לקבל מרשם חדש. לא היתה לי אפשרות להגיע לבית מרקחת אחר, כי היו לי עוד סידורים. לאחר "חופשה קצרה", יצאתי שוב לדרכי באוטובוס לבדיקת אולטרסאונד לבלוטת התריס שלי. שם המתנתי כמובן בתור והתוצאות שאין שינוי בגודל הבלוטה. זה מצוין. אח"כ מיהרתי ליום הורים לליאור. כאן מתאים החיוך. המורה של ליאור ציינה שבכל המקצועות הוא כמובן ברמה גבוהה, אבל מבקשים ממנו להשתתף יותר בכיתה. ציינו שתינו, אני והמורה שהבעיה העיקרית היא הגעתו לביה"ס ושעות הישנה שלו שגורמות לו להתקשטות לקום בבוקר. התפקוד מתקלקל כך. המורה לחשבון וארצות הים התיכון (אותה מורה) שיבחה אותו על התקדמותו והראתה לי ולו את המבחנים. הציונים גבוהים, להפתעתי הוא למד כפל ואפילו דו ספרתי בחד ספרתי (קודם לא ידע כלום). הוא הבין איזו פעולה צריך לבעיה מילולית באחוזים. הוא התקדם מאוד. יש בקבוצה שלו ילדים יותר מצליחים ממנו, כך שזה אתגר. באנגלית יש ברמה יותר גבוהה ממנו בכיתה כך שזה גם אתגר. במקצוע השני, היא שיבחה אותו כי הוא גם קיבל מצוין במבחן וגם "עוזר" לה בשיעור (כי הוא יודע את החומר). היא ממש נחמדה. גם בשאר המקצועות המורים מציינים שהוא משתף פעולה ועובד מצוין. הבעיה העיקרית היא השינה המאוחרת והקימה והגעה לביה"ס. כרגע שוב התרגזנו אחד על השני פה בעבודה והחלטנו שמפסיקים לתקופה מסוימת את הסוסים עד שנרגע. אם הגעתם לקרוא עד פה, אני שמחה.
הבנה
כן גם אני הגעתי עד הסוף וכאמא לשלושה ילדים עם בעיות מהם שניים עם pdd ואחד עם בעיות קשב וריכוז אני כל כך מבינה את מה שעובר עליך ורוצה להגיד לך שגם לי יש נפילות שכאלה כל כמה שבועות בהן אני מרגישה את עייפות החומר ומין יאוש אבל אין ברירה ומתוך ידיעה שאני עושה את המקסימום אני שוב מתרוממת וממשיכה לזרום. אין מה לעשות . לי גם אין הורים או חמות שיעזרו לי כל הנטל נופל עלי ועל בעלי ומכיוון שאני לא עובדת אז רוב הנטל נופל עלי עם כל הריצות בין הגנים לביה"ס . תודה לאל שעם הגדול שלו יש את בעיית הקשב והריכוז אין בעיות התנהגות קיצוניות . בבית הוא אמנם מתפרק אבל מדובר במריבות מילוליות וטונים גבוהים מאוד אבל לא הגענו לאלימות ונקווה שזה גם לא יגיע. מה אגיד לך? חזקי ואימצי . את הכוח של הילדים והמנוע שלהם. אין מה לעשות . מותר להישבר אבל לא לאורך זמן.
כן גם אני הגעתי עד הסוף וכאמא לשלושה ילדים עם בעיות מהם שניים עם pdd ואחד עם בעיות קשב וריכוז אני כל כך מבינה את מה שעובר עליך ורוצה להגיד לך שגם לי יש נפילות שכאלה כל כמה שבועות בהן אני מרגישה את עייפות החומר ומין יאוש אבל אין ברירה ומתוך ידיעה שאני עושה את המקסימום אני שוב מתרוממת וממשיכה לזרום. אין מה לעשות . לי גם אין הורים או חמות שיעזרו לי כל הנטל נופל עלי ועל בעלי ומכיוון שאני לא עובדת אז רוב הנטל נופל עלי עם כל הריצות בין הגנים לביה"ס . תודה לאל שעם הגדול שלו יש את בעיית הקשב והריכוז אין בעיות התנהגות קיצוניות . בבית הוא אמנם מתפרק אבל מדובר במריבות מילוליות וטונים גבוהים מאוד אבל לא הגענו לאלימות ונקווה שזה גם לא יגיע. מה אגיד לך? חזקי ואימצי . את הכוח של הילדים והמנוע שלהם. אין מה לעשות . מותר להישבר אבל לא לאורך זמן.
קטרין שוורץ
New member
וואו אני כל כך מזדהה איתך
אין לי מה להוסיף חוץ מחזקי ואמצי, זה מה שאני מנסה לעשות בכל פעם שיש ירידות אצלי. הייתי זקוקה ליקרא את מה שכתבת. תודה לך טוב לדעת לפעמים שאנחנו לא לבד. המון אור ואהבה קטרין
אין לי מה להוסיף חוץ מחזקי ואמצי, זה מה שאני מנסה לעשות בכל פעם שיש ירידות אצלי. הייתי זקוקה ליקרא את מה שכתבת. תודה לך טוב לדעת לפעמים שאנחנו לא לבד. המון אור ואהבה קטרין
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.