קצת

[POOH*]

קצת ../images/Emo32.gif

אז לא יודעת כמה מכן שמעו על המקרה הזה. אבל אני שמעתי היום. ולא באינטרנט. הבחורה היא אחות של חברה שלי מהקיבוץ. אז מעבר להלם שבעצם הידיעה. הלם שעוד לא יצאתי ממנו... ואני עוד לא דיברתי עם חברה שלי - אני פשוט לא מסוגלת להתקשר אליה... אז כל מה שאני יודעת זה בדיוק מה שכתוב בכתבה, לא יודעת פרטים מעבר לזה... זה מחזיר לי המון פחדים... איך אני אמנע מגיא שלי לעבור טראומה כזו? איך אני יכולה להבטיח ולדאוג שלה זה לא יקרה? איך אני יכולה לוודא שהיא תבוא אליי ותבקש עזרה הרבה לפני שהיא תגיע למצב אומלל ונואש כזה? מצטערת אם חרגתי מנושאי הפורום פשוט לא ידעתי איפה לפרוק... POOH

 

[מעיןבר]

../images/Emo7.gif

לא חושבת שאנחנו יכולות באמת למנוע מבנותינו לעבור את זה. אנחנו יכולות לנסות לספק להן כללים ברורים ומדוייקים מגיל צעיר איך לשמור על בטחונן ופרטיותן ומה אסור לאף אחד אחד לעשות להן. בגיל קצת יותר מבוגר אולי לשלוח לחוגים להגנה עצמית על מנת שאם חלילה וחס זה יקרה הן תוכלנה להגן על עצמן. אנחנו יכולות לספק בית פתוח, קשוב ותומך שיעזור להן לעבור תקופות קשות. ועדיין, אין ביכולתינו למנוע זאת כשם שאיננו יכולות למנוע תאונה

ואין ביכולתינו לגרום להן לבוא אלינו כשהן באמת יצטרכו. אנחנו כנראה צריכות לפתח גם חוש שישי ולזהות את סימני המצוקה בעצמינו, לא לחכות שיבואו אלינו, אולי ללמוד קצת איך עלולים להיראות סימני מצוקה שכאלו. אלה החיים, וזה קשה

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif

איזה כאב לב. אין לי עצות מועילות, העולם די חרא. היה שירשור מאד מענייןם בנושא לפני כמה ימים ב"להיות הורים", פתחה אותו nubi, אם בא לך לחפש (היו שם הרבה וידויים, אז אני לא יודעת אם מתאים לקשר אותו לפה). מישהי אמרה שם שאין לנו שליטה על מה שיקרה לילדים שלנו, אבל יש לנו שליטה מסוימת על הכלים שיהיו להם להתמודדות. אגב - גם מאותו שירשור - כמעט אף נאנסת לא פונה להורים שלה, אשריי אלו שיודעות בכ"ז לאן כן לפנות (וגם זה תלוי בנו).

 

[אנידס]

מסכימה לחלוטין ומוסיפה. חלק מהכלים

להתמודדות עם טראומות ועם לחצים (דרך אגב) היא פיתוח ביטחון עצמי של הילד בעצמו וביכולותיו. בנוגע ספציפית לאונס ניתן לתת כללים כלליים מנחים (אם ברור שהם לא יכולים למנוע את כל המקרים): לא לבטוח לחלוטין באף אחד למעט ההורים, אולי ללמוד קורס הגנה עצמית וכדומה. יש לזכור שרוב מקרי האונס והמעשים המגונים נעשים בידי אנשים שמוכרים לנאנס. מעבר לכך, מקרה טרגי וכואב.

 

[mummy]

אין לי שום דבר חכם להגיד

גם אני מבועתת, ועכשיו עם בת בבטן זה הופך עוד יותר מבעית, למרות שאני יודעת שזה דבילי. המחשבה שמשהו כזה יקרה לבן שלי מבעיתה לא פחות, ולצערי לא הזויה לגמרי. זה חרא של עולם, ויש פה חרא של אנשים ו---- טוב, כמו שאמרתי. אין לי שום דבר חכם להגיד. אולי עדיף שאני אשתוק.

 

[ו שתי]

עצוב לי גם

זה פשוט נורא. ואין לי מושג איך להגן על הבנות שלנו. אי אפשר לעטוף את הילד כל החיים, ולפעמים (ועכשיו זו אחת הפעמים) שאני מצטערת שזה ככה.

 

[קרניר]

כל כך עצוב../images/Emo7.gif

מחבקת ומחזקת אותך יקרה. אין לי דברי חכמה לצערי. הפחדים האלה מאוד מוכרים לי ומקווה שאם חס וחלילה ילדי יזדקקו לי אכן יפנו אלינו. הלוואי וידעתי איך למנוע... נשיקות

 

[T noki]

המקרה הזה לא יוצא לי מהראש כל הזמן

אם את מדברת עם חברתך (הבנתי שהיא אחותה?) אז בעדינות רבה ביותר. אם מדובר במקרה של גילוי עריות (מלבד האונס הקבוצתי - כפי שתואר בכתבה. מסכנה, כמה יסורים היא עברה בחייה הקצרים) אז אי אפשר לשלול שגם חברתך שהיא מאותה המשפחה, נחשפה לדברים קשים (אני מקווה מאד שלא, אבל אי אפשר לדעת). ולשאלת הפחדים לגבי הילדים שלנו - אין מאה אחוז ואנחנו לא יכולים לשמור עליהם כל הזמן, עד כמה שזה מצער. אנחנו יכולים לעשות את כל מה שביכולתנו לשמור עליהם ולתת להם את הכלים מצד אחד לדעת שיש אנשים רעים בעולם וממה להזהר, ומצד שני לא לאבד את האמון באנשים ולדעת שיש גם אנשים טובים. לפעמים גם לנו קשה להבחין בין טובים ורעים - בעיקר כשחלק גדול ממקרי ההתעללות המינית והאונס קורים כשהמתעלל או האונס הם מתוך המשפחה או מוכר לקורבן. אני מקווה שנוכל ליצור במשפחה את האווירה של הביטחון והקרבה בינינו כך שגם אם קורה משהו נורא שכזה, ילדינו (ואני בכוונה לא מפרידה פה בין בנות לבנים, כי גם בנים עוברים טראומות כאלה לצערי) ידעו שמה שלא קורה יש להם למי לפנות, שתמיד נחבק אותם באהבה בלתי תלויה, נתמוך בהם ונעזור להם (ולנו) להתמודד יחד, והכי חשוב שתמיד תמיד נאמין להם שמה שהם אומרים זה נכון ולא נאשים אותם כמובן.

 

[dorlim]

זה נושא שמטריד אותי מאד

קודם כל החשש שמא מישהו יפגע באפרוח שלנו ואיך אפשר להגן עליה ששום דבר רע לא יאונה לה???? ברור לי שצריכה להיות ביננו תקשורת פתוחה כזו שתאפשר לילדה לפנות אליי בכל צרה שהיא ולא משנה מה קרה, אבל איך איך עושים את זה???? אני איתך בתהיות ובפחדים

 

[POOH*]

תודה לכולכן....

אז היום הייתה הלוויה... הפחדים, התהיות, השאלות רק מתגברים... עם חברה שלי לא הספקתי הרבה לדבר רק הבהרתי לה שאני שם ושגם בהמשך אני במרחק שיחת טלפון ושאגיע אם רק תבקש... לא נראה לי שיש יותר מזה מה לעשות או להגיד... מקווה שהמשפחה תצליח להתמודד ולהמשיך בחייה... נראה לי שההתמודדות הקשה מתחילה עכשיו - אחרי הלוויה... כשצריך להיפרד ולהמשיך לחיות... POOH

 

[ה ו ב י ט]

../images/Emo7.gif