קק"צ אחוד ז',גדוד ארבל, פלוגת הראל.
בשעה טובה ומוצלחת, אתמול השתתפתי בטקס הסיום של קורס הקצינים שעשיתי בחודשיים וחצי האחרונים. היה מאוד מרגש. הת"סים הרסו לי את הברכיים והגב, אבל היה שווה את זה. לא ניצלתי את הפטור שלי וזרמתי עם זה עד הסוף. קיבלתי את סיכת המ"מ שלי ממפקד הצוות שלי, מוטי - אדם גדול (לא במובן הפיזי) בפני עצמו. כמו-כן, הסתבר לי ביום שני במסע המסכם שלנו שהוחלט בגדוד לבחור אותי לחניך למופת. הסיפור שהיה כך היה. בסוף המסע המ"פ שלי אמרה לי להכין נאום קצר להקריא בשם הצוערים. שאלתי אותה אם להקריא במסגרת פלוגתית או גדודית והיא אמרה גדודית. לא הבנתי למה בדיוק רוצים שדווקא אני, שלא יצאתי למסע (11.5 ק"מ) נבחרתי, אבל.. זרמתי עם זה. זה לא כאילו היה לי זמן. הטקס התחיל 5 דקות אחרי שהמ"פ אמרה לי לכתוב הנאום. הטקס מתחיל. אני עומד בקצה הח' ליד הפלוגה שלי ובשורה של הצוות שלי. הסתובבתי אחורה לראות את המג"ד שהגיע (הוא עמד קרוב אלי בגלל שהייתי קיצוני בכל הח'). פתאום, ראיתי אותו מדבר עם אמא שלי ואבא שלי. בהתחלה הסתובבתי בחזרה, ומכשקלטתי את המתרחש - הסתובבתי שנית והתבוננתי. המג"ד הסתכל עלי וחייך. הורי גם כן. אני עמדתי וחיפשתי הורים של צוערים נוספים (מדובר בכל זאת בדרום הארץ באמצע שומקום - ליד נחל הבשור). מכשראיתי שרק ההורים שלי שם - הבנתי שמשהו לא תקין מתרחש
. האסימון נפל כשלאחר שהתחיל הטקס, המג"ד קרא למצטייני הבר-אור, למופתים הפלוגתיים ולבסוף קרא לי "דורון מפלוגת הראל - המופת הגדודי". עליתי לבמה. המג"ד שאל אותי אם אני רוצה להגיד כמה מילים. עליתי.. דיברתי במשך כמה דקות. אני לא ממש זוכר מה שאמרתי, אבל.. אני יודע שזה בא מהלב
. בסרט סיום קורס שלנו שניתן לנו בDVD (שני תקליטורי DVD מצחיקים בטירוף), יש את הנאום שלי... מתישהו, כשאפסיק להתפדח מלראות את עצמי מדבר - אקשיב לזה
. זה די מסכם את השבוע הזה. הכרתי המון אנשים. למדתי יחסית הרבה. עשיתי המון דברים שלא עשיתי לפני כן. זו הייתה חוויה של פעם בחיים. יצאתי עכשיו לשבוע רגילה (רגילה חלקית... אני צריך להתכונן למבחני הכניסה להשלמה...)
בשעה טובה ומוצלחת, אתמול השתתפתי בטקס הסיום של קורס הקצינים שעשיתי בחודשיים וחצי האחרונים. היה מאוד מרגש. הת"סים הרסו לי את הברכיים והגב, אבל היה שווה את זה. לא ניצלתי את הפטור שלי וזרמתי עם זה עד הסוף. קיבלתי את סיכת המ"מ שלי ממפקד הצוות שלי, מוטי - אדם גדול (לא במובן הפיזי) בפני עצמו. כמו-כן, הסתבר לי ביום שני במסע המסכם שלנו שהוחלט בגדוד לבחור אותי לחניך למופת. הסיפור שהיה כך היה. בסוף המסע המ"פ שלי אמרה לי להכין נאום קצר להקריא בשם הצוערים. שאלתי אותה אם להקריא במסגרת פלוגתית או גדודית והיא אמרה גדודית. לא הבנתי למה בדיוק רוצים שדווקא אני, שלא יצאתי למסע (11.5 ק"מ) נבחרתי, אבל.. זרמתי עם זה. זה לא כאילו היה לי זמן. הטקס התחיל 5 דקות אחרי שהמ"פ אמרה לי לכתוב הנאום. הטקס מתחיל. אני עומד בקצה הח' ליד הפלוגה שלי ובשורה של הצוות שלי. הסתובבתי אחורה לראות את המג"ד שהגיע (הוא עמד קרוב אלי בגלל שהייתי קיצוני בכל הח'). פתאום, ראיתי אותו מדבר עם אמא שלי ואבא שלי. בהתחלה הסתובבתי בחזרה, ומכשקלטתי את המתרחש - הסתובבתי שנית והתבוננתי. המג"ד הסתכל עלי וחייך. הורי גם כן. אני עמדתי וחיפשתי הורים של צוערים נוספים (מדובר בכל זאת בדרום הארץ באמצע שומקום - ליד נחל הבשור). מכשראיתי שרק ההורים שלי שם - הבנתי שמשהו לא תקין מתרחש
