קראו הכל../images/Emo24.gif
שלום. קוראים לי שירה, ואני בת 12 וחצי מרמת השרון. לפניי שכתבתי את ההודעה הזו, קראתי כמה מהתגובות שלכם וראיתי שרובכם אנשים מבוגרים (ובוגרים), ואולי קצת תתנגדו ל"ילדה כמוני." וזה גם ממש לא מצחיק, אבל אני חושבת שאני יכולה לעזור ולייעץ בדברים האלה, כי בנפש אני כבר לא ילדה. ושתקראו, תבינו הכל. אז אני מקווה שתבינו, כי באמת באמת לקח לי המון זמן להחליט אם לרשום את זה, ונשמתי נשימה עמוקה. ___________________________________________________________________ עד לפניי חודש הייתי הילדה הפופולרית ביותר בכיתה. הכיתה שלנו מלאה בתככים, ולא כל כך מגובשת. וובכן, כל החיים שלי היו "מה אני אלבש מחר", "מה יגידו עליי", למה כמה ואיך- אתם מכירים את הבנות האלה., שיוצא להן שם של סנוביות. והכל מתחיל בכיתה ה´, ומסתיים כמזכירות באיזה משרד של רופא. עד רבע-אמצע כיתה ה´ הייתי אחת התלמידות הכי מצטיינות בכיתה, ועדיין הילדה הכי פופולרית. אני די יפה, מצחיקה ובעלת ביטחון עצמי. התחלתי להתעסק רק בעניינים החברתיים, וזה עלה לי בבריאות (הרבה דיכאון) ובלימודים. המורה רצתה להתקשר להורים, התחלתי לא להכין את השיעורים, העברתי פתקים במשך כל השיעור, ולא הפסקתי לחשוב על בנים. הייתי סכסכנית מאוד, והחברה היה כל עולמי. חייתי בשקר. איבדתי יותר מ-3 פעמים את אלה שחשבתי שהיו החברות הכי טובות שלי, וכל אחת מהן השמיצה אותי מאחורי הגב, חלק שבצדק, וחלק שממש לא, אבל ממש ממש לא. החברה הראשונה הייתה ש´. גדלנו ביחד מהגנון, וגם ההורים שלנו היו חברים טובים, עד שגם הם רבו, כשאני וש´ היינו בכיתה ב´. הייתה הפסקה בחברות שלנו, וחששנו לבוא אחת לבתים של השנייה, אבל בלב, היינו מקורבות. יום אחד, ש´ הזמינה אותי לביתה והקרח נשבר. עד אמצע כיתה ד´ בערך היינו החברות הכי טובות באמת, ואז , התחיל עוד סיפור. אני ור´ התחלנו להיפגש המון, וגילינו תחומי עניין משותפים. בזכותי ר´ נהייתה מאוד פופולרית, משהו שהיא לא הייתה בעבר, והתחילה להיות סכסכנית ותככנית כמו שאר הבנות. כל הזמן, ש´, ילדה חכמה מאוד, משקעינית, שאז הייתה ממש לא מקובלת, שאלה אותי: "את בטוחה שר´ לא החברה הכי טובה שלך?" ואני רק המשכתי לרכל עליה ועל כל הבנות, וכמובן שעניתי שלא. טוב, החברות ביני לבין ר´ החלה להדרדר שהיא התחילה להתחבר עם א´, ילדה שגרה צמוד לביתה, והוריהן היו החברים הכי טובים. א´ ילדה סכסכנית מאוד, ומקובלת מאוד. בדיוק אז, ש´ כתבה לי שהיא לא רוצה להיות חברה שלי יותר, ופירטה את זה בכך שאני מסתובבת יותר מידי עם הילדות הפופולריות. המריבה בין ההורים התלקחה, והיו אפילו איומים (ביננו, לא בין ההורים) וסיפורים בבית הספר. אז התחברתי עם ע´. אני לא ימשיך, רק אספר שע´ היה השקר הכי גדול. היא שנאה אותי, והתחברה רק בשביל להיות מקובלת מאוד. עכשיו, הילדות הסכסכניות שונאות אותי, ומאחלות לי למות, וחושבות שהן הורסות לי את החיים; משמיצות אותי, ואפילו גרמו לי להבריז פעם אחת משיעור. אבל ביננו, לעולם , אבל ממש לעולם אני לא ארצה לחזור להיות חברה שלהן. בשנה הבאה, נעלה לכיתה ו´, ואני מתכננת להשקיע את כל החיים כדי להיות עורכת דין, או אשת הייטק. ואני מרחמת על הבנות האלה, שחיות בשקר, שכל העולם שלהן הוא רק החברה, וכשאני רואה את זה מהצד..... אני מרחמת. ____________________________________________________________________ זו רק חלק מתפיסת החיים שלי, ואני מקווה שהבנתם אותי. שירה.
שלום. קוראים לי שירה, ואני בת 12 וחצי מרמת השרון. לפניי שכתבתי את ההודעה הזו, קראתי כמה מהתגובות שלכם וראיתי שרובכם אנשים מבוגרים (ובוגרים), ואולי קצת תתנגדו ל"ילדה כמוני." וזה גם ממש לא מצחיק, אבל אני חושבת שאני יכולה לעזור ולייעץ בדברים האלה, כי בנפש אני כבר לא ילדה. ושתקראו, תבינו הכל. אז אני מקווה שתבינו, כי באמת באמת לקח לי המון זמן להחליט אם לרשום את זה, ונשמתי נשימה עמוקה. ___________________________________________________________________ עד לפניי חודש הייתי הילדה הפופולרית ביותר בכיתה. הכיתה שלנו מלאה בתככים, ולא כל כך מגובשת. וובכן, כל החיים שלי היו "מה אני אלבש מחר", "מה יגידו עליי", למה כמה ואיך- אתם מכירים את הבנות האלה., שיוצא להן שם של סנוביות. והכל מתחיל בכיתה ה´, ומסתיים כמזכירות באיזה משרד של רופא. עד רבע-אמצע כיתה ה´ הייתי אחת התלמידות הכי מצטיינות בכיתה, ועדיין הילדה הכי פופולרית. אני די יפה, מצחיקה ובעלת ביטחון עצמי. התחלתי להתעסק רק בעניינים החברתיים, וזה עלה לי בבריאות (הרבה דיכאון) ובלימודים. המורה רצתה להתקשר להורים, התחלתי לא להכין את השיעורים, העברתי פתקים במשך כל השיעור, ולא הפסקתי לחשוב על בנים. הייתי סכסכנית מאוד, והחברה היה כל עולמי. חייתי בשקר. איבדתי יותר מ-3 פעמים את אלה שחשבתי שהיו החברות הכי טובות שלי, וכל אחת מהן השמיצה אותי מאחורי הגב, חלק שבצדק, וחלק שממש לא, אבל ממש ממש לא. החברה הראשונה הייתה ש´. גדלנו ביחד מהגנון, וגם ההורים שלנו היו חברים טובים, עד שגם הם רבו, כשאני וש´ היינו בכיתה ב´. הייתה הפסקה בחברות שלנו, וחששנו לבוא אחת לבתים של השנייה, אבל בלב, היינו מקורבות. יום אחד, ש´ הזמינה אותי לביתה והקרח נשבר. עד אמצע כיתה ד´ בערך היינו החברות הכי טובות באמת, ואז , התחיל עוד סיפור. אני ור´ התחלנו להיפגש המון, וגילינו תחומי עניין משותפים. בזכותי ר´ נהייתה מאוד פופולרית, משהו שהיא לא הייתה בעבר, והתחילה להיות סכסכנית ותככנית כמו שאר הבנות. כל הזמן, ש´, ילדה חכמה מאוד, משקעינית, שאז הייתה ממש לא מקובלת, שאלה אותי: "את בטוחה שר´ לא החברה הכי טובה שלך?" ואני רק המשכתי לרכל עליה ועל כל הבנות, וכמובן שעניתי שלא. טוב, החברות ביני לבין ר´ החלה להדרדר שהיא התחילה להתחבר עם א´, ילדה שגרה צמוד לביתה, והוריהן היו החברים הכי טובים. א´ ילדה סכסכנית מאוד, ומקובלת מאוד. בדיוק אז, ש´ כתבה לי שהיא לא רוצה להיות חברה שלי יותר, ופירטה את זה בכך שאני מסתובבת יותר מידי עם הילדות הפופולריות. המריבה בין ההורים התלקחה, והיו אפילו איומים (ביננו, לא בין ההורים) וסיפורים בבית הספר. אז התחברתי עם ע´. אני לא ימשיך, רק אספר שע´ היה השקר הכי גדול. היא שנאה אותי, והתחברה רק בשביל להיות מקובלת מאוד. עכשיו, הילדות הסכסכניות שונאות אותי, ומאחלות לי למות, וחושבות שהן הורסות לי את החיים; משמיצות אותי, ואפילו גרמו לי להבריז פעם אחת משיעור. אבל ביננו, לעולם , אבל ממש לעולם אני לא ארצה לחזור להיות חברה שלהן. בשנה הבאה, נעלה לכיתה ו´, ואני מתכננת להשקיע את כל החיים כדי להיות עורכת דין, או אשת הייטק. ואני מרחמת על הבנות האלה, שחיות בשקר, שכל העולם שלהן הוא רק החברה, וכשאני רואה את זה מהצד..... אני מרחמת. ____________________________________________________________________ זו רק חלק מתפיסת החיים שלי, ואני מקווה שהבנתם אותי. שירה.
