"קראש" (אפלטוני) על מנחה.
לפי שמישהו יחשוד בהיותי
- אני גולשת די ותיקה בתפוז, קוראת סמויה בפורום הזה מימיו הראשונים (לא שזה היה מזמן). הפוסט הזה נכתב מניק חדש לגמרי, בעיקר בגלל שהנושא רגיש, ואין ברצוני שייעשה לי אאוטינג, אפילו אם הדבר בספק. השאלה / בעיה היא כזו - איך מתמודדים עם מצב של משיכה אינטלקטואלית וחברתית למנחים (ואני שוב מדגישה, לא מדובר במשיכה ועניין מהסוג המיני או הרומנטי)? הדבר נכון הן לגבי יחסים בין סטודנט למנחה גבר, הן למצב בו מדובר בשתי נשים, וכמובן ליחסי גבר - אישה. למה כוונתי ב"קראש" אינטלקטואלי או חברתי? הכוונה היא לעניין מוגבר במנחה, לאיזושהי כמיהה להיות בחברתו, לשוחח אתו, אולי להיות חברים שלו. מצד אחד, זה דבר מאד טבעי - הרי המנחים הם תמיד המנוסים יותר, החכמים, לפחות אמורים להיות, פעמים רבות הם כריזמטיים. הם שופטים את העבודה שלנו, מלמדים אותנו המון, יכולים לדחוף ולקדם אותנו. אם הם טובים - הם יתנו לנו מוטיבציה ועידוד. כל זה מצייר אותם, לפחות בעיני חלק מהסטודנטים, כאנשים "נחשקים", מן הסוג שהיית רוצה להיות מיודד אתם. מצד שני, ברור שיש וצריך להיות דיסטנס, וברור שעבור מרבית המנחים הסטודנטים הם תלמידים ולא חברים. מה גם שהמונחה יכול להביט במנחה מלמטה למעלה, במעין הערצה, אך לא סביר שיקרה דבר הפוך. לפיכך, הסטודנט לעולם לא יהיה מעניין מספיק עבור מנחהו ברמה החברתית (ברמה הלימודית הוא יכול להיות מאד מוערך,חביב וכו'). אז מה עושים, למעשה? מתגברים ושומרים על יחסי עבודה קורקטיים? מנסים ליצור עם המנחה קשר חברתי יותר? זה לא ייראה לו מוזר או "מתעלק", סליחה על הסלנג? בקיצור, אשמח לשמוע אם זה קרה לעוד מישהו או שאני באמת עוף מוזר (וטוב שפתחתי לי ניק חדש).
לפי שמישהו יחשוד בהיותי
