קראתי את המאמר לגבי בן זוג כמרפא פצעי ילדות

[אורנה זכאי]

מודה לך על הארת עיניי...

יחד עם זאת אשמח אם השיח בפורום יכבד כל אדם וכל פניה באשר היא.

 

[מוכרחים להיות שמח5]

קראתי את המאמר לגבי בן זוג כמרפא פצעי ילדות

אומנם אני לא אחרי גירושין ובכל זאת מאוד התחברתי לכתוב.

רוצה להציף משהו שקרה לי אחרי פרידה טריה:

אני אחרי פרידה מבחור שאהבתי. היינו ביחד 8 חודשים. הוא תושב חוץ שבא לארץ לשנה. וכל הזמן חשבנו שכיגיע המועד ללכת נחליט מה עושים.
אבל כבר תוך כדי הזוגיות היו לי דברים שחסרו לי.
ההוא יה הבעיקר מספר על עצמו. פחות שואל עלי.
לא מקדיש תשומת לב שסיפקה אותי.
לא יוזם סקס ולא יוזם אפילו דברים פעוטים לארוחות משותפות שאני קונה לנו לבית.

מצד שני אני כן זוכר שהוא היה נח גמיש כדי לראות אותי ולהפגש איתי כמה שיותר.
והיה לנו קשר פיסי אינטימי נהדר (הסקס היה אישו אבל פרט אליו היה נעים).
בהתחלה חשבתי שזה נובע מפער הגלאים בנינו. אני בן 33 הוא 25.
אבל ציפיתי גם לדברים קטנים כמו פתק או סמס של אהבה.
הערתי לו על זה בזמנו.
הוא אמר שזה בגלל שאני עם אופי שעוטף מדי ושואל הרבה ומקשיב המון.
הערתי לו שזה חסר לי והייתי מקווה לצורה אחרת. אמרתי לו שאני חושב שזה פשוט יסתיים בחלוף הזמן שלו פה והוא אחרי כמה שבועות החליט שהוא מעידף לסיים כבר עכשיו.
פתאום- כשזה נגמר ואנחנו בנתק. אני מתמלא סימנים של חרטה והיסוס.
בעיק רכי אני מכיר שאני אוהב בטחון. ואני כנראה תופס את התפקיד של המקשיב. הנותן (אולי כי אם לא אתן לא יאהבו אותי). אני לא חושב שזה בצורה מוגזמת
אבל זה כן נובע מחוסר ביטחון. לנסות לעטוף את הצד השני.
פעם היה לי ברור שאני רוצה יותר שתומת לב ממנו (ולדעתי זה בא ממקום של בטחון עצמי- שמגיע לי יותר).
אבל היום - כשאני יוצא לדייטים מחדש אני רואה שאני זה שיוזם את הנשיקה הראשונה או את הקרבה הפיסית. אני לא דוחף או ממהר.
אבל זה מוביל אותי קצת לעוות את ההיסטוריה. להפוך משהו שחסר לי לאשמה עצמית - אולי אני מזמן לעצמי את סוג הבחורים האלה שרק רוצים תשומת לב ולא נותנים במידה שווה. אז על מה יש לי להתלונן?
תודה על האפשרות לשתף.
מאחל שמישהו הזדהה אותי
או יודע לספר איך אצלו זה השתנה.

 

[אורנה זכאי]

חוקי חיים בסיסיים

מודה לך על השיתוף הכנה.
כשהאדם נמצא במקום שהוא עדיין לא סיים/עשה עבודה על עצמו, המקום הזה שולח וקטורים לכל הכיוונים בעוצמות שונות וכתלות במצבים שונים: ביחסים חברתיים, בזוגיות, בעבודה וכדומה.
מדובר בהימצאות של אותו אדם בתדר לא מיטבי, ומכאן שהוא מושך בחייו, מופעים כאלו ואחרים שאמורים להזכיר לו את המקומות בהם עליו להתעורר (wake-up call), לקחת אחריות על חייו ולעשות עבודה על עצמו. היה ולא יעשה כן, ימשוך עוד ועוד מאותו הדבר, בבחינת "הכל מתחיל ונגמר בנו והאחרים הם רק מראות שלנו"...
השיעורים שלנו חוזרים על עצמם עד שאנחנו לומדים אותם, ומנסיוני המקצועי הם הולכים ונהיים קשים יותר ויותר. המכוונות שלנו לפתרון מתחילה בעבודה שלנו על עצמנו, וכשהעבודה מדויקת אנחנו נמצא ש"המראות" בסביבה שלנו מגיבות לשינוי....
מאחלת לך הצלחה מכל הלב.

 

[מוכרחים להיות שמח5]

איזה סוגי לימוד וטיפול יתאימו?

בבלוג שלך דברים יעזרו?

 

[אורנה זכאי]

מענה לשאלתך

בוקר טוב,
העבודה על עצמנו יכולה להיות במסגרת טיפול פסיכולוגי/ ייעוץ/ אימון, כתלות במקרה ובפרסונה עצמה. חשוב שהמסגרת בה אנו בוחרים, תתאים למקרה כשבדר"כ מדובר במפגש אחד על אחד עם הגורם המקצועי.
מאחלת הצלחה בכל דרך שתבחר...

 

[מוכרחים להיות שמח5]

ואיך אני אדע לבחור מסגרת?

 

[אורנה זכאי]

מענה לשאלתך

מציעה לבחון לעומק כל אחת מהאופציות שהצעתי בשיחה טלפונית מקדימה עם הגורמים השונים, כדי לקבל את ההחלטה המיטבית עבורך.