לתלמה ../images/Emo39.gif, וגם דעתי האישית
קודם כל לך תלמה - שלא תדעו עוד צער, ומקווה מאד שאמא שלך תבריא מהר. ולעניין ה-ABA. התשובה לא פשוטה כי היא מתחלקת לכמה דברים: 1. השורה התחתונה היא עבודה אינטנסיבית של 1:1, ולא ממש משנה איך יקראו לשיטה, מה שחשוב זה להגיע לילד (ולהתרחק קילומטרים מ"אופשן" כי הבעיה של הילדים שלנו היא לא אובדן אמון ואוי ואבוי אם נשב, נראה להם כמה אנחנו מקבלים אותם ונחכה ש"יחזרו"... אין לי כוח להכנס לנושא ה"אופשן" ו"מיפנה", אבל שמי שחושב בכיוון - שיחשוב עוד כמה פעמים) 2. כן ילדים גבוהים יתקדמו בכל מקום (כל עוד יטופלו כמובן) 3. ABA במתקונתו הקלאסית (תרגילים מובנים, חיזוקים...) עוזר, הרבה, ולילדים בכל הרמות. הוא לא עושה ניסים, בסופו של דבר כל הילדים יתקדמו בהתאם לפוטנציאל האישי, אבל כמעט כולם יתקדמו באופן מאד משמעותי. ואלינו- ABA קלאסי עשינו בערך 3 חודשים, בסיומם היה ברור לכל הגורמים המעורבים שמדובר בילד חכם בלי פערים קוגניטיביים מהותיים (טוב, ברור שכל מה שקשור לאבסטרקט, זמנים, רגשות, קישורים - קשה מאד). גם אנשי ה-ABA מאמינים שילד שיכול ללמוד בדרך הרגילה (לא בתרגילים מובנים) - זה עדיף פי כמה, כי ככה לומדים בגנים, בכל מקום. אז אנחנו עובדים איתו מאד אינטנסיבי, הוא משולב מלא בגן פרטי (עם סייעות) ולומד עוד 19 שעות בבית (+ טיפולים פארא רפואיים), עיקר הדגש על פיתוח השפה, תקשורת ומשחק. לדעתי ABA הוא מעל הכל תפיסת עולם - "אנחנו החלטנו שהוא ילמד X, ועכשיו נמצא את הדרך ללמד אותו", לא זורמים עם הילד לעולם שלו - אלא מובילים אותו לשלנו. ובדרך מעודדים כל יוזמה, כל תקשורת, הכל... ולגבי הספר - בגללו בחרנו ב-ABA. ולא רק אנחנו, 20 שנה של מאמרים ומחקרים לא הצליחו לעשות ל-ABA מה שהספר הזה עשה לו (הוא פורסם לראשונה ב-93)- לפרוץ את גבולות קליפורניה ולהפוך ת'כלס לשיטת טיפול המובילה.
