אותי מסקרן המודל העסקי שלהם -- כי ממש לא מבין אותו.
אם זה כל מה שהחברה עושה, אז פוטנציאל הלקוחות שלהם הוא כמה אלפים בשנה, מכסימום (בהנחה שאלו הלקוחות "הטובים" אשר יכולים לקבל מהם כרטיסי אשראי, בהסתמך על היסטוריה בישראל, וכן מקום עבודה מובטח בארה"ב).
 
אבל זה רק פוטנציאל כללי. מתוך זה צריך להוריד:
1. חלק לא מבוטל ממי שעוברים לעבוד בחברות גדולות וידועות -- שכן לאלו יש הסכמים עם בנקים ספציפיים ו/או קרדיט יוניון "שלהם", והעובדים יכולים לקבל בלי בעיה כרטיס שאינו סקיורד. יש לא מעטים פה בפורום שעשו זאת.
2. חלק לא מבוטל מהדוקטורנטים והפוסט-דוקטורנטים אשר עוברים לאוניברסיטאות גדולות וידועות -- שוב, לרבות מאלו יש קרדיט יוניון שלהן (או שהן "שותפות" באחד), וכך האנשים הללו יכולים לקבל כרטיס אשראי גם בלי היסטוריה (מניסיון אישי).
 
בקיצור, אם אני מסתכל על כמות המשתמשים האמיתי ש*אולי* יוציאו כרטיס אשראי דרכם, אני מתקשה לראות יותר מאשר כמה מאות בשנה, אולי אלף.
 
וכאן נכנס האלמנט החשוב ביותר -- ברגע שללקוח שכזה יש כבר היסטוריית אשראי של שנה, הוא יכול לקבל (כמעט?) כל כרטיס אשראי אמריקני אחר, עם הטבות ותנאים הרבה יותר טובים ממה שהם מציעים (ואין לי מושג מה הם מציעים, אבל מוכן להתערב שהם לא מסוגלים להתחרות בתנאים של כרטיסי האשראי האמריקנים שיש לי, עם קאש באק משמעותי ועוד המון הטבות אחרות). כלומר, אלא אם הלקוח הוא עיוור/חירש/פיסח, אזי לאחר שנה (שנתיים גג?) הוא יוציא כרטיס(י) אשראי אמריקנים מקומיים, ויפסיק להשתמש בכרטיס שלהם ==> משמע אובדן עמלות שוטפות משימוש בכרטיס.
 
מה שאני מקבל פה זו חברה שיש לה כל הזמן עלות גבוהה מאוד של רכישת לקוחות, עם turnover מאוד גבוה של לקוחות, וקושי רציני בשימור לקוחות לאורך זמן.
 
מייעץ לסטרט-אפים כבר למעלה מ-20 שנה, עבדתי עם עשרות סטרט-אפים, ואף חברה עם מודל עסקי דומה (בעיה בשימור לקוחות, turnover גבוה) לא הצליחה להחזיק מעמד.
 
מה אני מפספס?