wild sands
New member
קרה גם לכם?
ביתי בת שנה ושמונה חודשים ובזמן האחרון התפתחה מעין פריחה בפניה. רופאת הילדים שלנו - אחרי ניסיונות טיפול במספר משחות - הרימה ידיים ושלחה אותנו לרופא עור מומחה. הוא אבחן את הפריחה כאסטמה של העור ונתן טיפול ראשוני. לקראת הביקור השני (לצורך מעקב) השקעתי וחיפשתי מידע על הנושא. לא הסתפקתי בגוגל, אלא הלכתי לאינדקס המאמרים המקצועיים ברפואה. זה שמשמש את המחקר הרפואי השוטף והמתקדם. מצאתי שם חומר מעניין שהעלה אצלי שאלות. עד כה הכל טוב ויפה. אלא מה? הביקור אצל המומחה. לא הגעתי עד לשולחנו (שלא לדבר על לשבת עם הילדה) וכבר הוא סיכם את הביקור. עדיין יש פריחה, כך זה ישאר, יש למרוח קרם לחות. וזהו! מבחינתו הסתיים הביקור, אפשר להכניס את הפציינט הבא. הלו! אתה המומחה - לך יש את המידע. אני המטופל (או כמו שהמעסיקים שלף אוהבים לקרוא לי - צרכן הבריאות), אני רוצה לדעת! אפשר לדבר, לתקשר, להסביר... טוב, הבלגתי. יזמתי אני את הצורך בחילופי המידע. שאלתי שאלות, הצבעתי על דברים, העליתי השערות... וואללה כאילו ניסיתי למכור לו ביטוח חיים (בלי לזלזל בסוכני ביטוח). להוציא ממנו מידע היה כמו להוציא נפט מסלעים. אתה יודע שזה שם אבל לא ברור איך מגיעים לזה. אורך המשפטים שלו לא עלה הרבה על זה של ביתי (להזכיר - שנה ושמונה). והשאלות שלי לא היו מי יודע מה חודרניות פוגעניות או משהו כזה. לא העברתי אותו ועדת חקירה, כך שאני לא מבין למה הוא שמר על זכות השתיקה. אני רוצה להניח שנפלתי על יום רע שלו. אולי היה עייף, לחוץ, או משהו. האלטרנטיבה היא שהוא לא בנאדם נחמד ולא חושב שהמטופלים שלו יכולים לבצע בחירות מושכלות ושאין להם צורך במידע. יש בעיה? תבוא אלי - אני כבר אדע מה לעשות. אבל אני ההורה. אני רוצה להיות בעל אפשרות הבחירה. לא כל הרופאים הם כאלה, אבל דווקא בין היועצים המומחים נתקלתי יותר בסוג זה של אנטיפתים.
ביתי בת שנה ושמונה חודשים ובזמן האחרון התפתחה מעין פריחה בפניה. רופאת הילדים שלנו - אחרי ניסיונות טיפול במספר משחות - הרימה ידיים ושלחה אותנו לרופא עור מומחה. הוא אבחן את הפריחה כאסטמה של העור ונתן טיפול ראשוני. לקראת הביקור השני (לצורך מעקב) השקעתי וחיפשתי מידע על הנושא. לא הסתפקתי בגוגל, אלא הלכתי לאינדקס המאמרים המקצועיים ברפואה. זה שמשמש את המחקר הרפואי השוטף והמתקדם. מצאתי שם חומר מעניין שהעלה אצלי שאלות. עד כה הכל טוב ויפה. אלא מה? הביקור אצל המומחה. לא הגעתי עד לשולחנו (שלא לדבר על לשבת עם הילדה) וכבר הוא סיכם את הביקור. עדיין יש פריחה, כך זה ישאר, יש למרוח קרם לחות. וזהו! מבחינתו הסתיים הביקור, אפשר להכניס את הפציינט הבא. הלו! אתה המומחה - לך יש את המידע. אני המטופל (או כמו שהמעסיקים שלף אוהבים לקרוא לי - צרכן הבריאות), אני רוצה לדעת! אפשר לדבר, לתקשר, להסביר... טוב, הבלגתי. יזמתי אני את הצורך בחילופי המידע. שאלתי שאלות, הצבעתי על דברים, העליתי השערות... וואללה כאילו ניסיתי למכור לו ביטוח חיים (בלי לזלזל בסוכני ביטוח). להוציא ממנו מידע היה כמו להוציא נפט מסלעים. אתה יודע שזה שם אבל לא ברור איך מגיעים לזה. אורך המשפטים שלו לא עלה הרבה על זה של ביתי (להזכיר - שנה ושמונה). והשאלות שלי לא היו מי יודע מה חודרניות פוגעניות או משהו כזה. לא העברתי אותו ועדת חקירה, כך שאני לא מבין למה הוא שמר על זכות השתיקה. אני רוצה להניח שנפלתי על יום רע שלו. אולי היה עייף, לחוץ, או משהו. האלטרנטיבה היא שהוא לא בנאדם נחמד ולא חושב שהמטופלים שלו יכולים לבצע בחירות מושכלות ושאין להם צורך במידע. יש בעיה? תבוא אלי - אני כבר אדע מה לעשות. אבל אני ההורה. אני רוצה להיות בעל אפשרות הבחירה. לא כל הרופאים הם כאלה, אבל דווקא בין היועצים המומחים נתקלתי יותר בסוג זה של אנטיפתים.