קרה כאן פעם למישהו

[רועיקו החייל]

קרה כאן פעם למישהו

שעם המשפחה הוא התנהג בבטחון, אמר את כל מה שיש לו להגיד, התנהג בחופשיות, האמין בעצמו, היה אסרטיבי, ידע להגיד את כל מה שיש לו בצורה הכי מובנת וברורה בעולם, עמד על דעותיו וכו'... וכשהוא עם אנשים אחרים (כמו כל העולם בערך - אנשים מהבסיס, אנשים שאתם לא מכירים, אנשים שכאילו אמורים להיות חברים שלכם אבל אתם מרגישים מן נתק כזה וכו') פתאום נעלם הביטחון, הקול הולך ונחלש, אתם לא אומרים כלום כמעט, מסכימים כמעט להכל רק שיעזבו אתכם ולא ידברו איתכם, פתאום כל המחשבות שהיו לכם בראש נעלמות, אתם מרגישים שאתם משקרים לעצמכם, אתם מרגישים שכולם מעליכם ברמה מסויימת שאתם לא שווים כלום וגם כשאתם מנסים להעלות לעצמכם את הביטחון העצמי אתם מרגישים אומללות... כל העולם סובב ושמח ורק אתם עצובים? זה בדיוק מה שקורה לי בבסיס. ואין לכם מושג כמה נורא זה לדעת שנשארו לי עוד שנה וחצי כאלה.

 

[גילה זילברמן]

עוד שנה וחצי כאלה?

זה לא מחויב במציאות. יש לך שנה וחצי לנסות, להתאמן, להתכוון, להכשל, לנסות שוב, להתנהג אחרת. המשפחה השכילה לצור עבורך מקום בו תוכל לבטא את עצמך. וזה מצוין. אבל לא למדת איך לעשות זאת בחוץ. בחוץ נדרשים כנראה כישורים אחרים. בחוץ, לא מובטח לך שיקבלו אותך תמיד, שיאהבו אותך תמיד. בחוץ, אתה צריך לברור יותר את המלים, להעריך כיצד מה שתאמר ישפיע על מי שאתה אומר לו את זה. האם בבית ראית דוגמא של דיבור אסרטיבי? האם היה שם מודל שיכולת ללמוד ממנו כיצד להביע את עצמך בצורה מקובלת שתורמת לך להשיג את מה שאתה רוצה באמת? אולי אתה צריך להבהיר לעצמך מה אתה רוצה באמת. עכשיו זה זמן טוב כמו כל זמן אחר.

 

[shunia]

פנה לעזרה

אם אתה חייל אז למה שלא תפנה ותבקש עזרה מקבן. זה מצב מוכר ובודאי תוכל לקבל עזרה.