קרה לכם פעם

[רחל-נשמה]

קרה לכם פעם

שנפגעתם ממשהו, ביטאתם את הכאב בצורה חריפה, ומישהו אחר נפגע בגלל זה? כלומר אמרתם דברים שאתם שלמים איתם במאה אחוז ולא מתחרטים על אף מילה, אבל מרגישים שמישהו שלא אליו מכוונים הדברים, החליט לקחת אותם אישית ונפגע? לפעמים אני כועסת על הצד הקשתי שבי, שכל כך מאמין בכנות שהיא הדבר הנכון תמיד, ולא תמיד אחרי זה אני שלמה עם המחיר כלפי אחרים.(וכואבת אם מישהו נפגע ובכלל כבר לא חשוב שאני רק ביטאתי רגש, וצודקת). נראה לי שאני צריכה לגור בכוכב צדק, רחוק מבני אדם-ושהמילה צדק היא לפחות בשם שם. אני כל כך מרגישה רע, שאני חושבת שמישהו עצוב בגללי-והערב נראה לי שמישהו כזה עצוב בגללי-הייתי צריכה לשתוק, ולשמור את רגשותיי לעצמי. רחל-נשמה שמרגישה רע ועוברת לגור בכוכבים, לכמה ימים

 

[joeblack]

כנות היא תמיד הדרך הטובה ביותר

פעמים רבות היא גם הדרך הקשה יותר, אבל היא תמיד הנכונה ביותר. שתי הדרכים האחרות הן לשמור בלב ולא לספר, או לספר משהו שקרי (שקר לבן, ´ייפוי´ המציאות, הכל אותו דבר). שתי האפשרויות האלו, אפילו אם ימנעו ממישהו להיפגע בטווח המיידי, יגרמו לעצמך וגם לצד השני להיפגע בטווח הארוך. לכן אני מאמין שהכנות היא הטובה ביותר. אם אמרת את מה שעל ליבך, והתכוונת לזה באמת, אז מי שנעלב צריך לעשות לעצמו דין וחשבון מה גרם לך להרגיש ככה, ולא להאשים אותך שאת מספרת על הרגשתך.

 

[רחל-נשמה]

joeblack ../images/Emo51.gif ../images/Emo13.gif

תחילה אומר לך תודה רבה על שיחת הטלפון, הפתעת אותי מאוד, והיה לי כיף לדבר איתך. (מקווה שלא מביכה אותך

) ותודה על התגובה, כנות זו דרכי בחיים, וגם כשאני מאמינה במה שאני עושה, וגם אחרי ביקורת מאמינה שאני צודקת בדבריי, עדיין יש לי מצפון חלש מאוד, כשמישהו עצוב-וממש לא מגיע לו המצפון שלי מתחיל להציק, אבל דברייך עודדו אותי תודה. רחל-נשמה שהיום מרגישה יותר שלמה עם דבריה, אפילו יותר מאתמול.

 

[רוח מדבר]

פגיעות, העלבות ומי שביניהם.

רחל היקרה, באנגלית אומרים to take offence וזה ממש כך. כל אחד אחראי על רגשותיו הוא!!! איננו יכולים להלך על ביצים שבירות כל הזמן ולהזהר שלא לפגוע באף אחד. אכן, זה לא כיף לפגוע באחרים. וכשאחרים נפגעים, לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי מתנצל על דברים שלא הייתי בכלל אמור להתנצל (בדיעבד) אבל העדפתי להתנצל ולסגור סיפור. איש חכם אמר לי פעם שאחרי שהתנצלתי בפני מישהו, אז לא רק שהעברתי את הכדור אל ידיו, אלה שהכדור היה בידיו מלכתחילה, כאשר הוא בחר להעלב! ואם אחרי שהתנצלתי הוא לא קיבל את התנצלותי .. אזי זו בעיה שלו. בספר "הטאו של פויה" עדן מספר על חייו, ועל תקופה בחייו שהוא קורא לה: "פילוסוף של האבסורד" הוא היה עונה בתשובה הניצחת על כל דבר "אז מה?". הדגש| "פסיכולוגים יגידו בוודאי שהיתה לי ילדות עשוקה, ביולוגים יגידו שיש לי כרומוסום אחד מיותר, ותיאולוגים יגידו שאני , השם ירחם, חסר אמונה. אז מה? שיקפצו לי כולם" אחרי אותה תקופה שהוא היה עולה על הכל "אז מה?" הוא קרא ספר ששינה את חייו, לספר קראו "3697 עצות לחיים עוד יותר מזופתים", בעיקר שתי העצות הבאות: "אם האלוהים שלך מת, אין לך את מי להאשים חוץ מאשר את עצמך!" -עצה אשר החזירה לו את האמונה בעצמו. והעצה השניה, שהוא רשם לעצמו על הקיר בגובה עינים הייתה: " להאשים את עצמך זו חכמה, לעשות משהו בנידון זו גאוניות. העולם מלא בחכמים, אבל כמה גאונים אתה כבר מכיר?!" ואז הוא החל לשאול במקום "אז מה?" "אבל מה?" ולבחון את הצדדים השונים של כל משוואה (או כל חווית חיים לצורך זה) אז באיזה שלב את בוחרת להיות? לפני "אז מה?" ? אחרי "אז מה?" ולפני ה"אבל מה?"? אחרי ה"אבל מה?" ? בהצלחה...

רוח

 

[רחל-נשמה]

רוח מדבר -אתה חכם מידי בשבילי

לא ממש הבנתי את החלק השני של תגובתך, או שאני מהססת אם הבנתי, אז אתיחס למשהו שכתבת בתחילת התגובה. "לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי מתנצל על דברים שלא הייתי בכלל אמור להתנצל (בדיעבד) אבל העדפתי להתנצל ולסגור סיפור."-גם אני, אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא רוצה להתנצל, ביחוד במצבים שאני אומרת דברים שפוגעים באדם, כי אני עשיתי לו מראה של עצמו מחוסר ברירה , מחוסר רצונו להכיר במשהו ולכן הוא כואב ומטיל עלי את כאבו. ואז המראה שלי-בדבריי עוד יותר מכאיבה לו , ואני מרגישה יסוריי מצפון-כי אם הוא בחר בהכחשה , אולי לא היתה לי הזכות להיות מראה. כתבתי דברים מסובכים-אני באמת צריכה לחיות במאדים-כי כנראה שאני אדם מסובך. רחל-נשמה

 

[רוח מדבר]

תודה על המחמאה ... ../images/Emo9.gif

רחל נשמה, אגיב בשלבים: "אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא רוצה להתנצל, ביחוד במצבים שאני אומרת דברים שפוגעים באדם, כי אני עשיתי לו מראה של עצמו מחוסר ברירה" מחוסר ברירה של מי? "מחוסר רצונו להכיר במשהו ולכן הוא כואב ומטיל עלי את כאבו. ואז המראה שלי-בדבריי עוד יותר מכאיבה לו , ואני מרגישה יסוריי מצפון-כי אם הוא בחר בהכחשה , אולי לא היתה לי הזכות להיות מראה. " א. אם לא הייתה לך הזכות להיות מראה, ויש לך יסורי מצפון מזה - אז אולי כן רצוי שתתנצלי. לפחות את תרגישי הרבה יותר טוב. ב. אם הוא בחר בהכחשה, וזה לא קשור עכשיו לאם הייתה לך או לא הייתה לך הזכות להיות מראה.. ( ואני לא חושב שאנו בוחרים להיות מראות - אלה אלו שמשתמשים בנו כמראות בוחרים אותנו כמראות - ולנו אין שום כלום קשר לזה.) אז זו בעיה שלו, ולא שלך... ואז מאיפה באים יסורי המצפון? (ממליץ מאוד לקרוא את הספר "אישיות והישרדות" של אל סיברט - במיוחד את הפרק על "הילד הטוב" . ג. האם ב"מטיל עלי את כאבו" את מתכוונת ל"מטיל עליך את האשמה לכאבו" ?? "כתבתי דברים מסובכים-אני באמת צריכה לחיות במאדים-כי כנראה שאני אדם מסובך" היות שהמוח לא עובד במילים בלבד, קורה הרבה פעמים שכאשר אנו כותבים או מדברים על מה שאנו חושבים/מרגישים/חווים אנו יוצרים מעין סיבוכון קטן.. זה לא דבר נורא כל כך כל עוד אנו בוחרים להסתכל על זה כעל הצעד הראשון להיות מודעים יותר להרגשותינו/מחשבותינו/חוויותינו. עכשיו לגבי החלק השני של הודעתי הקודמת. הרעיון היה לשתף אותך בכלי נפלא הנקרא "אז- מה?" / "אבל מה?" כאשר ה"אז מה?" זהו השלב הראשון. לדעת להשתמש במילים אלו ובכוונה זו כשלב א´ בכדי לפתח מודעות לחוסן פנימי אשר יש לכל אחד מאיתנו לגבי כל דבר בחיים. חוסן זה הינו בחירה. זהו השלב הראשון מפני שהוא רק מביא למודעותינו את החוסן הקיים.. הסכנה היא שאם נישאר תקועים בשלב זה יותר מדי אנו עלולים להפוך אפטים לסביבה ולקורות אותנו. בשלב השני, שבא אחרי שהכרנו את החוסן הפנימי הספציפי הזה שלנו. הינו ה"אבל מה?" מילים אלו, בעצם נותנות לנו את האפשרות לחפש את החצי המלא בכל כוס. לחפש את הצד הטוב של כל ירידה. לדוגמה: פגעתי במישהו שלא במתכוון, אבל אני לא חושב שאני אמור להתנצל. עם זאת אני מרגיש יסורי מצפון שכן אני לא אוהב לפגוע באנשים גם אם זה מגיע להם. אז מה ? ( ילדים היו עונים אז אזזבה..) או באנגלית So Fkuking What? שלב שני לעומת זאת: פגעתי במישהו שלא במתכוון, אבל אני לא חושב שאני אמור להתנצל. עם זאת אני מרגיש יסורי מצפון שכן אני לא אוהב לפגוע באנשים גם אם זה מגיע להם. אבל מה? הורדתי אבן גדולה מהלב ופרקתי תיסכול של כמה שבועות! אמרתי את שהרגשתי שחררתי את הלחץ מהחזה. וכו´... אני מקווה שאני מעביר את הנקודה טוב, יש לי נטיה לפעמים לגרום לבילבולציה מכוונת.. אבל רק מכוונות טובות. בהצלחה והמון אהבה רוח מדבר

 

[ג.]

ד"ר עיישר?????..

 

[רוח מדבר]

לא, רוח מדבר... ../images/Emo13.gif

 

[רחל-נשמה]

רוח מדבר-וואו המון תודה

למדתי ממך משהו חשוב בהודעה, לפחות ברמת ההבנה, ברמת הישום נראה לי שזה תהליך ארוך-. יסורי המצפון-אולי בעצם באים מהבית, מהילדות. לגבי החוסן שדיברת עליו, הוא עובד אצלי המון כלפי אנשים שאין לי רגש חם אליהם, לאנשים שיש לי רגש חם אליהם לפעמים שלב ב עובד אצלי שלב האבל מה...כשאני יודעת שהאדם שהייתי לו מראה הצליח להפיק טוב ממה שעשיתי. אם כל מה שהוא הפיק זה פגיעה, עלבון ולא הצליח להבין מעבר , ונשאר בהכחשה, ויש לי רגש חם אליו אז יסוריי המצפון. ובמקרה המדובר לא רק שהבחור נשאר בהכחשה, הוא משתף פעולה בפגיעה נוספת בי, (ובטוח לא מרוע כי הוא לא מצליח להבין), וגורם לי עכשיו להיות בשלב א של החוסן-ולעבור לשיטת התוקפנות ללא מעצורים-וכואב לי כי הרבה חודשים סהר לימדו אותי לא לנהוג בדרך זו. אני מתחילה להכשל בכל מה שלמדתי

, ואני חושבת שההליך המשפטי מכניס אותי השבוע קצת לאיבוד שליטה. רחל-נשמה

 

[נטע....]

רחל היקרה!

מההודעה שלך לא היה לי ברור למה את מתכוונת, לא פירטת באיזה מקרה מדובר ומי האדם שלדעתך פגעת בו. אבל אתמול נכנסתי לפורום "להרגיש טוב" וקראתי את מה שכתבת שם, על ההשוואה בין הפורום "להרגיש טוב" ובין הפורום הזה, של סהר. ונראה לי (תקני אותי אם אני טועה) שאת מתכוונת למה שכתבת באותה הודעה. אני חושבת שבמקרים מהסוג הזה, אין מקום לביקורת עצמית. בכל מקרה את מביעה את מה שאת מרגישה כאן ועכשיו, ברגע שבו את מביעה את הדברים. גם לי קרה שאמרתי דברים שאחר כך חשבתי שהם ממש טפשיים או אפילו עלולים לפגוע במישהו (זוכרת את רגשות האשם שלי כלפי פרוזק?) אבל עכשיו אני יותר ויותר מבינה שזה לא משנה מה קורה אחר כך. בכל פעם שאת מביעה רגש כלשהו, הרגש הזה הוא נכון ואמיתי באותו רגע וזה מה שחשוב. ולגבי אותה הודעה שכתבת ב"להרגיש טוב" (אם אכן לזה את מתכוונת): אני חושבת שעשית צעד אמיץ שהבעת את דעתך ואת הרגשתך. אם בכל פעם שנרצה להביע פגיעה ו/או רגש כזה או אחר, נחשוב האם זה לא פוגע באחר, אז לאן נגיע? בסופו של דבר נשאר לבד עם הכאב. וזה לדעתי הכי נורא בעולם. באהבה נטע

 

[רחל-נשמה]

נטע-מקסימה

בכוונה לא פירטתי, כי חששתי עוד יותר שיפגע אם אפרט, ואת צדקת יקרה , התיסרתי בגלל התגובה הזו שלי.אני שלמה איתה במאה אחוז-גם היום, אבל פגעתי בגיל ולא חשבתי על זה מראש. אני דיברתי איתו בטלפון ואני באמת חושבת שהוא מקסים עם נשמה טובה. ובניגוד למה שד"ר עישר אומר, לא רק ברשת, גם בחיים וגם ליד אישתו לעתיד אני יכולה לחבק את גיל ולאמר לו גיל אני אוהבת אותך-כי אני מרגישה את זה ולא רק מקלידה(וזה לא רומנטיות)-מבחינתי אין הבדל בין הרשת לחיים אולי אני חייזר-אני לא מפזרת אהבה ברשת למי שאני לא אוהבת, או עדיין לא פיתחתי רגש כלשהו יש מילים חלופות כמו ברכת יום טוב וכו´. וכשאני אומרת למישהו שאני אוהבת אותו , אני מתכוונת אוהבת. כשאני מאוהבת במישהו אז אני אומרת מאוהבת , מי שמחליף את המילים אוהבת למאוהבת הבעיה אצלו לא אצלי. ד"ר עישר כשאני ארגיש שאני אוהבת אותך, אני אכתוב לך שאני אוהבת אותך, ואני גם לא אהסס להתקשר לקליניקה שלך, ולאמר לך שאני אוהבת אותך, ולהזמין אותך עם גיל לביתי ולאמר לך שאני אוהבת אותך-אוהבת זה לא מאוהבת, ואם אתאהב גם אומר גם ברשת וגם בחיים-אין לי הבדל תשאל את שי המסכן. רחל-נשמה

 

[רחל-נשמה]

נסיון נוסף

 

[רחל-נשמה]

הוא לא אוהב קישור היום אז

אעתיק לפה את התגובה שפגעה. מה ההבדל בינינו לבין סהר תמיכה?ו גיל גיל אני אסבירו רחל-נשמה < ההודעה הנוכחית √ הדומה בין הפורומים "סהר-תמיכה" ו"להרגיש טוב" שניהם הוקמו במטרה הראשונית שלהם לתמיכה נפשית ולהביא את האנשים להרגשה טובה. מאחרי הקמת שני הפורומים עומד אדם בשם "ד"ר עישר". השונה בין הפורומים 1-חשוב ביותר-בפורום "סהר-תמיכה" , מי שקובע את רוח הפורום ושומר עליה בעקביות זה "סהר-תמיכה" -כלומר מנהלי הפורום. בפורום "להרגיש טוב", מי שקובע את רוח הפורום, זה גרעין מסויים של אנשים שמאמין באהבה ורוחניות בדרך מסוימת שלא מקובלת על האחרים שכל כך מעריצים ומנסים בכח להתאים עצמם לגרעין, לרבות מנהל הפורום עצמו הידוע בשם "גילגיל", במקום שמנהל הפורום "גילגיל" ינהיג את רוח הפורום. 2-מהי אהבהבפורום "סהר-תמיכה" בעיקר בפורום צעירים, יש המון שימוש באיקונים וביטויי אהבה, אהבה תמה שבאה מהלב ועם מלא כוונה, הם מרגישים שותפים לכאב ורוצים לחבק ולהקל-ואני מדברת מנסיון ביומים שאני נשברתי והם חשו , הם כולם בצורה מדהימה עטפו אותי באהבה מפליאה בצט, והקפיצו את הסהרים ולא נחה נפשם שעות עד ששמעו שאני בסדר ושמרו עלי ימים שלמים עד שהשביעו אותי שהכל בסדר אצלי ואני לא משקרת.-יש מה ללמוד מהם מה זו אהבה. בפורום "להרגיש טוב" אצל חלק גרעין(לא כולם)-אהבה היא מילה בת ארבע אותיות על מסך ולא יותר, אהבה היא איקונים שממלאים הודעות שלמות, אבל היא לא קבלת האחר במציאות כמו שהם מקרינים במסך.ואנשים חשים בקבוצה דחויים, מרגישים מבחוץ אבל לא מעיזים לאמר זאת כי כולם שותקים כמו חוק העדר ולאט לאט מתרחקים(והלוואי והייתי מדברת רק בשמי). 3-הקשבה, ותמיכה-בפורום "סהר-תמיכה" יש אהבה, שותפות, הקשבה על ידי רוב הגרעין הפעיל לכל הודעה שדורשת תמיכה רצינית, ולא הודעה שמופנית למישהו מסויים. או שעוסקת בנושא שרק סהר-תמיכה יודעים להגיב עליו. בפורום "להרגיש טוב"-יש אהבה, שותפות , הקשבה רק אחרי שרומזים שנפגעים, אחרת חוסר הרגישות שולט כאן על ידי קבוצת אנשים (אף פעם לא כולם). 4-קבלה שווה-בפורום "סהר-תמיכה" כשמישהו חסר הרבה זמן והיה פעיל , מרגישים , שואלים מתעדכנים איפו הוא בין החברים ומעדכנים את מנהלי הפורום, "סהר-תמיכה", בפורום "להרגיש טוב" אנשים שהיו פעילים יום יום אינם ולא כל כך מתענינים מה עלה בגורלם עד שמישהו מתריע שמשהו כואב בפורום, וזה בדיוק עד לפעם הבאה. יש פה קבוצה מענינת ויש שפחות. אני חוזרת על הציטוט שנכרת בזכרוני "יש פה קבוצה מסויימת ...פחות מ-9 לטעמי....שהם עמודי התווך של הפורום". גיל אני רוצה להדגיש כותבת עכשיו בחורה שהיה לה המון המון ביקורת על סהר-תמיכה, הוציאתי להם את הנשמה, קיבלתי מהם המון עלבונות, היה לנו מאבקים רבים אבל- הם לימדו אותי בדרכם מה זו אהבה וקבלה אמיתית. והיום אני מרגישה מלאת כעס לפעמים עליהם, גם על האיימייל האחרון ואני תמיד אומרת להם הכל חזרה -וגם עליו בסוף הגבתי והוציאתי וקיבלתי הסבר. וכן הם גם טועים לפעמים לא מעט לטעמי אבל.....הם הקימו שם משפחה-האנשים שם בינהם ממש מלאי רגשות אחד לשני, ממש שואלים בכוונה תמה מלאת רגש לשלומם אחד של השני, הייתי חלק מהקבוצה חודשים הרגשתי אהבת אחים מהנוער. אהבה נאיבית, מחבקת, עוטפת -לילות ללא שינה אם מישהו חש ברע, אהבה של קבוצה. אני לא יכולה להסביר במילים כמה הצט הקבוצתי גיבש אותנו , היינו שעות יחד חודשים בצט, בהתחלה סהר-תמיכה היו איתנו אח"כ פרחו משם, ונשארנו משפחה יחד חודשים, בצט הבוגרים יותר נשארו עם הצעירים. אנשים שם נכנסו לי ללב הקטן ואני ללב של חלק נכבד מהם כמו שאני עם הכל . פה אני לא מרגישה שזה קיים-זה יותר פורום שמשמש כמה אנשים בשעות העבודה שלהם להעביר זמן בפאן , ומעט מאוד שעוד לא החליטו אם הם שייכים לפה או לא. מתנצלת שמכאיבה לך בהודעה זו , הבית שלי פתוח בשבילך ובשביל יפעת תמיד אם תבחר רחל-נשמה שאומרת לגיל היום

 

[morrr]

מהנשמה

כן רחל נשמה זה קורה לכולנו ואנו מצטערים על זה. אבל אם אותו אדם נפגע כנראה הוא לא נפגע ממך אלה מהאמת. היות וקצת אני קוראת מה את כותבת אני מאמינה שאותו אדם ידע שלא התכוונת לפגוע . מעבר לזה רק האמת כואהבת ולפעמים שאומרים את האמת גם פוגעים למרות שזה לא המטרה אל תקחי את זה אישית אותו אדם יודע בתוכו שלא רצית לפגוע ומה שחשוב עכשו לא יהיה חשוב יותר מאוחר או יתגמד.ויתכן שמתוך מה שאמרת אותו אדם יתחזק ויראה את האמת אז שוב עשית דבר טוב נשיקות וחיבוק ענק

 

[רחל-נשמה]

מור-אני מרגישה טריגר ../images/Emo18.gif

כמו אותו רופא שבא למשפחה, בלי לשאול את רצונה לדעת, או אם היא בשלה לכך, ואומר לה אני חייב לבשר לכם בשורה רעה, ליקירכם יש מחלה. ואני רואה את עצמי באותו רגע בצד המשפחה , (זוכרת שמסרו עלי), צורחת על הרופא, אתה שקרן, אתה דפוק, אתה רופא גרוע, אני אלך לאחר, זה לא נכון, אתה טועה, אתה לא מבין-----והוא כמו שאמרת מבחינתו ולצערו אמר את האמת. אם הוא אמר למשפחה את האמת, ויש בידיו כלים לעשות משהו למען יקירם, אז יש לו נחמה שלפחות הוא עושה משהו לעזור. אך אם הוא אמר למשפחה את האמת, והמשפחה בוחרת בהכחשה, כי הוא אפילו לא מציע שיטת טיפול או ריפוי, הוא רק הכאיב למשפחה, למה לדעת אם אין טיפול? אז נכון סה"כ הרופא אמר את האמת, אבל האם נכון תמיד לגלות למישהו שהוא חולה? אני עד היום לא סולחת, כועסת כואבת , על רופאיי שסיפרו לי אמת מסוימת מבחינתם, ורוצים שאאני אכיר בה, וההכחשה זו הדרך שלי לחיות ולהלחם-וזה עוזר לי. האם היתה לי זכות לפגוע בגיל? אז מה אם אמרתי את האמת שלי, ומה שעל ליבי, ובשם עוד הרבה אחרים, שמרגישים כך , (אומרים לי ולא לו), אז מה האם אני אמורה לא להתיסר? רחל-נשמה שצריכה ללמוד לשתוק

 

[morrr]

רחל נשמה

חביבתי צר לי ואם זה יעזור לך אני מחבקת אותך . אני מסכימה איתך לא כל אחד יכול לאומר אבל מתוך הכרות מאד קצרה פה אותך הגישה שלך מאד מעמיקה ומאד מאד לבבית ונותנת כוח בסופו של דבר. ולא על תשתקי כי את אומרת דברים מהנשמה מתוך השתתפות מלאה בצר וגם שמחה של אנשים אחרים ואם פגעת אני בטוחה שכבר זה נסלח . צר לי שאנשים שטיפלו בך והסבירו לך לא היתה להם נשמה צר לי שפגעו בך אבל גם קיבלת נתינה גדולה של הבנה לרגשות של אחרים וזה מתנה נפלאה לאף אדם איין זכות לפגוע ואמרת אמת לא תמיד באה על מנת לפגוע לפעמים כשנפגעים זה נותן חומר והרבה חומר של חשיבה ולפעמים זה גם עוזר ושוב אני בטוחה שאת בטוח לא התכוונת לפגוע חיבוק ענק ונשיקה לרחל נשמה טובה טוב שאת כל כך את וטוב שאת כאן עוזרת ותומכת ונותנת כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים תודה

 

[רחל-נשמה]

מור-יקרה

תודה לך אישה יקרה, אני קוראת את החיבוק ואהבה מהלב שלך, וכל פעם מחדש מורידה דמעות-כי אני לאחרונה דווקא למדתי מפורום סהר-מבוגרים לקבל אהבה ותמיכה . את יודעת היום אני מבינה מה גרם לכל הכאב, משבר, ובום שהמפגש הביא איתו. יושבים שם בפורום אנשים, דומיננטים(כמה לא כולם), שלא יודעים מה זה כאב של החיים, לא יודעים מה זה סבל עמוק, לא יודעים מה זה התמודדות אמיתית בחיים, לא יודעים מה זו באמת נתינה לזולת, חסרי עמוד שידרה מטלטלים לכאן או לכאן להתאים עצמם לזרם הסוחף, לא יודעים מה זו אהבת זולת אמיתית. לרחל יש בעיה בחיים-יש לה אינטואציה מפותחת יתר, היא יכולה לקלוט דברים על ידי מבט, על ידי מילים, הרבה יותר מהר מאחרים. לקלוט שאדם הוא חסר רגישות, לא יודע לתמוך,לא יודע להבין ללב האחר, אני אפילו לא צריכה לראות אותו, מספיק לי לקרוא את המילים, ובמיוחד בהקשרים שהם נאמרים. מספיק לי לראות שדרך ארץ הוא לא יודע מה זה,כללי נימוס בסיסים, וכשמביאים את הדברים בפניו, הוא לועג וציני.....ואת יודעת מה ....נמאס לי להתנצל שפגעו בי....מאוד, מאוד...ומנסים לעשות ממני איזה בן אדם דפוק. אני רוצה להגיב כאן לאיה -אישה יקרה תחילה אומר לך שאני מזמינה אותך גם להכיר את משפחת סהר המופלאה. קראתי את מה שכתבת ותגובתי היתה פשוט

הטלפון שלי פורסם מלא בפורום את מוזמנת להשתמש בו אם תרצי. אבל כמו שהתעלמו ממה ש-ג, כתבה אתמול, ככה התעלמו ממה שאת כתבת , ואת יודעת מה יש משפט שאומר הדג מסריח מהראש-ואם מנהל הפורום שם עלי פס, משפיל אותי על רגשותיי, מנסה להפיל עלי את התמוטטות של הפורום שלו, אז מספיק סף הכאב שלי עבר. לא מוכנה יותר להתנצל שכואב לי, לא מוכנה להתנצל יותר שנפגעתי, לא מוכנה לקרוא את הניתוחים הפסיכאטרים של ד"ר עישר-כאילו אני האשמה שפגעו בי,במקום לדבר על התנהגות לא אנושית שנעשתה כלפיי. מבחינתי שם הפורום החדש הוא "פורום להרגיש רע"-כותבת, ומורידה דמעות.....הפורום הזה צריך להתביש בקיומו ברשת. ונשבר לי אני לא זבל של אף אחד בפורום הזה, גם לא שלך גיל, תתחיל להיות כנה עם עצמך, ואל תספר על פורום תמיכה נפשית-כי פורום תמיכה נפשית לא מסתדר עם רוחניות חסרת רגישות של הנערצים עליך. רחל-נשמה שחוותה מה זה אהבה מכאיבה , שבמקום לגרום לה לחיוך גרמה לה לדמעה

 

[רחל-נשמה]

קישורים ?

 

[רחל-נשמה]

נסיון נוסף

צירוף ההודעות של איה ושל ג.