קרובה, רחוקה, כאן וקצת כבר לא

koryz

New member
קרובה, רחוקה, כאן וקצת כבר לא

אם עכשיו היה הזמן שלי למות, לא ידוע לי כיצד הייתי מרגישה אני מניחה שהייתי רוצה למות מהר, בלי כאבים (כמו כולם?) מה יש ביכולתנו לעשות? באים ומדברים ומרגישים כל כך קטנים שום דבר, שום דבר שיש ביכולתנו לעשות בשביל לשפר את הרגשתך בשביל להחזיר אותך הביתה בריאה נצמדים אל כל דקה, אבל רואים וכואבים אותך סובלת נקרעים מול עוד שניה, להיות איתך, כולנו נלחמים עליך האם זה מה שאת היית רוצה לו יכולת לדבר? האם את מחכה שנשחרר אותך מכאן, נאהב אותך חפשיה מכאבים, שלווה? האם גם לך קשה להיפרד? זה כל כך כואב לראות אותך, עם המבט החכם כל כך שלך, מגיע לפוקוס, מתוך הכאבים את צלולה לחלוטין את מתקרבת אלי מנסה להגיד משפט, מילה את שדה, המוח שלך תמיד היה חד, א' שואלת את האח אם את בהכרה אבל אני רואה אותך את המבט שלך אני רואה שאת רואה אותי, שומעת, אוהבת, כואבת את מבינה כל מילה ממה שאני אומרת גם אני אמות כשיגיע זמני יגיע הזמן שניפגש בצד השני. אני לא צריכה לשמוע אותך אומרת את כל המובן מאליו את תמיד בליבי ואני תמיד אהיה חלק ממך זה רק הגוף שמתבלה ומתחלף
 
למעלה