קריאה וחינוך הומניסטי

[ישראל שורק]

קריאה וחינוך הומניסטי

שלום חברים, לאחרונה אני מעורב בשאלה, באיזו מידה חיונית קריאת ספרות (אני מדגיש, ספרות יפה, שירה, מחזות, ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות) להתפתחות האדם. השאלה חריפה מאוד ולחריפותה שני מוקדים: 1. לאחרונה פחות אנשים בכלל קוראים ספרות בכלל וספרות יפה בפרט. זה נכון לגבי ילדים אך גם באשר למורים ולמבוגרים בכלל. 2. האם קיים קשר סיבתי או קשר תורם (אפילו מתאם חיובי מובהק) בין קריאה של רומנים וספרות לבין התפתחות רגשות כמו אהבת אדם, חמלה, רגישות, עידון וכיו"ב. אני משיב לשאלה הראשונה, כמו מרתה נוסבאום, בחיוב. מצד שני קראתי לאחרונה מאמרים שתוקפים בחריפות את נוסבאום וגישתה (למשל דני סטטמן ואחרים). טענתם המרכזית היא שלא הוכח שום קשר סיבתי בין קריאה לבין התפתחות הומניסטית. מה דעתכם? עד כמה חיוני להתעקש על קריאה של ספרות בקרב הדור הצעיר? עד כמה עלינו להתעקש על קריאת ספרות בעצמנו? אחר כך יעלו שאלות נוקבות לא פחות: האם אנחנו יכולים בכלל להצליח (אם נרצה להיאבק...)? האם המחשב הוא אויבו של הספר? אם כן אולי עליכם להימנע מלהשיב לי ובמקום זה ללכת לקרוא משהו! איתכם ישראל

 

[פשוש עם זקן]

קריאה זה מאמץ מוגזם בימינו

תראה, אני לא ככ צעיר. גמו הרבה בני גילי יש לי פיתוי להגיד שהכול אשמה של הדור הצעיר. כי מה זה, לא דורשים מהם, מפנקים אותם,סולחים להם, זורמים איתם נותנים להם. אממה מי שמכיר מקרוב פעילות עם מחשב עם זמן תגובה נורמלי לא יכול לעבור למוד אחר של קריאה ככה פתאום. הדור הצעיר לא אשם. המחשב שינה להם את ההתיחסות לזמן וצריך את האמת הזאת להגיד בקול רם. זה לא שהם לא רוצים לקרוא הם פשוט לא יכולים. הנה זאת האמת. הילדים לא יכולים לקרוא. עצוב מאוד עד בלי די אבל ברור כשמש שזה המצב מבחינת השאלה- אני קראתי לא מעט שהייתי צעיר ואיך אפשר לדעת איך הייתי יוצא בלי זה? יותר הומניסטי או פחות אם זה בכלל ניתן... ברור שאני מקווה שנוסבאום ואתה צודקים כי זה כבר ישפר את המיקום החברתי שלי. כלומר השאלה של התועלת שבקריאה תישאר לדעתי בלתי פתורה...

 

[סינתטית אפריורית]

ספרים

לדעתי מזמנים יותר חוויות אסתטיות מאשר סרטים או בכלל. כלומר: קריאת ספר מזמנת מסע שהוא חיוני לאדם, כטריגר להעשרת עולמו המדמה, העשרת אוצר מילותיו, העשרת יכולת כתיבה ללא שגיאות, העשרת דמיונו, כושרי האסוציאציה, פתח למיתוסים, תרבויות. בקיצור מכל טוב. פיתוח רוח האדם. איני חושבת שהאינטרנט הוא האוייב, כמו שבעבר חשבו שהוידאו הרג את הרדיו ושהסרטים הרגו את הספרים, עדיין לספר טוב אין תחליף. נגישות הספרים גם כיום היא גדולה ויש עידוד קריאה. תוכניות לימודיות וחינוכיות לא ממש השתנו. יתכן ואפילו המדיה האינטרנטית עשתה טובה לעולם הספרים, היות ואותם ספרים שהיו על המדף ונזקק מסע לא פשוט להשיגם, כיום יותר קל להגיע אליהם. כמו כן: איני בטוחה שמספר המנויים לספריות הציבוריות פחת ברבות השנים , איני בטוחה שמספר רוכשי הספרים ירד. האם עולם הספרים במשבר? האם תרבות הקריאה נמצאת על סף קריסה? זה משהו שדורש בדיקה. יתכן וישנה מודעות רבה יותר או איזשהי חרדה בעקבות "שחקן" נוסף שהגיע לזירה ויתכן והוא מאיים על עולם הספרים הישן והטוב. לא בטוחה שזו התמונה. גם בזמני שלי (ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה. נשמע זקן כזה) היו ילדים, שתיעבו לקרוא ספרים ולא עזר כלום לעודד אותם ויחסית ספרים הם אלו שרק היו בנמצא, אז הם מצאו להם תעסוקות אחרות והיו כאלו שהנהנו והתמוגגו לקרוא והקפידו הקפדה יתרה לקרוא ספרים. אבל בגדול: אני איתך (נו מה חדש? )

 

[Gitoros]

דווקא ההיתי אומר שהמחשב והספר יכולים ליהות

ידידים נהדרים,וזאת בשל העובדה שהרבה פעמים המחשב (אינטרנט) גורם לאנשים רצון לקרוא ספר בעקבות המלצה על ידי מספר אנשים באתר כלשהו,או בעקבות צפייה בסרט אשר מתבסס על ספר כלשהו אשר גורם לכך שאנשים ילכו לקרוא את הספר על מנת להעמיק את החוויה או בכלל על ידי קריאה של דיון כמו זה שיכול להזכיר לי (וכנראה גם לאנשים אחרים..) שהרבה זמן לא קראתי ספר טוב

. ולהפך-אם יש נושא בספר שסקרן אותי במיוחד אני הולך ישירות לאינטרנט לבדוק אותו על מנת לספק את הסקרנות. מה שכן חשוב מאוד לעדכן את הדור הצעיר ביתרונות שיש בספר לעומת המחשב וההפך על מנת שיוכלו להפיק את המיטב משניהם. עכשיו בקשר לשאלה מס' 2 שהעלית אני מאמין שהקשר בין ספרות להתפתחות רגשות חיוביים קיים וחזק,אך אין לנו לשכוח שיש לנו עוד מקורות שבהם אנחנו יכולים להעשיר את היכולת הרגשית שלנו כלפי הסביבה(וכן פה המחשב והטכנולוגיה עונים ברמה מסוימת גם על החלק הזה).

 

[Gitoros]

דווקא *הייתי* אומר... יכולים *להיות* ../images/Emo163.gif

 

[hilabarak]

שאלה מעולה

לדעתי התשובה נחלקת ל2 חלקים : 1. אין לי צל של ספק שקריאה והתפתחות הומניסטית הולכים יד ביד. הסבר מלומד לצערי אין לי, אבל חוויה אישית כקורא יש לי. וכמו אדם דתי שמשוכנע שאלוהים קיים בלי שום הסבר, אני משוכנע שאם לא הייתי בולע ספרים, הייתי מתפתח הרבה פחות. אם למשל הייתי מפספס את תוכניות הטלוויזיה, גם הייתי מתפתח פחות, אבל לא נראה לי דרמטי מידי. 2. אני לא חושב שאפשר להתעקש עם הדור הצעיר על קריאת ספרים. אפשר ל'חנוך' אותו. ודוגמא נהדרת מיום שישי האחרון : הייתי אצל הוריי, וביתי בת ה10 ישבה לראות טלוויזיה. לקחתי את הספר שהבאתי לה במיוחד מהבית ואמרתי לה "עמית, אולי תקראי קצת במקום טלוויזיה ?". היא עשתה פרצוף, ולא התעקשתי כדי לא להפוך את הקריאה לשנואה. במקום זאת אמרתי לאבא שלי בחיוך "סבא אולי תצליח אתה במקום בו אבא שלה נכשל ? אני פשוט חייב לישון קצת כי קמתי מוקדם ו....". אבא שלי אמר לה "עמית, פעם היית קוראת המון, בזמן האחרון כשאת אצלנו את נדבקת לטלוויזיה". כמובן שגם הוא קיבל פרצוף קצת עקום. ואז הוא עשה משהו שהדהים אותו בפשטות, הוא אמר לה "את יודעת מה, נכבה את הטלוויזיה, ואני אביא גם לי ולסבתא ספרים ונשב כולנו יחד לקרוא". וככה מצאתי אותם אחרי שעתיים עדיין קוראים. בקיצור - לדעתי אי אפשר להכריח, אבל אפשר להתעקש בצורה יצירתית ולחנך תוך כדי חניכה אישית.

 

[ישראל שורק]

קריאת ספרים: אשרי הנכדה הקוראת

כמה טוב לעמית שיש לה סבא וסבתא כאלה. אני שואל את עצמי אם באמת זה סיפור של דוגמה אישית והיעדרה (הורים רבים שולחים את ילדיהם לקרוא ספרים בעוד שהם עצמם מסתפקים בקריאת עיתונים במקרה הטוב). הורים שמבלים שעות מול מסכים, לרבות מסך המחשב, אינם יכולים מבלי להיקלע לסתירות, להורות לילדיהם להימנע מהמחשב. כאשר הוויכוח היחיד הוא על המידה הנכונה, על כמה ולא על מה, או אז המעמסה החינוכית כבדה מאוד. אני בטוח שהפעילות הזאת, הבאת ספרים וקריאה בהם, טבעית לסבא של עמית. הוא לא משדר שום זיוף ושום העמדת פנים בעשותו כן. מצד שני, הורים רבים יכולים לנצל את כמיהתם שילדיהם יקראו ולחנך את עצמם לתרבות קריאה. זה מחייב, כמו בדיאטה שרוצים שתצליח, שינוי אורחות החיים בבית. לא פחות מזה. אחרי שנאמר מה שנאמר אודות הורים והדוגמה האישית אני רוצה לסייג את מה שכתבתי לך. אני מסכים עם הטענה שמדובר בסיפור של דור שלם, של תקופה, של תרבות. נראה לי, מבלי לחטוא בפומפוזיות, שמשהו בתחושת הפנאי, שבלעדיה קשה לצלול אל תוך עולם אחר, משהו בתחושת הפנאי הלך לבלי שוב בתרבותנו עתירת האס-אמ-אסים, אצלצולים, הדיגיטליה, הלפטופים ושאר מרעין בישין.

 

[מוטי עטיה]

מחזק את אבחנותיך ואוסיף

בתור מישהו שלא יכול לראות את החיים שלו בלי הרבה ספרים סביבו ושזה חלק חשוב מהחיים שלי, אני לא חושב שרבים שותפים איתי בזה ויתרה מכך נראה לי שזה הולך להחמיר. דווקא התחום של הוצאת ספרים ממשיך לפרוח, ויוצאים ספרים חדשים במהירות שבה מוציאים כיכרות לחם טרי. יוצאים היום המון המון ספרים, וזה אני אומר בתור מישהו שעבד בצומת ספרים כשנתיים וחצי. כל הזמן היינו מקבלים עוד ועוד ספרים חדשים, ואנשים קונים ספרים- זה עסק שעובד ולמטרות רווח. יש כאן מעין פרדוקס. מצד אחד לא קוראים, מצד שני, יש שפע עצום של כותבים ומפרסמים וכן קונים. איך ניישב אותו? לא יודע, אבל בתור זיין שכל עם דיפלומה אין לי בעיה להשאיר פרדוקסים פתוחים. וחיזוק לישראל- כשהייתי ילד בן 17, הספרנית שאלה אותי, (הספרנית!) איך יש לי זמן לקרוא עם כל הבגרויות. כשעמדתי בספרייה של האוניברסיטה עם שני ספרי קריאה שאל אותי סטודנט עמית שלי לפילוסופיה בתמיהה, מה? יש לך זמן לספרים? אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר, וזה הבאתי מאיזה ספר או שזה סתם פתגם כזה? אני לא זוכר...

 

[ישראל שורק]

../images/Emo45.gif סיפור מצחיק-עצוב

תודה מוטי. כמי שעבד בצומת-ספרים יש לך רעיון איך להסביר את תרבות הקניה רבתי של ספרים בישראל? הם יחסית זולים, אני יודע. אולי בזה העניין? האדם אומר לעצמו- מתוך ניכור עצמי מתמיד- למה שלא אכניס איזו פנינה תרבותית הביתה בשמונים ותשעה שקלים וגם אקבל עוד פנינה אחת על הדרך במבצע בתשע עשרה תשעים... ? מה, הספר נושך? הוא מלכלך? צריך להאכיל אותו? להשקות אותו? להוציא אותו לפיפי? קדימה מוטי. אתה באמת רוצה שנשאיר את זה בתור "פרדוכס פתוח"? בניתי עליך שתפתור את התעלומה!

 

[מוטי עטיה]

היום שולטת בעולם מחשבה תועלתנית צרה

כל דבר חייב להסב תועלת, גם האנשים עצמם, זה הכלל של העולם הכללי. קריאה חוויתית של ספרים לא מסבה תועלת בטווח הקצר, אלא רק בטווח מאוד ארוך וקריאה חוויתית של ספרים גם יכולה להזיק במובן הצר לטווח קצר. קנייה של ספרים ואולי קריאה שטחית של חלקם נותנת תועלת לטווח הקצר, כי היא נותנת לאדם תדמית של אדם מקורי ומעניין, אז קונים. קריאת עומק של ספרים, קריאה חוויתית אמיתית לעומת זאת כאמור, לא מועילה במובן הצר. כמו-כן קשה מאוד להגדיר ולהסביר מה התועלת הזו בכלל. בעולם שבו הכל שמיש- זו בעיה.