קריאה לדיון!

[Etumin]

קריאה לדיון!

בעקבות משהו שכתבתי בפורום אחר, פורום עם זיקה פסיכולוגית, ובעיקר בעקבות התגובה שקיבלתי ממנהל הפורום, חשבתי שאולי יש מקום לנסות להעלות את הדיון בפורום הזה. אולי זה יותר מתאים. אקדים את המאוחר ואספר שנתבשרתי שההודעה שלי לא תישאר בעתיד הקרוב. אני מקווה שבפורום פילוסופי תהיה יכולת להתמודד עם זה באופן קצת יותר מורכב. באותו פורום היתה הודעה קצרה מאוד: "מהי שיטת ההתאבדות המומלצת לדעתכם" (משהו כזה). זה היה כל תוכן ההודעה, והיא הייתה ללא תגובות. ההודעה הבאה היא התגובה שפירסמתי לשאלה שלו. אני מתנצל מראש - זה טיפה ארוך! (וכנראה גם שנוי במחלוקת, שכן זה לא שורד את הפורום ההוא...)

 

[Etumin]

הפתרון הסופי

נחום שלום. קודם כל, נחום, תקום! (הייתי חייב...) שנית כל, אני מאוד מקווה שעוד לא בחרת שיטה ועוד יותר מקווה שלא ביצעת שיטה כלשהי, שכן לו כך עשית, אני כותב את התגובה הזאת לשווא! השאלה שאתה מעלה היא, בעיני לפחות, חשובה, ומצריכה טיפול והתיחסות רציניים, משהו שלא נהוג לעשות בדרך כלל לצערי. החלטה לגבי איזה שיטה מתאימה לך מצריכה ממך קצת שאלות עם עצמך. בגלל הנושא ובגלל האופי הציבורי של הפורום, אני אמנע כאן מלדון בשיטות ספציפיות ודוגמאות, אבל אני שולח לך במסר פרטי אתר מעולה שעושה בדיוק את זה, בצורה מאוד רצינית ויסודית. אני רק אעלה כמה נקודות למחשבה. יש הרבה מאוד שיטות ופעולות שאתה יכול לנקוט כדי להשיג את מותך. חשובים ההבדלים בין השיטות מבחינות כמו: מהירות הפעולה (אם יש לך זמן מוגבל עד שימצאו אותך וכיו"ב), האפקטיביות שלה – הסיכויים שהיא לא תצליח, מידת הכאב הצפויה בה וכיוצא באלה הבדלים מבחינות אחרות. מעבר לזה אתה צריך לשאול את עצמך א. למה אתה מתאבד ו-ב. מה אתה מנסה להשיג בהתאבדות הזאת, חוץ מהמוות שלך. אדם שסובל ממחלה סופנית ורוצה להיגאל מיסוריו יבחר בדרך שונה מאדם שמתאבד בגלל מצוקה כלכלית, או מאדם שמתאבד כדי להביע מחאה חברתית כלשהי (נגד ההתנתקות – מאימים בהתאבדות בתביעה בים דווקא, לדוגמה אקטואלית, עם משמעות סימבולית חשובה), או מאדם שמתאבד בשביל שמשפחתו תקבל את כספי הביטוח, כאן אתה צריך התאבדות בקטגורית "שתיראה כמו תאונה". או אם אתה מתאבד נרקיסיסטי, ואתה רוצה פרסום ציבורי ואפקט תקשורתי, לדוגמה, אתה תצטרך למצוא דרך מספיק יצירתית, ואולי היא תצטרך להיות יותר כואבת, וכיו"ב...שיקולים משיקולים שונים. יש עוד הרבה דברים ושאלות שיכולים להנחות אותך בבחירת השיטה המועדפת עליך. כל אלה, וגם רשימה ארוכה של השיטות עצמן תמצא באתר שאני שולח, ואם אתה לא מסתדר עם האנגלית או משהו כזה, או בכלל אם אתה רוצה להרחיב על זה את הדיון אני אשמח אם תפנה אליי בערוץ הפרטי, זה דיון שקצת קשה לנהל כאן מחשש למחיקת הודעות. אני מאחל לך כל טוב ואני מקווה שאתה מרגיש טוב. "אני מכיר את הזכות לחיות, לא את החובה לחיות".

 

[Etumin]

ועכשיו אתם...

אשמח באופן כללי לכל התיחסות לנושא הטעון והמורכב, שמיד נזכיר גם שאיך קוראים לו (קאמי? אני גרוע במי אמר מה וכל זה...) הגדיר אותה כשאלה הפילוסופית היחידה או החשובה ביותר או משהו כזה... וגם - האם ההודעה שלי מסוכנת לדעתכם? האם היא יכולה להניע לפעולה? האם לא יכול להיות לה אפקט הפוך, ממתן, שמאפשר התייחסות לדברים באופן אחר, "בגובה העיניים", בלי היסטריה שמוצמדת לכל הסוגיה הזאת, בלי דיעות קדומות ובלי שיפוטיות, ובעצם ההתעסקות הזאת בנושא יכול אפילו להיות רווח "טיפולי"? האם התאבדות לא יכולה להיות אופציה לגיטימית? אפשרות שקיימת וניתן לבחור בה? חירות של בחירת אופי הטיפול וסוג הטיפול וסירוב לטיפול יכולה לכלול גם את הזכות לבחור בזה. אפשר לבנות תהליך בירורקטי של בקרה, הכוונה וסיוע בתהליך, מבנה בירוקרטי שיחייב כל מיני מנגנונים שיבטיחו סינון ואבחון ויגדירו מי לא יכול לבחור את זה ובאיזה מצבים, אבל גם מי כן. אפשר לחשוב על המודל של ניתוחים לשינוי מין כבסיס השוואתי: אי הפיכות, רדיקליות, ויתור על הקיים עבור תוצאה לא נודעת... פלספו נא!

 

[איילת פ]

אני חושבת

שתיהיה זו התחסדות אם מישהו יאמר שהוא לא השתעשע ברעיון ההתאבדות, אפילו רק מחשבה חולפת . אני מחלקת את ה"מתאבדים" ל- 3: "להיות" - אלה יכולים לנסות להתאבד אך בעיקר זקוקים למעט תשומת לב ועזרה.בד"כ הם אינם מצליחים (ורוצים) - להתאבד .אלו הם רוב האנשים. "לא להיות" - אלה באמת רוצים להתאבד ומצליחים בכך .הם בד"כ לא פונים לעזרה . "להיות או לא להיות" - אלה בעייתיים : ייתכן והם בקבוצת ה"להיות" ופשוט הצליחו או שהם פשוט פעלו מבלי שחשבו על זה עד הסוף, בקיצור הם מבולבלים מאוד ולא תמיד מצליחים . (יסלח לי שייקספיר) אני חושבת שדיון בהתאבדות ה ינו חיוני ולגיטימי - באופן תיאורטי!! ואולם אני אישית לא הייתי מספקת אמצעים (כגון הפנייה לכתובת אתר למתאבדים)כי אם בוחרת לקיים דיון ולעמוד על הסיבות שגורמות לאותו אדם לרצות בכך ומחפשת יחד איתו אפשרויות אלטרנטיביות לפעולה . תמיד יש תקווה... ולו הקטנה ביותר .

 

[לי י]

שיטות ../images/Emo129.gif.

הייתה תוכנית טלוויזיה בארה"ב לפני כמה שנים שכללה פירוט מדוקדק של שיטות היתאבדות, לאחריה יצא ספר. לא חושבת שאפשר להשוות בין ניתוחים לשינוי מין והתאבדות.. כל אחד מטרתו שונה לחלוטין, ההיתאבדות, ברוב המיקרים על מנת לחדול מלהתקיים, לעומת שינוי המין שלאדם יש את הרצון להתקיים, הוא הורג את זהותו אך לא את עצמו. לגבי היתאבדות כאופציה לגיטימית, במדינה שיש בה הלך רוח דתי הסיכויים קלושים שיהיה בר ביצוע.. אני מאמינה שאפשר למנוע מאדם להיתאבד במס' מיקרים אם אתרע מזלו וקיבל טיפול הידברותי נכון כאשר היה בתהום יאושו.

 

[barak001]

איזו בורות בנושא שינוי מין

אדם עושה שינוי מין כשהוא מרגיש חוסר התאמה בין המין המולד המגדר. יותר נכון בין המין, לבין כל ההתנהגויות שמקושרות אוטומטית למין ע"י החברה (ללא בסיס מוצדק, לדעתי). אני מאמין שכפי שהמין מולד, גם זהותו והקוים הבסיסיים של אישיותו של אדם מולדים. קוי האישיות יכולים להיות מה שנקרא "גבריים", או "נשיים" (אני אומר מה שנקרא, כי גם ההגדרות של גברי ונשי מאולצות, משתנות, ואין עקיבות בין תכונות בתוך ההגדרות עצמן) הבעיה היא בחברה. החברה לא מוכנה לקבל אדם עם מין אחד והתנהגות מגדרית אחרת, ומוקיעה מעצמה כל תופעה שלא מתיישבת עם ההגדרות הבינאריות שלה. התוצאה - דיספוריה מגדרית. אדם שמרגיש שהוא חי בנתק מהחברה, שאנשים לא מבינים אותו, מנסים לדכא אותו ולהכניס אותו לתבנית לא מתאימה, שהוא לא יכול לבטא את הזהות הבסיסית שלו. לכן, הוא נאלץ להשלים עם ההגדרות הבינאריות של החברה ולבחור בפעולה פיזיולוגית שרק אותה החברה מוכנה לקבל (כמובן שלרוב אדם גם מעוניין בצורה הפיזית שמתאימה למגדר, אך המניע העיקרי לשינוי הוא דיכוי החברה). זה הכרחי כדי לחיות בצורה מספיק הרמונית עם החברה, אך זהותו אינה משתנה עם שינוי המין. היא תמיד שם. בשינוי מין לא "מאבדים את הזהות" ולא "מוותרים על משהו". משפטים כאלה הם פשוט טרנספוביה לשמה, או סתם בורות. בדרך כלל שינוי מין הוא לא צעד דרסטי מבחינה זהותית, או מבחינת תחושת הגוף לאדם עצמו. האדם עצמו מרגיש שכלום לא השתנה, חוץ מכמה פרטים חיצוניים. החברה פשוט תופסת את המעבר הזה כקיצוני, כי מראש היא לא מאמינה בזהותו האמיתית (שזאת מהות הדיכוי). תפיסת החברה את האדם, ותפיסת האדם את עצמו שונות בתכלית. החברה טורחת להאמין רק למה שמתיישב עם התפיסות השורשיות והבלתי מעורערות שלה. כלומר זכר=גבר, נקבה=אישה. זה נובע מחינוך לקוי. מה שכן דרסטי בהקשר של שינוי המין זה ללמוד שוב לחיות כמדוכא, הפעם בתור מי שעבר שינוי מין. אנשים תופסים את זה משום מה כדרסטי, מוזר, לא נורמטיבי, מה שגורם לאפליות בכל מיני תחומים בחיים, להוקעה של המשפחה, חברים, חברה באופן כללי. אדם שחי בעבר בחברה כ"סוג א'", צריך ללמוד שהוא עכשיו אדם "סוג ג'", כי החברה לא אוהבת את מה שהוא עשה, נרתעת, לא בטוחה עדיין בזהות שלו, מבולבלת. לכן, שינוי מין יכול למנוע המון סבל חברתי, אך הוא יוצר גם סבל חברתי אחר. אם רק החברה היתה לומדת לקבל שונות מגדרית, ולאפשר לכל אדם לקיים כל התנהגות מגדרית שירצה, בלי שום קשר למין, היה לכולנו הרבה יותר חופש, לכל בני האדם. למשל, גבר לא צריך להרגיש לא נוח כשהוא בוכה, או כשהוא זקוק להגנה, או לא מסתדר עם מכשירים, פוחד מג'וקים, מעדיף ללמוד סוציולוגיה, לשחק בבובות (בילדותו), או ללבוש בגדים ורודים, או להעדיף גברים, והוא כן "בסדר", בדיוק כמו שאצל אישה זה "בסדר".

 

[לי י]

יש זמן בחיים....

שמפסיקים לבכות את תחלואי החברה ומבינים שהחשוב הוא האנשים להם אני חשוב, ולגביי החברה אני יכול להיות רק עצוב.