הסרטן ששיחק עם הים
New member
קריאה מתחדשת בThe Wheel of Time, סיכום ביניים
תודה רבה לכל מי שטרם את דעתו לדיון שפתחתי לפני איזה שבועיים בנושא. החלטתי לתת צ'אנס לסנדרסון ולנסות לסיים את הסדרה שמלווה אותי מאז כיתה ו'. התחלתי עם ספר 12 - The Gathering Storm
אז ככה -
קודם כל, מזמן לא נהניתי ככה מספר. האלף ומשהו עמודים פשוט טסו לי, ובין לבין מצאתי את עצמי חושב על הספר, והוא אפילו השתרבב לחלום שלי. ההרגשה שלי הייתה שסנדרסון התחיל בצורה רצינית ומתודית לקדם את הסדרה לקראת סופה, מה שג'ורדן לא היה יכול, או שנמאס לו, לעשות. קווי עלילה נסגרו, דמויות יצאו מהמשחק. קווי עלילה התפתחו והשתלבו ביחד. אירועים ודמויות מ-11 הספרים הקודמים נארגו בקלילות לתוך העלילה, כשלפעמים נוסף משפט או שתיים מפי הדמויות שמזכיר, בצורה אורגנית, במה מדובר - ג'ורדן בחיים לא היה עושה את זה. ובלי משקל כל ספרי הסדרה הקודמים, הספר עובד גם מאד טוב בפני עצמו - הונעתי, הוטרדתי והופתעתי. ונשארתי חסר סבלנות לקראת ההגעה של הספר הבא.
ובכל זאת, אי אפשר בלי קצת צרימות -
ה"קול" לפעמים מחליק קצת. ג'ורדן הצליח במלאכת בניית העולם שלו, לטעמי, בין השאר על ידי יצירת מונחים ייחודיים, אפילו לתופעות אנושיות מאד ברורות ומוכרות בעולמנו. לסנדרסון, מתפלקות מדי פעם מילים שמזכירות שקוראים את הספר בשפתם של האנגלים/אמריקאים ולא בשפת Randland. מושגים שלא הופיעו בספרים קודמים כמו ethical, או politics (שלדוגמא בהקשר מקומי אחד נקרא בספרים הקודמים The Game of Houses), או dandee, סלנג בריטי מאד מובחן. זה סה"כ קרה איזה חמש פעמים בכל הספר, וזה די בקטנה, אבל זה כל פעם זרק אותי החוצה ועצר לי את שטף הקריאה בניסיון להבין מה הבעיה.
צרימות אחרות לא קשורות לסנדרסון, ואפילו לא לג'ורדן אלא להתבגרות שלי כקורא ביקורתי, שפוגש מחדש את ז'אנר הפנטזיה (האפית). העיסוק ברוע מוחלט ובמקור קונקרטי שלו בעולם מאד מנכר אותי, כי בעיניי זה מאד אסקפיסטי ולא משקף מורכבויות שיש בחיים שלנו. גם העיסוק בגורל ובבריחה ממנו / כניעה לו, מרגיש לי מאד זר לתרבות בה אני חי. וגם, בכל מה שקשור לעיסוק המגדרי, למרות שיש בספר עיסוק מתמיד ובסיסי בשבלונה זכרי/נקבי, הוא אינו מפריד בינו לבין הגברי/נשי, ובסופו של דבר יוצא מאד שמרני ולא רדיקלי.
Having said all that, בין אם אסיים את הסדרה וארגיש שקראתי מאסטר-פיס ששינתה את חיי, ובין אם זה סתם יהיה גילטי פלז'ר נחמד, אני מאד נהנה ומחכה לקרוא את הספר הבא.
תודה רבה לכל מי שטרם את דעתו לדיון שפתחתי לפני איזה שבועיים בנושא. החלטתי לתת צ'אנס לסנדרסון ולנסות לסיים את הסדרה שמלווה אותי מאז כיתה ו'. התחלתי עם ספר 12 - The Gathering Storm
אז ככה -
קודם כל, מזמן לא נהניתי ככה מספר. האלף ומשהו עמודים פשוט טסו לי, ובין לבין מצאתי את עצמי חושב על הספר, והוא אפילו השתרבב לחלום שלי. ההרגשה שלי הייתה שסנדרסון התחיל בצורה רצינית ומתודית לקדם את הסדרה לקראת סופה, מה שג'ורדן לא היה יכול, או שנמאס לו, לעשות. קווי עלילה נסגרו, דמויות יצאו מהמשחק. קווי עלילה התפתחו והשתלבו ביחד. אירועים ודמויות מ-11 הספרים הקודמים נארגו בקלילות לתוך העלילה, כשלפעמים נוסף משפט או שתיים מפי הדמויות שמזכיר, בצורה אורגנית, במה מדובר - ג'ורדן בחיים לא היה עושה את זה. ובלי משקל כל ספרי הסדרה הקודמים, הספר עובד גם מאד טוב בפני עצמו - הונעתי, הוטרדתי והופתעתי. ונשארתי חסר סבלנות לקראת ההגעה של הספר הבא.
ובכל זאת, אי אפשר בלי קצת צרימות -
ה"קול" לפעמים מחליק קצת. ג'ורדן הצליח במלאכת בניית העולם שלו, לטעמי, בין השאר על ידי יצירת מונחים ייחודיים, אפילו לתופעות אנושיות מאד ברורות ומוכרות בעולמנו. לסנדרסון, מתפלקות מדי פעם מילים שמזכירות שקוראים את הספר בשפתם של האנגלים/אמריקאים ולא בשפת Randland. מושגים שלא הופיעו בספרים קודמים כמו ethical, או politics (שלדוגמא בהקשר מקומי אחד נקרא בספרים הקודמים The Game of Houses), או dandee, סלנג בריטי מאד מובחן. זה סה"כ קרה איזה חמש פעמים בכל הספר, וזה די בקטנה, אבל זה כל פעם זרק אותי החוצה ועצר לי את שטף הקריאה בניסיון להבין מה הבעיה.
צרימות אחרות לא קשורות לסנדרסון, ואפילו לא לג'ורדן אלא להתבגרות שלי כקורא ביקורתי, שפוגש מחדש את ז'אנר הפנטזיה (האפית). העיסוק ברוע מוחלט ובמקור קונקרטי שלו בעולם מאד מנכר אותי, כי בעיניי זה מאד אסקפיסטי ולא משקף מורכבויות שיש בחיים שלנו. גם העיסוק בגורל ובבריחה ממנו / כניעה לו, מרגיש לי מאד זר לתרבות בה אני חי. וגם, בכל מה שקשור לעיסוק המגדרי, למרות שיש בספר עיסוק מתמיד ובסיסי בשבלונה זכרי/נקבי, הוא אינו מפריד בינו לבין הגברי/נשי, ובסופו של דבר יוצא מאד שמרני ולא רדיקלי.
Having said all that, בין אם אסיים את הסדרה וארגיש שקראתי מאסטר-פיס ששינתה את חיי, ובין אם זה סתם יהיה גילטי פלז'ר נחמד, אני מאד נהנה ומחכה לקרוא את הספר הבא.
