קריאת שמע - קטע 2

iricky

New member
קריאת שמע - קטע 2

"והנה, בהחילותי לדבר על אמונה, אני נתקל בפסוק שנשמע כאן בהטעמה רבה: "אמונה אינה מושג זהה עם דת". אני מניח שמנסח פסוק זה מתכוון להבחין בין תוכן רעיוני נפשי של התודעה הדתית ובין התגלמותה המוחשית במערכת מוסדית. אם זאת היתה כוונתו - אני חולק עליה ועיקרם של הדברים שאני עומד להעלותם כאן אינו אלא שלילתו של פסוק זה. לגבי היהדות אני טוען שהאמונה היא-היא מערכת מצוותיה, שבהן היא מתגלמת; לשון אחר: קבלת עול מלכות שמים אינה אלא קבלת על תורה ומצוות. האמונה אינה אלא דת המצוות, ומחוץ לדת זו אין האמונה היהודית קיימת.

ברצוני לדבר על האמונה, ואני פונה אל התעודה הראשונית של האמונה בישראל, קריאת- שמע שמסיבה לא מובנת לי הושמה בתוכניה שבידכם במרכאות. המרכאות האלה מיותרות לגמרי; אין דבר ברור, חד משמעי וידוע לנו יותר מאשר קריאת שמע. לא זו בלבד שהיא התעודה הראשונית של האמונה בישראל, אלא היא גם ההלכה הראשונה בתורת ישראל, תורה שבעל-פה, הפותחת ב"מאימתי קוראים קריאת שמע". יתר על כן; קריאת שמע היא גם המצווה הראשונה שמצטווה בה אדם מישראל, שמלאו לו 13 שנה. המצווה הראשונה שהוא מתחייב בה בערוב היום האחרון של שנת חייו השלוש-עשרה היא קריאת שמע.

ולכן, בדוננו באמונה יש לדון בקריאת שמע, לכאורה לא ניתן לחדש כאן מאומה. במרוצת הדורות, כמאה דורות, נאמר מה שניתן להאמר, ואף על פי כן כדאי לחזור על הדברים האלה, כדרך שאמר הרמח"ל בפתיחת "מסילת ישרים", שהוא לא בא לחדש, אלא להזכיר לבני אדם דברים הידועים להם.

קריאת-שמע על שלוש פרשיותיה, מציגה לאדם החושב והמאמין שאלות קשות מאוד, אשר מרוב הרגילות באמירתה רובנו מסיחים דעתנו מהן, אעפ"י שעמדו עליהם גדולי הוגי-הדעות שבישראל. מה שינחה אותי בדברים המעטים שאביא לפניכם, זהו בעיקר הגותו של גדול המאמינים שעמדו לישראל אחרי המקרא, אדוננו הרמב"ם."

יש בדברי ליבוביץ שהובאו כאן דברים הסותרים אלו את אלו. התוכלו להצביע על הסתירה ולהתירה?
 

יחיאב

New member
הרעיון שליבוביץ רוצה ללמוד מקריאת שמע

הוא, ממהותו כרעיון, משתייך ל"תוכן רעיוני נפשי של התודעה הדתית", ואם כך, רעיון זה, אליבא דליבוביץ, אינו משתייך כלל לאמונה היהודית כי "האמונה אינה אלא דת המצוות, ומחוץ לדת זו אין האמונה היהודית קיימת".
ובכלל, איך האמונה, כהגדרתו הוא, יכולה להציג "לאדם החושב והמאמין שאלות קשות מאוד". קיים את מצוות קריאת שמע וזהו! מה לתוכן הרעיוני הנפשי של התודעה הדתית ולאמונה?
 

iricky

New member
לא כאן הסתירה

הואיל ואין ליבוביץ טוען שמה שהוא כותב במאמר זה הוא חלק מקריאת שמע, היינו חלק מן האמונה הדתית עצמה, אלא הוא מביע בו רעיונות בנוגע להבנתו הוא את קריאת שמע, והבנה היא אכן תמיד תוכן רעיוני נפשי. אפשר שבפסוק זה שאתה מצטט יוצא ליבוביץ כנגד הנצרות וכנגד כל המדמים למצוא קירבה בין הנצרות ליהדות, שהרי הנצרות היא זו שהפרידה בין הדתיות כעניין של רחשי לב (עבודה שבלב) ובין התגלמותה במצוות המעשיות, וביטלה את המצוות המעשיות. אבל שלילתה של הנצרות איננה חלק מן האמונה היהודית עצמה. מבחינת האמונה היהודית אין הנצרות קיימת מכל וכל. שלילתה של הנצרות עד כדי תיעוב ומיאוס הוא חלק מן התוכן הנפשי של ליבוביץ האיש.

לפיכך גם אין מקום לתמיהתך שבסוף דבריך. ואין ל' אומר כאן שהאמונה מציגה שאלות קשות, אלא שקריאת שמע מציגה שאלות קשות. אבל אני יכול לרמוז שהסתירה נוגעת בפסוק שהצבעת עליו.
 

iricky

New member
הסתירה

בפיסקה השניה כותב ליבוביץ: "אין דבר ברור, חד משמעי וידוע לנו יותר מאשר קריאת שמע. ". ואילו מספר שורות לאחר מכן, בפיסקה הרביעית, הוא כותב: "קריאת-שמע על שלוש פרשיותיה, מציגה לאדם החושב והמאמין שאלות קשות מאוד". איך ייתכן שעניין ברור וחד משמעי יעורר שאלות קשות? או להיפך, איך ייתכן שעניין המעורר שאלות קשות מאוד יהא ברור, חד משמעי וידוע ביותר? שאלות קשות מאוד מעידות על כך שהעניין איננו ברור, איננו חד משמעי ואיננו ידוע ביותר.

אז כיצד מתירים את הסתירה הזאת? באיזו איסטרטגיה פרשנית המוכרת לנו מפרשנות התורה ניתן לנקוט כאן על מנת להתיר את הסתירה?
 
אני מכיר עוד דבר ברור

חד משמעי וידוע לנו, והוא מציג לאדם החושב שאלות קשות מאוד.
 

iricky

New member
נו אבל הרי זה לא ייתכן

ובכל זאת גלה לנו בבקשה למה אתה מתכוון
 

iricky

New member
אה, זה

טוב, לא העליתי בדעתי שבעיה עשויה לעורר שאלות קשות מאוד.
 
בבעיה הפסיכופיזית ליבוביץ אמר כמעט אותם הדברי

"הדבר שהוא הוודאי לנו ביותר מבחינת הכרתנו הבלתי-אמצעית, מבחינת חווייתנו הישירה, והוא צירוף הגוף והנפש ליחידה אחת, (זה ברור לכולם. אבל,)
הוא בלתי אפשרי מבחינה לוגית. (וזאת הבעיה)
כיצד משהו בלתי אפשרי הוא מציאותי? זה מעורר את הבעיה הפילוסופית העצומה: שמא דרכי חשיבתנו אשר על פיהם עובדה זו היא בלתי אפשרית, אינם חופפים כלל את המציאות"

הוא כנראה ציפה מהאדם החושב, שיעשה את הגזירה שווה בעצמו.
 

iricky

New member
תנו דעתכם

של' מעניק כאן לרמב"ם את התואר "גדול המאמינים שעמדו לישראל אחרי המקרא". ז"א, הוא רואה בו גדול אפילו מחז"ל, מכל התנאים והאמוראים הגדולים. יחס זה חורג כבר מיחס של הוקרה וכבוד של תלמיד לרבו, ומעיד על קירבה נפשית גדולה שניזונה מאמוציות עמוקות.
 
למעלה