שלום לך אני עברתי התלבטות דומה
בין היותי כלכלן לבין היותי מנחה למודעות בשילוב עם רוח (שני תחומים שונים בתכלית לכאורה). וגיליתי שהמילה "פשרה" היא מילה "גסה" רק אם מגזימים בה ואני אסביר. אני איש ריאלי והחלטתי שממקצוע הכלכלה אתפרנס ביתר קלות מאשר בתור מורה לרוח ומודעות, בכלל שאינני מוכר בתחום ובכלכלה אינך צריך להיות מוכר התואר השני הוא תעודה ברורה ועוברת לסוחר. תגידי לי "ברק התפשרת" ואני אגיד לך "נכון, אבל במידה נורמלית". אני נשוי ועם שני ילדים, אבל גם לי יש שעות פנאי (21:30 אחרי שהילדות הולכות לישון, פעם בשבוע שאני יכול ללכת להיפגש עם חבר על בירה יום שישי כשהילדות בגן וכו'). לקחתי את שעות הפנאי והמרתי אותן במימוש עצמי. אז אני כותב ספרים (אני עובד על החדש) ועונה בפורומים ונותן הרצאות. פשוט במקום לנוח מול הטלויזיה ללא תוחלת אני עושה דברים (וזה לא מתנגש בזמן המשפחתי). עכשיו קודם כל זה משפר מאוד את היכולות בעבודה ואני אדגים עלייך. נניח שאת עושה קורס בישול בערב ואת מנסה מתכון חדש וזה נורא קשה ואת נכשלת ואחרי זה מצליחה ויוצא בכלל משהו אחר שלא לימדו אבל יותר טוב. חודש אחרי זה את נפגשת במסגרת עבודתך במצב קשה של אדם שנכשל בהליך שיקום כזה וכזה. בזכות הניסיון המסכן בקורס שלך, את מבינה אותו באלפית האחוז טוב יותר, את יכולה אולי להשליך מהכישלון וההצלחה שלך לגביו, לעודד אותו בצורה מחוכמת יותר. אני כמובן מקצין, אבל זו המציאות, כל עשייה והתנסות ורצון לקדם עצמך פועל בכל המישורים, לא רק במישור הנקודתי. אז פעם אחת זה כלום, אבל אם תתנסי שוב ושוב ושוב, זה ישפר גם את יכולתך המקצועית. לי זה קורה בדיוק עם הכלכלה. בגלל היכולות האישיות שפיתחתי הפכתי לאט לאט למנחה עיסקי יותר מאשר כלכלן (ואותי זה מאתגר הרבה יותר). ההנחייה העיסקית תורמת לי בהנחייה הרוחנית, כי אני רואה תהליכים שלקחו שנים, אבל בסוף נשאו פרי ומצד שני הרוח תורמת לעסקים כי אני לומד להבין אנשים. בקיצור במקומך הייתי ניגש לאחד התחביבים (עיצוב או בישול) ובמקום נניח לחדר כושר פעם בשבוע, נרשם לתחביב. תוך מטרה ברורה שעוד 15 שנה מהיום זה יכול להיות המקצוע הראשי. תלמדי, תתנסי, תכייפי, תיכשלי ויהיו לך גם מטרה עתידית וגם מימוש חלקי כרגע. אני מדגיש שאם תלכי במטרה ליהנות היום מהקורס יכול להיות שתיכנעי אחרי 4חודשים כמו שרוב האנשים נכנעים מחדרי כושר או דיאטות. אם תלכי במטרה מוצהרת לצור מימוש בחיים בצד העבודה לדעתי ומהניסיון שלי הם יתמזגו לאט לאט. אל תשכחי למשל שעובדת סוציאלית יכולה גם להיות יועצת פרטית ולשלב קורס כזה או כזה. אז נכון שהרבה יותר קל עוד 15 שנה כשהילדים גדלו, אבל תחשבי שאם תתחילי היום לפעול עוד 15 שנה כבר תכירי את הענף ויהיו לך קשרים ותדעי למזג עם החיים וכו'. לא חייבים גם למצוא מה מתאים ביום הראשון תרמי לחוג טבחות ואחרי שנה לעיצוב פנים ובסוף עוד 4 שנים תמצאי עצמך מנחה שירה בציבור ואחרי זה יהיו לך 11 שנה לצבור שם וקשרים וניסיון בתחום בעוד בבוקר תהיה לך עבודה מסודרת. הכל מוקצן כמובן, אבל את מבינה בטח לאן אני חותר. החוכמה היא לעשות זאת במקביל לעבודה יציבה וטובה כך שומרים על איזון ולא מתשפרים בו זמנית.
