הילה_והגבר
New member
קרמבו של שבת בבוקר, סיפור קצר
הלילה ישנו אצל ההורים של הגבר, כי לגבר יש תורנות שבת... כיוון שאני הייתי אחרי בחינה מייגעת (הלך סביר, נחכה לציון), שרדתי בקושי את ארוחת השבת הקבועה אצת הסבים, ובערך ב-8:30 התנחלתי לי מתחת לפוך. התעוררתי מוקדם לריח של ג´חנון ולסיס (כמו חמין תימני, רק בלי בשר ותפוחי אדמה - רק הפסוליה), וישבתי עם הגבר והוריו כשהם אכלו. אני, עם זאת, לא מסוגלת להכניס משהו לפה לפני 09:00... בחוץ עוד היה קר, השמש עוד לא ממש זרחה... גנבתי לאבא של הגבר חולצה ארוכה (אמא שלו תימניה קטנטונת במידה 0) ונכנסנו לאוטו... ב09:00 פרקתי את הגבר מול ביה"ח, והתחלתי בדרכי הביתה, אבל בדרך הייתי חייבת למלא דלק. נכנסתי לתחנה, והפקדתי את האוטו בידיו של האיש הנחמד. מולי קרצה החנות, שהציעה קפה חם... עמדתי ליד הקופה וחיכיתי לקפה שיתבשל במכונה, כשפתאום ראו עיני מחזה פלאים - שלושה קרטוני קרמבו, בכל הטעמים האפשריים. וכולם - רואים שהם טריים, הקרמובאים עגולים ומפתים... המוכר הניח לפני כוס קפה מהבילה, ואני, מהופנטת, אמרתי לו "וגם קרמבו רגיל, בבקשה". את האוצר נשאתי לאוטו בזהירות, מניחה את הכוס החמה במקום, ואת הקרמבו מולי, על המדף... בהתחלה אמרתי לעצמי שאשמור אותו לבית, ואוכל אותו בטקסיות עם עיתון סופשבוע... אבל לא עמדתי בפיתוי... תוך כדי נהיגה, קילפתי אותו בזהירות, וטבלתי את האצבע בתוכו, גרפתי מעין מישמש של קרם ושוקולד... ככה, ב-100 קמ"ש, עם אלכס אנסקי ברדיו, אכלתי לי קרמבו ראשון של חורף, עם חיוך סמי-אורגזמי על השפתיים. את הביסקוויט כבר כירסמתי לי ביציאה לכיוון הבית. כשהגעתי הביתה השמש כבר הייתה בשמיים, הכל הפך מאפור לתכלת שמח... אספתי את התיק ביד אחת, את עטיפת הקרמבו ביד שניה, ועליתי לי הביתה באושר, לחלוק איתכן את הרגע... שווה, לא ?
הלילה ישנו אצל ההורים של הגבר, כי לגבר יש תורנות שבת... כיוון שאני הייתי אחרי בחינה מייגעת (הלך סביר, נחכה לציון), שרדתי בקושי את ארוחת השבת הקבועה אצת הסבים, ובערך ב-8:30 התנחלתי לי מתחת לפוך. התעוררתי מוקדם לריח של ג´חנון ולסיס (כמו חמין תימני, רק בלי בשר ותפוחי אדמה - רק הפסוליה), וישבתי עם הגבר והוריו כשהם אכלו. אני, עם זאת, לא מסוגלת להכניס משהו לפה לפני 09:00... בחוץ עוד היה קר, השמש עוד לא ממש זרחה... גנבתי לאבא של הגבר חולצה ארוכה (אמא שלו תימניה קטנטונת במידה 0) ונכנסנו לאוטו... ב09:00 פרקתי את הגבר מול ביה"ח, והתחלתי בדרכי הביתה, אבל בדרך הייתי חייבת למלא דלק. נכנסתי לתחנה, והפקדתי את האוטו בידיו של האיש הנחמד. מולי קרצה החנות, שהציעה קפה חם... עמדתי ליד הקופה וחיכיתי לקפה שיתבשל במכונה, כשפתאום ראו עיני מחזה פלאים - שלושה קרטוני קרמבו, בכל הטעמים האפשריים. וכולם - רואים שהם טריים, הקרמובאים עגולים ומפתים... המוכר הניח לפני כוס קפה מהבילה, ואני, מהופנטת, אמרתי לו "וגם קרמבו רגיל, בבקשה". את האוצר נשאתי לאוטו בזהירות, מניחה את הכוס החמה במקום, ואת הקרמבו מולי, על המדף... בהתחלה אמרתי לעצמי שאשמור אותו לבית, ואוכל אותו בטקסיות עם עיתון סופשבוע... אבל לא עמדתי בפיתוי... תוך כדי נהיגה, קילפתי אותו בזהירות, וטבלתי את האצבע בתוכו, גרפתי מעין מישמש של קרם ושוקולד... ככה, ב-100 קמ"ש, עם אלכס אנסקי ברדיו, אכלתי לי קרמבו ראשון של חורף, עם חיוך סמי-אורגזמי על השפתיים. את הביסקוויט כבר כירסמתי לי ביציאה לכיוון הבית. כשהגעתי הביתה השמש כבר הייתה בשמיים, הכל הפך מאפור לתכלת שמח... אספתי את התיק ביד אחת, את עטיפת הקרמבו ביד שניה, ועליתי לי הביתה באושר, לחלוק איתכן את הרגע... שווה, לא ?
