ממממ....
מאיפה להתחיל?! אה, בטח, מזה שמזל טוב על כך ששינית קצת את האתר - נהדר!!!
) שני שירים המכילים עולם ומלואו... ומעניין שהם גם מוצגים האחד אחרי השני. אני בוחרת להתייחס לשניהם ביחד. אתה ממש פגוע מה? לקחה ממך את כל הקסם, הבטחון, האישיות... לא נשאר כלום, אפילו החרב שלך, שחשבת שהיא נוצצת והקירות שאתה יודע שהם לבנים, הפכו שחורים... אתה מתאבל על משהו שנלקח ממך, על הפרידה ואתה מבטא את זה בצורה מאוד פשוטה, ברורה ומרגשת. כן, אתה מתאבל, כי אתה יושב ומחכה לה, אפילו לסוס נתת לברוח, לחירות שלך, לדברים שהיו חלק ממך, לך. תיארת אהבה מאוד יפה טהורה ותמימה, והחלום התנפץ לך בפרצוף. חשבת שנועדתם, כי ההתבגרות שלכם והגורל הפגיש ביניכם, חשבת שזה העולם, הופ הוא כבר לא... [שאלה: היא עזרה לך להעביר את הזמן? החיים והעולם עד כדי כך קשים מנשוא?! והחרב שלך אף פעם לא נוצצת? אתה באמת חי רגעים קשים... זה בלט בשני השירים, וזה נשמע לי ממש עצוב... ועוד שאלה: רגע שהוחמץ? אם היא הלכה וכנראה בגלל שכבר אין אהבה, איך בדיוק הוחמץ הרגע?!? מה הוחמץ בכלל?!? - בכנות, לא הבנתי...] שני השירים ממש שונים אחד מהשני במבנה, באוצר המילים, בטון, במקצב וברוח, אבל מצד שני הם מאוד זהים ומדברים על אותו כאב, על אותה פרספקטיבה מובסת ותבוסתנית, שמוכנה לאבד את האנוש שחי ממנה, שמוכנה לבטל עצמה ולחכות עד שהיא תחזור עם המוזה ותעזור לך להעביר את הזמן... עצוב... מרכז, אני מקווה שהחיים יאירו לך פנים הרבה יותר מחייכות, אבל כדי שזה יקרה, אני מקווה שאתה עצמך תאיר לך פנים. זאת החלטה שלך בלבד! קשה, תהליך, אבל זה בידייך, וברגע שזה יקרה, הכל יזרח באור אחר, שונה שאולי אפילו תאהב...
) מקווה שיהיה לך רק טוב!!! @ @ J U