קשה ונפלא להיות אמא
המטפלת שלנו (הקצת חצופה אם יורשה לי), החליטה לקחת לה חופש כמו בבתי הספר, כלומר כמעט שבועיים מלאים (היא עובדת באיסרו-חג. וואו!). אודה ואבוש מאוד שברגע הראשון נראה לי ממש קטסטרופה להישאר ימים שלמים עם הללי בבית ומה נעשה ביחד ואיך שנינו לא נאבד את סבלנותנו. וכמה נראה לי לא מהנה לבלות שעות בגינה השכונתית או להבדיל בטחינת אותם שלושה סיפורים שהם הלהיט הלא מעורער אצלנו בבית. אחרכך התעשתתי והבנתי שאני ממש אהבלה. השבוע החולף היה די קשה ומפרך (אני משתוקקת כבר לחופש של ש. בשבוע), אבל היה לנו כיייף. פיקניקים ארוכים על הדשא, האכלנו ציפורים יחד, קראנו ספרים חדשים יחד, ראינו סרטים יחד. לא שום דבר שונה מכרגיל, רק אורך הרוח שלי וההתפנות הנפשית ללהיות רק אמא. אני אדם שמאוד אוהב לבד והמחשבה על להיות פנויה כל יום כל היום לפעוט בן שנה פלוס בלי דקה לעצמי (ש. עבד בטרוף השבוע) נורא הבהילה אותי. אני שמחה ששיניתי את המחשבה שלי ושלמדתי משהו חשוב השבוע. הפצקי שלי הוא ילד כל כך שמח, שלו ומלא ביטחון. הוא חבקן וחייכן ונראה לי שטוב לו בחיים. למען האמת, אני לא רוצה שום דבר אחר. רק שיהיה לו טוב בחיים. וואי, אני נשמעת אמא נוראית מתוך מה שכתבתי. לא כי אין לי סבלנות אליו חלילה אלא כי המחשבה החרדתית על חוסר הזמן שלי הבהילה אותי מאוד.
המטפלת שלנו (הקצת חצופה אם יורשה לי), החליטה לקחת לה חופש כמו בבתי הספר, כלומר כמעט שבועיים מלאים (היא עובדת באיסרו-חג. וואו!). אודה ואבוש מאוד שברגע הראשון נראה לי ממש קטסטרופה להישאר ימים שלמים עם הללי בבית ומה נעשה ביחד ואיך שנינו לא נאבד את סבלנותנו. וכמה נראה לי לא מהנה לבלות שעות בגינה השכונתית או להבדיל בטחינת אותם שלושה סיפורים שהם הלהיט הלא מעורער אצלנו בבית. אחרכך התעשתתי והבנתי שאני ממש אהבלה. השבוע החולף היה די קשה ומפרך (אני משתוקקת כבר לחופש של ש. בשבוע), אבל היה לנו כיייף. פיקניקים ארוכים על הדשא, האכלנו ציפורים יחד, קראנו ספרים חדשים יחד, ראינו סרטים יחד. לא שום דבר שונה מכרגיל, רק אורך הרוח שלי וההתפנות הנפשית ללהיות רק אמא. אני אדם שמאוד אוהב לבד והמחשבה על להיות פנויה כל יום כל היום לפעוט בן שנה פלוס בלי דקה לעצמי (ש. עבד בטרוף השבוע) נורא הבהילה אותי. אני שמחה ששיניתי את המחשבה שלי ושלמדתי משהו חשוב השבוע. הפצקי שלי הוא ילד כל כך שמח, שלו ומלא ביטחון. הוא חבקן וחייכן ונראה לי שטוב לו בחיים. למען האמת, אני לא רוצה שום דבר אחר. רק שיהיה לו טוב בחיים. וואי, אני נשמעת אמא נוראית מתוך מה שכתבתי. לא כי אין לי סבלנות אליו חלילה אלא כי המחשבה החרדתית על חוסר הזמן שלי הבהילה אותי מאוד.
