קשה לי... אפשר לקבל עצה או עידוד?

[נעמי של פז]

../images/Emo95.gifהצעה לפתרון נוסף

כשאני מרגישה ש"אין לי אוויר", אני שואבת לה חלב ויוצאת מהבית בילוי כזה או אחר (עם הילדים הגדולים / עם הבעל / עם חברה), פשוט מחליפה אוויר בריאות ואז חוזרת הרבה יותר מאושרת הביתה. תנסי.... אני מכירה את התחושות שאת מעלה כאן. גם בנותיי התקשו להיפרד (אפילו לסבים אוהבים), אבל כדי שיהיה כוח לתת צריך להתמלא, ונורא חשוב שתעשי את זה למען עצמך וזה כבר יכול להניע משהו באופן אחר (למשל: שאחרי יציאה כזו תהיה לך יותר סובלנות לבכי שלה). בסך הכל הבכי מעיד על מצוקה וככזה כדאי להסתכל עליו, ויחד עם זאת לא להכנס למערבולת של חנק (כמו שציינת - אין לך אנרגיה). תדאגי גם לעצמך!! המון חבוקי הבנה

 

[צימעס]

במצב כזה, אצלינו, אבא נכנס לתמונה

מצד-לצד, מצד-לצד, ברור שהיא עייפה, ומה שהיא צריכה זה סיבוב על הכתף כדי להרדם - אבא עושה את הסיבוב הזה, ואני בינתים יכולה להתארגן לשינה - לכבות מחשב, פיפי-שיניים. (לפעמים בסופו היא זקוקה לשלוק אחרון כדי להרדם סופית).

 

[ציפי ג]

קשה לי.. מנצלש"ת

אז כבר קטרתי כאן כמה קשה. ואין סוף לקשה. בנוסף לכל הקשה, גם קבלתי, מה שהוסיף לי מצב רוח מזובת ותוקפני על כל השמחה שיש לי גם כך. אני מסתובבת 24 שעות ביממה מותשת. הרגשתי כל כך טוב אחרי הלידה. הכל זרם כל כך יפה. החזרה לעבודה פשוט מוטטה אותי. מסרתי אתמול לגיהוץ 49 חולצות. שנאגרו בשלושה שבועות של גיהוץ רק מה שאנחנו חייבים. אני כמעט לא מבשלת. כמעט לא מנקה, כמעט כלום, ובכל זאת באפיסת כוחות קולוסאלית. אני מדכאת את עצמי בקוראי את שכתבתי.

 

[תּמר]

../images/Emo24.gif ../images/Emo7.gif

מאחלת לך שתראי את האור בקצה המנהרה. (ולפחות את יודעת שמצב הרוח הנוכחי יעבור תוך כמה ימים...) ואם זה יעודד אותך (נחמת שוטים), אני לא עובדת מחוץ לבית, אין לי עדיין שישה ילדים, הבת שלי יותר גדולה מבנך - וגם אני כמעט לא מבשלת ולא מנקה, כמעט אף פעם לא מגהצת, ובכ"ז כל ערב אני מרגישה מותשת. חמותי טוענת שלוקח לפחות חצי שנה עד שחוזרים לכוחות, וזה אולי מעודד לראות שזה נורמלי.

 

[כרמית מ.]

../images/Emo24.gif מה עם ויטמינים?

נכון שיש לך המון סיבות אובייקטיביות לאפיסת כוחות, אבל אולי זה גם חסר בויטמינים? ואם זה ממשיך, נראה לי שהגיע הזמן לפתרונות יצירתיים / דרסטיים. פשוט כי נשמע שככה אי אפשר להמשיך לאורך זמן. עזבי בישולים, כביסות וכו' - אבל את. הגוף לא יכול לעבוד הרבה זמן על קצה היכולת. זה גובה מחיר. גבוה. וגם עוד חיבוק וירטואלי... עוד רעיון: אולי את יכולה לעשות הרפיות? אומרים שרבע שעה הרפיה יכולה להחזיר כוחות כמו שינה של כמה שעות.

 

[אמא של פיצית]

ציפי אני חייבת להגיד לך משהו !.../images/Emo41.gif

אמנם לא יצא לנו עדיין "להתכתב באופן אישי", אבל יצא לי לא פעם לקרוא הודעות והגיגים שלך בפורום. ואני רק רוצה לומר לך שאני ממש מעריכה אותך, ומורידה את הכובע בפנייך על כל מה שאת עושה ועוברת. אשת חיל מי ימצא אומרים, לא ? משק בית, תינוק קטן, עבודה, בעל, 6 ילדים...לא הולך ברגל. אפילו בסרטים, בית כה תוסס ומלא נראה תמיד הומה ומלא תכונה, לא כל שכן ב"חיים האמיתיים", שמה לעשות לא תמיד מזכירים שוברי קופות הוליוודים. בלי להכיר אותך אני מרשה לעצמי לומר לך את זה. אולי דווקא מישהו מהצד, שיעצור ויאמר לך בהערכה כנה, שמה שאת עושה מדי יום ביומו זה מדהים,מדהים! יעלה לך את חיוך על הפנים.

וזה שנוסף לכל את מספיקה להיות חברה (חשובה) ב"פרלמנט המקוון" הזה - אזי את באמת מסוגלת לעשות הכל. יישר כח. ותאמיני לי, יש לך אותו.

 

[justmom]

אוי... ../images/Emo122.gif

אין לי תובנות - אני חושבת רק שהיה חכם מאוד למסור את החולצות לגיהוץ. את האנרגיות שלך כדאי שתשמרי בשביל עצמך.

 

[ש ר ו ן2]

וואו ציפי... ../images/Emo24.gif

בכל פעם כשאני קוראת את החתימה שלך ,אני שואלת את עצמי, איך את עושה את זה? אני מקווה שהתזונה שלך טובה , אולי תאכלי קצת יותר ממה שאת אוכלת ? (קראתי פעם מה שכתבת על התפריט היומי שלך

) גם ויטמינים זה רעיון לא רע ... אבל הכי חשוב , נסי לנוח אפילו רק חצי שעה ביום כשבעלך מגיע הביתה , זה יכול לשפר קצת את המצב ... אולי אני יכולה לעזור במשהו ? (שולחת לך מסר) חזקי ואמצי!

 

[מירי,]

../images/Emo24.gif כל הכבוד לך!../images/Emo24.gif

צפי יש לך שישה ילדים ואחד מהם יונק, את עובדת בעצם בכמה משרות בו זמנית! התאורים שלך עדינים לעומת העייפות שאני מרגישה ויש לי רק חצי מכמות הילדים שלך... וכן... עזרה בתשלום זה פתרון, גיהוץ החולצות, אוכל מוכן וכד... זה ניראה לי מאוד ברור שלא תעשי את כל הדברים האלה כשיש לך כ"כ הרבה מטלות אחרות שבהן את לא ניתנת להחלפה (ההנקה, השהות עם הגדולים, העבודה .....)

 

[ציפי ג]

את יודעת מה הבעיה הגדולה?

לו הלכתי לעבודה בתחושה של כמה כיף לי, אז לפחות היה לי יעד של הנאה. אבל אני הולכת לעבודה בתחושה של " אין לי ברירה, ויש משהו שאני מעדיפה לעשות פי כמה" וזה מה שעושה את כל היום למגעיל. ולא שרע לי במקום העבודה שלי. אני הרי עובדת אצל אח שלי, ויכולה לקום ולצאת ולבא, ואף אחד לא יגיד לי כלום. אבל התחושה של לקום כל בוקר ולעשות 8 שעות משהו שאני לא רוצה בו, רק כי אני חייבת, הורגת אותי. ועל העבודה אני לא יכולה לוותר. בעלי אמר לי השבוע - רצית עוד ילד - זו התוצאה. ונעלבתי. כי הילד הוא לא הבעיה. הבעיה היא העבודה. למה הוא לא מצליח לקלוט את זה?

 

[הילהל]

../images/Emo24.gifאני לא רוצה להכנס לכם לכיס

אבל את מספרת שאת נאלצת להשתמש בהרבה שירותים מבחוץ, כדי לשרוד. האם הפסקת העבודה בחוץ ומעבר לעבודה בבית לא תוזיל עלויות? ואז בשילוב עם צמצום ברמת חיים - אפשר יהיה להסתדר? אני יושבת עכשיו בבית לחודשיים (מבחירה, לצורך לימודים) ורואה כמה זה מוזיל לי. לא ברמה שהחסרון במשכורת לגמרי שולי, אבל בהחלט יש הבדל. ואולי את יכולה למצוא עבודה שכן תהיה לך נעימה? אולי משהו חלקי יותר? אני קוראת אותך כבר הרבה זמן, מעריכה אותך, כמו שהבן שלי אוהב לומר - עד האינסוף ומעבר לו. הלוואי שתמצאו דרך שיהיה לך קל יותר ונעים יותר.

 

[ציפי ג]

וודי מככב אצלכם?

המשכורת שלי היא החינוך של הילדים. הגדול הולך לישיבה שנה הבאה. ועוד שלושה בבית ספר פרטי. לא בא בחשבון לוותר על זה.

 

[מירי,]

גם אני לא מתה על העבודה שלי...

<בניגוד לאחרי הלידה הראשונה (ואפילו השניה) למרות שאני בדיוק באותו מקום מצבי שונה לרעה> אבל.... אני לוקחת את הדברים החיוביים- המשכורת שמציפה אותנו ומאפשרת לנו להתקיים בכבוד, היציאה מהבית והמפגש עם עוד אנשים מבוגרים,הלימודים שלי (שאפשריים כלכלית רק בזכות זה שאני גם עובדת)...מה שנותן לי את הכוח לקום כל בוקר ב 04:30.... ואת האפשרות לקנות אוכל מוכן או לחשוב להביא עוזרת מדי פעם..... נטרלי עד כמה שאפשר את המטלות האלה מעצמך- את אומרת שהמשכורת שלך היא לחינוך הילדים: 'חשבני' כמה זה עולה לכם ואת כל היתר הוציאי על תשלום לעזרה בדברים האחרים.... (אוכל, ניקיון, כביסה וכד...)

 

[יעל של תום]

../images/Emo7.gif נשמע נורא קשה

אין לי עצות חכמות, רק

גדול.

 

[נעמי של פז]

קודם כל את גיבורה ../images/Emo24.gif

לי יש ימים של התמוטטות עם השלוש שיש לי אז שישה....!!!!! חוץ מזה תנצלי את השירותים השונים לעזרתך - עוזרת, עזרה בגיהוץ וכד' כל דבר (וממש כל דבר) שיכול טיפה להקל תסתיעי בו. תבקשי עזרה מהסובבים אותך ואם את לא יודעת לבקש עזרה יכול להיות שהתינוק הנוכחי בא כדי לעשות לך "שיעור" בנושא. חוץ מזה, כשאני על סף תהום אני משאירה בקבוק שאוב ובורחת לאיזה בילוי עם חברה או הבעל, אחריהם הרבה דברים נראים יותר טוב.

 

[ציפי ג]

יש שלב אצל תינוקות

שהם לא בטוחים מה הם רוצים. לישון או לינוק. הפתרון שלהם - בכי. ומכל הלב. לוקח להם קצת זמן כדי להבין שבעצם מה שהם צריכים זה לישון. אני מציעה את השד, אם הוא לא רוצה, אני מנסה להרדים, לא רוצה - שוב שד, וחוזר חלילה. בסוף שנינו נרדמים בד"כ.

 

[orian3]

תודה לכולכן על התשובות, קראתי ו...

ורציתי לומר שזה קודם כל מעודד לדעת שאני לא לבד, העובדה שגם אני לא מספיקה לעשות כלום בבית משגעת אותי וחוץ מזה יש לי עוד 2 ילדים בבית (2.6, 4.8) שדורשים גם תשומת לב והעובדה שאני עסוקה רוב היום איתה והבכי הבלתי פוסק שלה מפריע גם להם והם מנסים למשוך את תשומת ליבי ולעשות הרבה "מעשי קונדס". אני צריכה באמת לנסות אולי להציע לה לינוק שוב אחרי כמה דקות, למרות שהיא לא רצתה כמה דקות קודם, ולא אחרי שעה. בכל אופן אני אעדכן ושוב תודה, גם על עצות נוספות. אוריאן

 

[אביטלתל]

ניסית מנשא ?

זה יכול לאפשר לך לנסות לעשות דברים תוך כדי שהיא עלייך ואולי זה ירגיע אותה ויכול להיות שמנשא יעבוד גם עם מישהו אחר

 

[orian3]

באיזה מנשא את משתמשת?

יש לי מנשא אבל לא ניסיתי איתה, הוא מהילד הראשון והילדה השניה שלי לא אהבה אותו. זה רעיון טוב, ששווה לי לנסות. את גם מסתובבת בבית עם מנשא? קדמי או אחורי? נוח לעשות עם זה עוד דברים? אצל הבן שלי זה שימש אותי רק בחוץ במקום עגלה... תודה!

 

[יעל של תום]

אולי תנסי מנשא מסוג תינוכיס/מינסארי

כאלה שהתינוק יכול להתכרבל בתוכם, לינוק בתוכם וגם להרדם בנוחות.