קשה לי!!! בהתחלה קיטרתי שאני לא יורדת, היום..

תמר36

New member
קשה לי!!! בהתחלה קיטרתי שאני לא יורדת, היום..

אני 20- מרגישה מעולה, יפה קורנת וזוהרת, מחוזרת, יוצאת לבלות.
מתלבשת חתיכי כולל סקיני ג'ינס וכו'
אך יחד עם זאת, לא נהנת משום ביס, לפעמים מעדיפה לא לאכול כדי לא לעבור את הסבל
של אוכל תקוע.
אם, חלילה, אני רעבה ומנשנשת ביס קטן, אפילו מגבינה רכה, הלך לי הליילה!!
חנק, ריפלוקס, התקפי שיעול וצרבת.... זה גהנום.
בארוחת שבת אצל ההורים אני מנסה לאכול כל כך לאט שעד שאני אוכלת שני ביסים כר כולם בקינוח.

אני מוכנה לעבור את זה באופן מודע עד שאגיע למשקל הרצוי ואכבוש את היעד, אחרי הכל אני בחרתי בזה בלב שלם.

טוב... סתם רציתי לשתף
תמי
 

קוביd1

New member
תמר 36

ההתנהלות שלך עם הטבעת ממש לא נכונה ,"ככה לא בונים חומה" ,כמו שאמר בשעתו בספורט יורם ארבל הרשי לי להשבית שמחות ....
ולמה אני מתכוון את אולי רואה תוצאות ורוצה תוצאה מעכשיו לעכשיו את נהנית ללכת עם ג'ינס סקיני ,חוטיני ,בקיני
אבל את סובלת את פוגעת בבריאות שלך ,ראיתי בכרטיס שלך שאת לא ילדה בגיל 20 וקו המחשבה שלך לא נכון כל הרפלוקסים כל התקיעות באוכל ממש לא לעניין כל הסבל הזה של התקפי שיעול וצרבת זה באמת גיהנום
אני מבטיח לך ברגע שתגיעי למשקל היעד שלך ותפתחי את הטבעת \כי אי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן את תעלי את כל המשקל חזרה בתוספת ריבית ,מה שדראסטי בחיים לא יצליח
מה שאני מציע לך ,את יכולה לעשות את זה את יכולה להגיד ,מה הוא מבין ,לפתוח את הטבעת ב1/4 או גג ב1/2 וזה יכול להיות ההבדל בן המצב שאת נמצאת בו עכשיו חיים של סבל ,לבין חיים רגילים לאכול בכמויות קטנות בלי להקיא את הנשמה ,זה שאת לא אוכלת יגרום לך לחסרים בויטמינים שהמשמעות שלזה לפעמים יותר קשה מהשמנת יתר
אולי הירידה תיקח זמן נוסף אבל לאיפה את ממהרת \הבריאות ואיכות החיים שווים אלף מונים מעוד כמה ק"ג
אני לא נביא זעם ,אני כותב לך מניסיון של הרבה שנים בפורום וראיתי הרבה מקרים שההתנהלות שלהם היה כמוך
הרבה בריאות



קובי
 
אני נהנת לקרוא את התגובות של קובי

כל פעם שאני קוראת אני מבינה ממך עוד ועוד דברים על הטבעת תודה רבה ושבוע טוב
 

אופירA

New member
מנהל
מרגישה מעולה בגיהנום...

כמה הנפש שלנו "אוהבת" אותנו, או יותר נכון אוהבת שגיהנום לנו...

זה מזכיר לי אחד שהיה עושה לאשתו את המוות. בילויים בפאבים עד 4 בבוקר, בגידות תמידיות עם נשים, אלכוהול והמון כסף על ההוללות הזו. המריבות בבית היו עד השמיים. יום אחד רבש"ע נתן לו התראה, והבן אדם לקח ללב והחליט לחזור בתשובה. חתך הכל והתחיל ללכת לשיעורי תורה. הכניס הביתה שבת, כשרות, טהרת המשפחה, צניעות, שמירת הלשון, והידורים מפה ועד להודעה חדשה. היה עומד על הראש של אשתו ורב איתה על כל טעות קטנה בהידור הלכה... פשוט עשה לה את המוות. אבל הרגיש מה זה טהור וקדוש ומחובר לאלוקים...

הבנת את ההקבלה? שבי עם עצמך ותחליטי ברצינות (איך קובי אומר, את לא בת 18 לפי הכרטיס): את רוצה שלום בית עם הגוף שלך, או לשים אותו בגיהנום דרך קבע, רק להחליף לו את הגיהנום?
זה אומר שלא תוכלי להרגיש קורנת/זוהרת ו-20, ואולי הג'ינס לא יהיה סקיני, אבל תהיי בריאה באמת, תהיי 10 (או 9) ולא תסבלי משום גיהנום - לא מהסוג הזה ולא מהסוג הזה.

אני יודעת שאת מרגישה כאילו יש לך 2 ציפורים ואני רוצה לקחת לך אחת. אבל שיהיה לך ברור, מניסיון רב של הרבה שנים, שהציפורים הללו בכלל לא ביד שלך, אלא על העץ. ומוטב ציפור אחת באמת ביד, מאשר שתיים על העץ.
רפלוקס, צרבת, הקאות וגיהנום - זה מתכון ברור וודאי לחבלה חמורה במערכת העיכול, לתזוזת טבעת ולאירוזיה (חדירת הטבעת לקיבה), מה שמחייב פתיחת כל הטבעת ואפילו הוצאתה לצמיתות. המשמעות של זה היא ש-2 הציפורים פורחות על העץ ואת חוזרת להיות שמנה בדיוק כמו פעם. ואז תצטערי קשות, שבימי הזוהר לא שמרת על ציפור אחת ביד.

הדרך להחזיק ציפור ביד שלעולם לא תפרח, היא למנוע את כל הפגיעה החמורה במערכת העיכול מראש, ולהתעקש לרזות בבריאות גם אם זה אומר מאמץ מסוג אחר, והישגים לטווח הארוך ולא לטווח המיידי.

שורה תחתונה - לכי מיד לפתוח את הטבעת בקפיצות של 1/4CC עד שתגיעי ליכולת אכילה ושתייה נורמלית, לשום מצב של רפלוקס, ולהשגת הרזיה ובריאות בעזרת שינוי סגנון אכילה עם מודעות תזונתית ופעילות גופנית.
 
אופירה, לייק על המשל הנפלא.

אין ספק שהחלפת גהינום בגיהנום לא כדאית.

ביום שהתחלתי להקיא לאחר כל ארוחה, להרגיש צרבות אחרי כל כוס מים
ולא לישון בלילה, ידעתי שהסגירה הדוקה מידי והגהינום הגיע.
מיד פתחתי.
יש כאלו שיגידו שלהישאר 75 קילו אחרי ניתוח טבעת זו התפשרות.
אבל אני קוראת לזה, להינות מכל העולמות!
גם לאכול מכל מה שאני רוצה, וגם להיראות חתיכה.

אנשים, אנא, אל תסבלו בשם הרזון!! זה לא שווה את זה!!!
 

אופירA

New member
מנהל
והתפשרות זו מילה גסה?


אם כן, מהי המילה הרצויה - אנורקסיה? בולמיה? הרס עצמי?
מהי הגישה הרצויה - לעזאזל הכבוד העצמי, הבריאות וההרגשה הטובה, העיקר שהישבן שלי יהיה חתיכי? לא נורא שאני אסבול למוות, לעזאזל הנשמה שלי, העיקר שיגידו: שופו, כמה רזה!?
לא יודעת למה זה מזכיר לי את הרוע המתעלל של הנאצים...

הייתי מציעה לכל אחד לעשות חשבון נפש עם עצמו - מאיפה הרוע הפנימי הזה להתעלל בעצמך, בנפשך ובנשמתך, בשם החיצוניות.
בגלל שלאמא שלי היה יותר חשוב "מה יגידו השכנים" מאשר להבין למה יש לי כאבי תופת בבטן, אז גם אני צריכה להתנהג כך כלפי עצמי בבגרותי?
 
כרגיל, אופירה מבריקה ויש לה יכולת ורבלית

מופלאה וכושר כתיבה וניתוח סופר מופלאים.
 
למעלה