קשה לי ונמאס.............
זה היה ועדיין השבוע הכי קשה שעברתי, אין לי כוחות יותר... לא פיזיים ולא נפשיים. אמא משגעת אותי, לא רוצה לישון, לא רוצה לקום, לא רוצה להתקלח ובקיצור לא רוצה כלום. אני מבשלת, מנקה, מכבסת, עושה קניות, לומדת ועובדת ואני פשוט לא יכולה יותר לעשות, כל היום אני מסדרת וברגע אחד היא הופכת הכל, אז עכשיו צעקתי ואולי קצת הגזמתי, ואמא, היא התחילה לצעוק שהיא לא רוצה אותי יותר, שהיא לא רוצה לגור איתי ושהיא לא רוצה שאני אעזור וניסיתי להסביר לה שפשוט קשה לי ואני מתמוטטת והיא המשיכה לצעוק עליי שאני אלך מפה, שהיא לא רוצה יותר. הכי עצוב הוא שגם אני רוצה ללכת מפה וגם אני לא רוצה יותר, באמת שלא. אני מרגישה לבד ועצוב ורוצה קצת שקט, לבד, קצת לצאת ולהתנהג בת גילי אבל נראה לי שזה לעולם לא יקרה יותר ואולי אני אנוכית אבל אני פשוט שבורה, מבפנים.
זה היה ועדיין השבוע הכי קשה שעברתי, אין לי כוחות יותר... לא פיזיים ולא נפשיים. אמא משגעת אותי, לא רוצה לישון, לא רוצה לקום, לא רוצה להתקלח ובקיצור לא רוצה כלום. אני מבשלת, מנקה, מכבסת, עושה קניות, לומדת ועובדת ואני פשוט לא יכולה יותר לעשות, כל היום אני מסדרת וברגע אחד היא הופכת הכל, אז עכשיו צעקתי ואולי קצת הגזמתי, ואמא, היא התחילה לצעוק שהיא לא רוצה אותי יותר, שהיא לא רוצה לגור איתי ושהיא לא רוצה שאני אעזור וניסיתי להסביר לה שפשוט קשה לי ואני מתמוטטת והיא המשיכה לצעוק עליי שאני אלך מפה, שהיא לא רוצה יותר. הכי עצוב הוא שגם אני רוצה ללכת מפה וגם אני לא רוצה יותר, באמת שלא. אני מרגישה לבד ועצוב ורוצה קצת שקט, לבד, קצת לצאת ולהתנהג בת גילי אבל נראה לי שזה לעולם לא יקרה יותר ואולי אני אנוכית אבל אני פשוט שבורה, מבפנים.