קשה לי לי בחיים
היי לכולם,
אני מתנצל מראש, אבל זה יהיה ארוך.
אני בן 32, נשוי (נכון לרגע זה), עם 2 ילדים בני שנתיים וחצי ושנה, והזוגיות שלי על הקרשים.
אני בזוגיות כמעט 10 שנים עם אותה אישה, אהבת חיי, או לפחות היתה. נשוי כ6 שנים.
פעם היתה לי זוגיות מושלמת, תמיד היו חיכוחים אבל תמיד לקחתי אחריות וניסיתי לתקן ולגשר. עם השנים זה נהיה פחות טוב והבאנו ילדים, לא כדי לתקן את המצב אלה כי זה מה שרצינו.
אשתי היא מאוד דרמטית או אימפולסיבית, לטוב או לרע. בקצת יותר משנה האחרונה עברנו משברים גדולים יותר לזה הגיע למצב של צעקות וגרם לה לרצות לעזוב את הבית. כמו תמיד פחדתי, לא יכלתי לתת לזה לקרות ועצרי אותה בתחנונים שלא תלך.
תמיד היא התלוננה שאני משועבד לעבודה, ולא מקדיש מפיק זמן. כן זה נכון, אני עצמאי ואני המפרנס היחיד בבית וכל טעות שאני אעשה יכולה למוטט אותנו כלכלית. ברוך השם העבודה השתלמה ורמת המחייה גבוהה אבל הויכוחים לא נגמרו. חשבתי שאולי זה שהיא יותר מידיד זמן בבית ולא עובדת ולחצתי עליה שהיא צריכה לעבוד. השקעתי בעסק שהיא בחרה ולהיות עצמאית אבל הויכוחים לא פסקו. בחודשים האחרונים זה הגיע לרגע שיא שהיא ביקשה שנתגרש. זה שבר לי את הלב. היא איימה שבקרוב אני אשמע מהעורך דין שלה וכו ודאגה לפרט כמה היא מתחרטת שהיא הכירה אותי. מבפנים הייתי מרוסק, מבחוץ שהייתי לבד, בכיתי כמו ילדה קטנה. חשבתי רק על הילדים. בהמשך הגיעו מילים חריפות יותר מהצד שלה. המשכנו לשלב שהיא ביקשה שאני אשן בחדר אחר. וכך היה למשך חודש. כאשר נסעתי לנסיעת עסקים לשבועיים, בחזור הכל היה ורוד כאילו לא קיים. חיבוקים ונשיקות, בעיקר מהצד שלה. זה גרם לי להרגיש יותר רע! מה פיספסתי? איך לפני שבועיים ישנתי בחדר אחר ופתאום הכל טוב? זה בילבל אותי לגמרי וברחתי לנסיעת עסקים נוספת , למרות שלא היה צורך. אמרתי לה שאני מבולבל, כועס וחושה על פרידה. התשובה שלה היתה קרה כמו תמיד -״ אין לי זמן לחכות אז תחליט״. אמרתי לה שאני לא מעוניין להחליט החלטה כזו בכזו מהירות ואני צריך זמן. שחזרתי היא שוב ניסתה לשדר עסקים כרגיל אבל אני הרגשתי שאני כבר לא שם. ונסעתי אחרי יומיים לנסיעת עסקים נוספת, הפעם לשלושה שבעות. אמרתי לה שאני צריך זמן לחשוב, שאני מאוד פגוע מהמילים שהיא אמרה ומהדרך שהיא התנהגה. פה טעיתי! הרגשתי רע, הרגשתי שאני לא רוצה אותה יותר, שאני חייב לפרק את החבילה, אבל מה עושים עם הילדים? וקרה שהכרתי בחורה, לא בשביל סקס, אלה ידידה של חבר ששפכתי לה את כל מה שאני מרגיש ועובר כמו שמעולם לא נפתחתי לאף אחת אחרת. דבר הוביל לדבר וכן, שכבנו, כל יום במשך שבועיים. זה לא היה רק סקס, יצאנו, דיברנו, צחקנו ומה לא. היה שם קליק. התחילו רגשות. בחזור, הרגשות הגדולים שהרגשתי היום רגשות אשם!איך במשך 9 שניםם של זוגיות מעולם לא סטיתי או פזלתי לצדדים, לא הסכלתי ולא התענייתי באף אחת אחרת, ופתאום אני חלק המסטטיסטיקה? אני אני ממשיך? כיבתי שהיא תגיד לי שדי ואז הכל יהיה קל יותר. אבל לא. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ורוצה שנתגבר. עבר שבוע ואני לא משדר עסקים כרגיל, אני לא נותן לה את היחס שהיא מצפה לו ואני לא שם בשבילה. אני יום ולילה חושב ומדבר עם הבחורה החדשה. היא מרגישה שמשהו לא תקין, וקשה לי להסתיר. אני מרגיש שהיא עדיין והיא תמיד תהיה אהבת חיי ואם ילדיי, אבל אני חושב ומפחד באותה עת להמשיך בחיי ולקבל החלטה. האם לצאת לדרך חדשה ולהרים ידיים? או האם כדאי לתת הזדמנות נוספת כדי לא לפרק את המשפחה. היא יודעת לקנות אותי במילים כמו שהיא פוגעת בי, מילים כמו ״אני לא יכולה בלעדיך, תמיד אמר לי תהיה איתי לעד, אני מקווה שנמות זקנים ביחיד וכו.. אז כן, זה מרסק אותי! בעסקים אני קר כקרח אבל עם נשים אני כמו שוקלד בשמש. אני מאוד מבולבל, ולאו דווקא בגלל הרומן החדש. אני לא יודע מה לעשות, אני מפחד לטעות ומאוד קשה לי להסתיר את מה שהיה. לצערי , שאני לא איתה אני לא חושב עליה. אבל שאני איתה אני רק חושב איך לפגוע בה או מה יהיה עם הילדים. כן, אני בן 32 וכל החיים לפני, אהל אני לא רוצה לטעות. אני לא מתחרט על שום צעד שעשיתי בחיי ואני לא רוצה להגיע למצב הזה. אני לא יודע אם זה הפורום הנכון לדבר על מצבי, אבל הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג רק סוף שבוע הבא, ועד אז אני חיי בתסביך שאני לא יודע איך לפתור. אשמח לקבל חוות דעת, פידבקים, או כל הערה אחרת. בברכה.
אני.
היי לכולם,
אני מתנצל מראש, אבל זה יהיה ארוך.
אני בן 32, נשוי (נכון לרגע זה), עם 2 ילדים בני שנתיים וחצי ושנה, והזוגיות שלי על הקרשים.
אני בזוגיות כמעט 10 שנים עם אותה אישה, אהבת חיי, או לפחות היתה. נשוי כ6 שנים.
פעם היתה לי זוגיות מושלמת, תמיד היו חיכוחים אבל תמיד לקחתי אחריות וניסיתי לתקן ולגשר. עם השנים זה נהיה פחות טוב והבאנו ילדים, לא כדי לתקן את המצב אלה כי זה מה שרצינו.
אשתי היא מאוד דרמטית או אימפולסיבית, לטוב או לרע. בקצת יותר משנה האחרונה עברנו משברים גדולים יותר לזה הגיע למצב של צעקות וגרם לה לרצות לעזוב את הבית. כמו תמיד פחדתי, לא יכלתי לתת לזה לקרות ועצרי אותה בתחנונים שלא תלך.
תמיד היא התלוננה שאני משועבד לעבודה, ולא מקדיש מפיק זמן. כן זה נכון, אני עצמאי ואני המפרנס היחיד בבית וכל טעות שאני אעשה יכולה למוטט אותנו כלכלית. ברוך השם העבודה השתלמה ורמת המחייה גבוהה אבל הויכוחים לא נגמרו. חשבתי שאולי זה שהיא יותר מידיד זמן בבית ולא עובדת ולחצתי עליה שהיא צריכה לעבוד. השקעתי בעסק שהיא בחרה ולהיות עצמאית אבל הויכוחים לא פסקו. בחודשים האחרונים זה הגיע לרגע שיא שהיא ביקשה שנתגרש. זה שבר לי את הלב. היא איימה שבקרוב אני אשמע מהעורך דין שלה וכו ודאגה לפרט כמה היא מתחרטת שהיא הכירה אותי. מבפנים הייתי מרוסק, מבחוץ שהייתי לבד, בכיתי כמו ילדה קטנה. חשבתי רק על הילדים. בהמשך הגיעו מילים חריפות יותר מהצד שלה. המשכנו לשלב שהיא ביקשה שאני אשן בחדר אחר. וכך היה למשך חודש. כאשר נסעתי לנסיעת עסקים לשבועיים, בחזור הכל היה ורוד כאילו לא קיים. חיבוקים ונשיקות, בעיקר מהצד שלה. זה גרם לי להרגיש יותר רע! מה פיספסתי? איך לפני שבועיים ישנתי בחדר אחר ופתאום הכל טוב? זה בילבל אותי לגמרי וברחתי לנסיעת עסקים נוספת , למרות שלא היה צורך. אמרתי לה שאני מבולבל, כועס וחושה על פרידה. התשובה שלה היתה קרה כמו תמיד -״ אין לי זמן לחכות אז תחליט״. אמרתי לה שאני לא מעוניין להחליט החלטה כזו בכזו מהירות ואני צריך זמן. שחזרתי היא שוב ניסתה לשדר עסקים כרגיל אבל אני הרגשתי שאני כבר לא שם. ונסעתי אחרי יומיים לנסיעת עסקים נוספת, הפעם לשלושה שבעות. אמרתי לה שאני צריך זמן לחשוב, שאני מאוד פגוע מהמילים שהיא אמרה ומהדרך שהיא התנהגה. פה טעיתי! הרגשתי רע, הרגשתי שאני לא רוצה אותה יותר, שאני חייב לפרק את החבילה, אבל מה עושים עם הילדים? וקרה שהכרתי בחורה, לא בשביל סקס, אלה ידידה של חבר ששפכתי לה את כל מה שאני מרגיש ועובר כמו שמעולם לא נפתחתי לאף אחת אחרת. דבר הוביל לדבר וכן, שכבנו, כל יום במשך שבועיים. זה לא היה רק סקס, יצאנו, דיברנו, צחקנו ומה לא. היה שם קליק. התחילו רגשות. בחזור, הרגשות הגדולים שהרגשתי היום רגשות אשם!איך במשך 9 שניםם של זוגיות מעולם לא סטיתי או פזלתי לצדדים, לא הסכלתי ולא התענייתי באף אחת אחרת, ופתאום אני חלק המסטטיסטיקה? אני אני ממשיך? כיבתי שהיא תגיד לי שדי ואז הכל יהיה קל יותר. אבל לא. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ורוצה שנתגבר. עבר שבוע ואני לא משדר עסקים כרגיל, אני לא נותן לה את היחס שהיא מצפה לו ואני לא שם בשבילה. אני יום ולילה חושב ומדבר עם הבחורה החדשה. היא מרגישה שמשהו לא תקין, וקשה לי להסתיר. אני מרגיש שהיא עדיין והיא תמיד תהיה אהבת חיי ואם ילדיי, אבל אני חושב ומפחד באותה עת להמשיך בחיי ולקבל החלטה. האם לצאת לדרך חדשה ולהרים ידיים? או האם כדאי לתת הזדמנות נוספת כדי לא לפרק את המשפחה. היא יודעת לקנות אותי במילים כמו שהיא פוגעת בי, מילים כמו ״אני לא יכולה בלעדיך, תמיד אמר לי תהיה איתי לעד, אני מקווה שנמות זקנים ביחיד וכו.. אז כן, זה מרסק אותי! בעסקים אני קר כקרח אבל עם נשים אני כמו שוקלד בשמש. אני מאוד מבולבל, ולאו דווקא בגלל הרומן החדש. אני לא יודע מה לעשות, אני מפחד לטעות ומאוד קשה לי להסתיר את מה שהיה. לצערי , שאני לא איתה אני לא חושב עליה. אבל שאני איתה אני רק חושב איך לפגוע בה או מה יהיה עם הילדים. כן, אני בן 32 וכל החיים לפני, אהל אני לא רוצה לטעות. אני לא מתחרט על שום צעד שעשיתי בחיי ואני לא רוצה להגיע למצב הזה. אני לא יודע אם זה הפורום הנכון לדבר על מצבי, אבל הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג רק סוף שבוע הבא, ועד אז אני חיי בתסביך שאני לא יודע איך לפתור. אשמח לקבל חוות דעת, פידבקים, או כל הערה אחרת. בברכה.
אני.
