אני רק שאלה 58
New member
קשה לי, קשה לי מאוד
הבת שלי בת 28 נמצאת בהוסטל סגור בגלל בעיות התנהגות, היא מקבלת טיפול, ובכל זאת קשה לי עם המשמעת הנוקשה של המקום, זה גם קשה לבת שלי, שאני משוחחת איתה בטלפון אני שומעת בקולה מעין עצב, היא לא שמחה, רוצה להיות בבית, היא באה הביתה לשבת פעם בשבועיים, ולי מאוד קשה כואב לי עליה ושאני שומעת אותה בלי מצב רוח, זה משפיע עלי מאוד, הבטן שלי מתהפכת,מאבדת את מצב הרוח ואני נהיית עצובה, והבת מלווה אותי כל הזמן, כל בזמן אני חושבת עליה, כואב לי עליה, חושבת על זה שאין לה עתיד, היא תמיד תהייה במסגרת כזו,
איך מתמודדים עם מצבים כאלה? איך להמשיך הלאה? מה עושים? במי נעזרים? אין לי כוח התעייפתי, מאז שהיא בהוסטל אין לי שקט נפשי, והיא לא יכולה להיות בבית בגלל מצבי הבריאותי, קשה לי לטפל בה
הבת שלי בת 28 נמצאת בהוסטל סגור בגלל בעיות התנהגות, היא מקבלת טיפול, ובכל זאת קשה לי עם המשמעת הנוקשה של המקום, זה גם קשה לבת שלי, שאני משוחחת איתה בטלפון אני שומעת בקולה מעין עצב, היא לא שמחה, רוצה להיות בבית, היא באה הביתה לשבת פעם בשבועיים, ולי מאוד קשה כואב לי עליה ושאני שומעת אותה בלי מצב רוח, זה משפיע עלי מאוד, הבטן שלי מתהפכת,מאבדת את מצב הרוח ואני נהיית עצובה, והבת מלווה אותי כל הזמן, כל בזמן אני חושבת עליה, כואב לי עליה, חושבת על זה שאין לה עתיד, היא תמיד תהייה במסגרת כזו,
איך מתמודדים עם מצבים כאלה? איך להמשיך הלאה? מה עושים? במי נעזרים? אין לי כוח התעייפתי, מאז שהיא בהוסטל אין לי שקט נפשי, והיא לא יכולה להיות בבית בגלל מצבי הבריאותי, קשה לי לטפל בה
