קשה לי

[אנונימית1110]

קשה לי

ההורים שליבתהליכי גרוש שלו שנים כבר וזה עוד לא נגמר. אני בת16 גרה עם אמא שלי . אני מאוד מאוד רגישה וכל דבר קטן גורם לי לבכות! הכל היה יחסית בסדר עד לפני חודשיים שאמא שלי הכירה מישהו ועכשיו הם חברים והוא הראשון שלה אחרי אבא שלי ..\ לפני שהם הכירו אני הייתי הכל בשביל אמא שלי והיה לי טוב איתה. עכשיו כבר לא איכפת לה ממני ,אין לה פרנסה גבוה ולכן היא עובדת המון שעות לפעמים מבוקר עד לילה כשהיא עובדת בשתי עבודות. בגלל שהיא עובדת הרבה לא יוצא לי לראות אותה ימים שלמים .כל זמן פנוי שיש לה היא הולכת להיות עם חבר שלה. אני מרגישה בודדה ושלא איכפת לה ממני ,היא גם כל הזמן כועסת עלי ואני מתחילה לשנוא אותה את אבא שלי ראיתי בפעם האחרונה לפני חודש בערך קשה לי לראות אותו כי אני לא רוצה להישבר ושאנחנו נפגשים הוא מעמיס עלי את כל הרגשות שלא ואני מרגישה שאני לא עומדת בעומס וזה קשה לי מאוד. אני נורא רגישה ואני לא מצליחה להיפתח לאנשים ואפילו החברים הכי קרובים שלי לא יודעים דבר על הגרושים של הוריי תמיד ששואלים אותי איפה אבא שלי אני ממציאה להם תירוצים. אני לא עומדדת בזה ואני גם לא רוצה שירחמו עלי. אבל בא לי למותתתתת

 

[yovalsinvani14]

בעייתי..

זה באמת מקרה בעייתי אם את אומרת שאת כל כך רגישה אבל הייתי מציעה לך להתחיל לדבר על מישהו שאת סומכת עליו או אם אחד מהחברים שלך או מהמשפחה וכשתוציאי מעמסה אולי גם תוכלי יותר לקבל אותה מהסביבה ואפילו לנסות להתקרב יותר לאבא שלך.

 

[MrsDevil]

../images/Emo13.gif

יהיה טוב.. תקשיבי,אמא שלך-מזכירה לי את אמא שלי,לפני שדיברנו איתה... במשך שנים כולנו שתקנו כל פעם שהיא הייתה נוסעת לחבר שלה וחוזרת רק אחרי יום שלם,לפעמיים יומיים. רק השנה העזנו לדבר ואמרנו שנמאס לנו מהיחס המזלזל הזה,ושאנחנו הילדים שלה צריכים להיות במקום לפני החבר... אז מצד אחד את צריכה להבין שלמנוע מאמא ללכת לראות את החבר,זה באישו דרך לאשר שהוא יגיע הביתה. מכיוון שהגירושים בתהליכים וזה עדיין קצת קשה לך-אני מבינה את אמא שלך שבוחרת ללכת אליו במקום להביא אדם זר. דבר איתה,באמת.. דבר שני,לגבי אבא? מה עם אני אגיד לך שבמהלך ה12 שנה האחרונות אני רואה את אבא שלי פעם בארבע חודשים-חצי שנה,ולפעמים גם זה צעד שלי ולא שלו... ושתביני,אבא שלי גר כולה שעה ורבע נסיעה,לא 3- 6 שעות.. כולה שעה ורבע.. אז כן הורים זה דבר מסובך,את המקרה של אבא שלי לא הצלחנו לפתור,והאמת שדי התייאשנו.... אני לא יודעת מה עם אחיי,אבל אני לא מתערבת,לא רוצה לבוא שלא יבוא,לי לא אכפת.. הוא יצטער על כך בסוף לא אני. את המקרה של אמא שלי הצלחנו בערך,יש לה חבר רצוף כבר כמעט שנתיים,בימי שני ורביעי היא ישנה אצלו בגלל הבנות שלו,ופעם בשבועיים שישבת... אבל אנחנו כבר גדולים-15-17-18... האחיות היותר קטנות-14 ו11 ישנות גם אצל החבר.. ואנחנו אלה שלא מוכנים שהבנות שלו ישנו פה בגלל צפיפות והרצון למנוע רעש. דברי עם אמא שלך ותגידי לה מה את מרגישה,קל?זה בטוח לא יהיה.. אפשרי?כן. וכנ"ל לגבי אבא שלך.. אל תיהיא כמוני ותחינקי מהרגשות,פעם הייתי ילדה מאוד רגישה,היום אם להודות אני אגרסיבית(פחות מפעם היום,אבל אם היית מכירה אותי שנה שעברה..)אל תאגרי את מה שמפריע לך,את תתפוצצי בסוף. הא! ואין מה להתבייש,זה קורה כל כך הרבה בישראל! אני עד היום מי ששואל אותי על אבא שלי אני אומרת הורים גרושים.. הוא ישר אוי,אני מתנצל.. ואותי זה די מצחיק,על מה הוא מתנצל למה הוא אשם בזה... זה כולה הורים גרושים,אז תזכי בשני בתים חדשים,אולי בשתי משפחות חדשות.. כמובן בריבים טיפשיים של ההורים שאל תתערבי בהם לעולם.. מאמי,זה לא קל בהתחלה.. אח"כ זה הופך להיות שגרת חיים. חפרתי,אבל אני מאחלת לך בהצלחה.

 

[עדני4]

אנונימית 1110

גם אמא שלי תנהגת ככה בדיוק ! קשה אה? עצה שלי? תיקחי את שני ההורים לשיחה רגוועה ! חשוב מאוד, רגועה ! בלי צעקות ובלי בכי אם זה אפשרי... :\ דברי עם שניהם בדיוק מה שכתבת כאן.... תפתחי הכל, כל מה שיושב לך על הראש .

 

[ny22]

אני רק רוצה להוסיף שאם אמא שלך אוהבת אותך

כדאי לך אולי גם לכתוב לה מכתב ובו תפרטי בדיוק את מה שאת מרגישה. היא תקרא אותו מתי שנוח לה ותגיב.